דחייה מינית והשפעתה על היחסים הזוגיים 

מה קורה כאשר לאחד מבני הזוג יש מצב רוח רומנטי הכולל יחסי מין, אבל לאחר "לא בא", כתוצאה מיום ארוך ומתיש, קונפליקטים בעבודה, מוטרדים מנושא כזה או אחר... בקיצור הם לא... סיטואציה לא פשוטה לגברים ונשים כאחד.

נשים כגברים יספרו כמה הן נפגעו, בעיקר כאשר יזמו יחסי מין ובן הזוג סרב. ישנה הנחה מוטעית שנשים נפגעות יותר מגברים כאשר ישנה דחייה וסירוב למין. הדבר מבוסס, לפחות בחלקו, על שתי הנחות: האחת קשורה לתיאורית הגבריות המציעה כי גברים זקוקים למין מסיבות פיזיות, שטחיות ולא מתוך צורך לקשר רגשי ואינטימי קרוב. דהיינו, כאשר גברים יוזמים ונענים בשלילה, הם יפגעו פחות משום שהדבר יהיה קשור להחמצה של החלק הפיזי בלבד. הנחה מוטעית נוספת אומרת שביחסים הטרוסקסואלים, האחריות ליזום פעילות מינית, מוטלת על גברים, ונשים הן "שומרות הסף" – אלא שאומרת כן או לא ליוזמתו של הגבר. מכאן שאם גברים יוזמים לעיתים קרובות יותר, מטבע הדברים, הם אלה שיחוו דחייה בתדירות גבוהה יותר.

טעון זה מוביל לכאורה למסקנה שסירוב פוגע פחות בגברים, מאחר ועליהם לצפות לכך לנוכח מספר הפעמים הגדול יותר בהם הם אלה שיוזמים יחסי מין. למעשה, הדבר עלול להיות הפוך: ככל שדחייה מתרחשת לעיתים קרובות יותר, הדבר עלול לפגוע בביטחון, באגו ואף לצמצם את העניין בבן הזוג והרצון במין. לא אחת גברים מתארים כיצד התשוקה המינית הולכת ומצטמצמת (ולעיתים גם הערך העצמי) כאשר יוזמותיהם המיניות נדחות שוב ושוב.

אנשים נוטים לתת פרשנות שליליות ופוגענית לדחיית יחסי מין: "היא/הוא לא רוצה סקס איתי, משום שהוא/היא לא רוצה אותי בכלל...אין לו עניין בי... הוא לא נמשך אליי, הוא לא אוהב אותי יותר..." וכדומה. מחשבות אלה כמעט ואינן מתעוררות כאשר קורה מידי פעם שבן הזוג מסרב בשל תזמון גרוע, עייפות ייתר, מצב רוח ירוד או מסיבה טובה אחרת. בכל מערכת יחסים ישנם עליות וירידות בתדירות יחסי המין והם חלק אורגני מזוגיות. הרעיון ששני בני הזוג ירגישו רצון לסקס בדיוק באותו היום ובאותה השעה – הוא רעיון נחמד אבל מופרך. באופן טבעי יהיו הרבה פעמים שבני הזוג יגידו "לא הלילה...".

הקושי הוא כאשר חווית הדחייה היא שגרתית ומתמשכת. הדבר מעורר שאלות עמוקות אודות מהות מערכת היחסים, בטחון וערך העצמי, משיכה מינית וכדומה. בסופו של דבר, לדחייה מינית מתמשכת ישנה השפעה שלילית, לעיתים הרסנית על האינטימיות הזוגית ועל מערכת היחסים כולל אובדן עניין באינטימיות הזוגית בכלל.

מדובר בחוויה רגשית מורכבת, לנשים וגברים כאחד. לעיתים קרובות, כדי להימנע מתחושת הדחיה, אנשים ימצאו דרכים שיסייעו להם להתמודד עם תחושה זו. לדוגמא: התעניינות נמוכה בסקס, צמצום תדירות יחסי המין, חשיבותם ואיכותם.

בנוסף, על מנת להימנע מדחייה, בן הזוג עשוי להחמיץ רמזים ו/או יוזמה מצד בן הזוג האחר. דהיינו הם מתעלמים מכל רמז בכוון אינטימיות מצד בן הזוג. למעשה זו תגובה מותאמת משום שאם אתה חושב שבן הזוג איננו מעוניין/לא במצב רוח לסקס וכו', באופן טבעי לא תרצה להכניס עצמך למקום בו תחווה רגשות מורכבים.

בעבודתי עם זוגות, אני נוכחת כיצד שיח פתוח ומקבל בנושא תורם לתגובה אמפטית. ההבנה שיחסי מין הם לא רק משהו פיזיולוגי, אלא גם צורך ורצון לחיבור, קירבה וקשר אינטימי (לא בהכרח מיני). אנשים זקוקים להכרה בקיומם ובצרכיהם, גם באמצעות יחסי מין. בטיפול, כאשר בני הזוג מודעים עד כמה דחייתם את האחר פוגעת, עושים לעיתים קרובות שינוי, הכולל מודעות לפגיעה, סירוב באופן "חביב" יותר. בניגוד לעבור, הוא לומד להציע אלטרנטיבות לחיבור ואף ליזום. מפתיע עד כמה שיחה ושינוי בגישה, תורמים למערכת יחסים. כאמור, דחייה היא גלולה קשה לבליעה במערכת יחסים.

מאידך, בן הזוג שמרחיק ודוחה, לא חווה כל תחושה טובה לנוכח התנהגותו. הוא עלול להיות מוטרד בשאלה עד כמה בן הזוג איננו מבין את מצב הרוח הירוד, העיתוי "הלא מתאים", אף להרחקות והרחקה פיזית ולתחושה שבן הזוג פשוט לא מבין. ישנם מצבים בהם האדם מתקשה להתמודד עם תחושות האשמה ואכזבת בן הזוג, והוא ינסה לרצות את בן הזוג באמצעות יחסי מין – דבר המגביר את התסכול והרחוק לשני הצדדים.

מחקרים שנערכו לאחרונה בנושא מצאו השפעה שלילית מובהקת ביחסים כאשר בני הזוג נמנעים מיחסים מפחד מפני דחייה. מאידך, נמצא במחקרים כי העדר או צמצום יחסי מין, איננה פוגעת בהכרח בסיפוק מהיחסים הזוגיים עצמם, כאשר אין המנעות מלאה מיחסים, הדברים "עולים על השולחן" ונאמרים באופן ברור, מקבל, מכיל ואמפטי. לדוגמא:

• הסבר בבהירות למה אתה אומר לא - אם אינך במצב רוח לסקס, אחד הדברים שאתה יכול לעשות הוא להסביר למה אתה לא במצב רוח, לא יכול או לא רוצה כרגע. מטבע הדברים, אנשים נוטים לקבל דחייה כזו, באופן אישי ולתת לה פרשנות שלילית, כמו: הוא לא נמשך אליי יותר, כועס עליי, לא אוהב אותי כמו פעם וכו'. כך שאם מרגישים עייפים מידי לסקס –לומר זאת בפשטות. אם וכאשר מוטרדים ממשהו בעבודה, במשפחה ובסביבה הקרובה, עוזר מאוד כאשר אנו חולקים את העומס. הדבר מסייע לבן הזוג להבין, לקחת חלק ולהתקרב לעולם הפנימי שלך ולא מאפשר פרשנות של חוסר עניין מוחלט בו ובמין עימו.
במידה וחוסר העניין שלך במין נובע מתוך קשיים ביחסים ביניכם כגון מריבות, בעיות בתקשורת, אי הסכמה וכו', עדיף לומר את הדברים בישרות. הדבר יעיל יותר (גם אם זה קשה) משתיקות, דחיות והימנעויות, מאפשר שיחה שבה שמים את הדברים על סדר היום מבלי לנהוג בפאסיב אגרסיב.
• הצע מועד אחר - אפשר לחשוב על דחיית סקס באופן דומה לתוכניות שאנו עושים עם חברים. אם נציע לחבר לצאת לארוחה משותפת והוא פשוט יאמר "לא", השיחה מסתיימת והפגיעה מתחילה. אנו עלולים לתת ל"לא" פרשנות שלילית של דחייה וסרוב: 'הוא לא רוצה לצאת איתי יותר, הוא לא אוהב אותי כמו פעם, יש לו עיסוקים אחרים וכו'. מדובר חשיבה אוטומטית בה אנו מורגלים, מבלי שיהיה לנו מידע אובייקטיבי מה הסיבה שהצד השני לא נענה להזמנה שלנו. מצד שני, אם החבר יענה "מצטער, לא מסתדר היום, אפשר לקבוע לשבוע הבא?", המשמעות היא של "לא עכשיו" אלא במועד אחר. לא של דחייה אותך, אלא דחיית הפגישה וקביעת תוכנית אלטרנטיבית.
הדברים דומים כשזה מגיע למין: "לא" שטוח, תוקפני ומרוחק עלול לגרום לחוויה קשה. אנו נוטים לתהות מה משמעות הסירוב כמה זמן ייקח ה"לא" – שעה? יום? שבוע? לעולם לא? האם בן הזוג מנסה לומר לי משהו על ידי הסירוב? ברוב המקרים, דחייה מינית ניתנת לניהול כאשר פורשים רשת בטחון, כגון מועד מוגדר אחר ולא איזה מועד מעורפל בעתיד.
• מצא דרך אחרת להתחבר - רק בגלל שאינך במצב רוח לסקס, לא אומר שצריך לדחות הצעות אחרות לחיבור וקירבה. מחקרים רבים מצביעים על כך שעבור נשים וגברים סקס הוא גם סיפוק פיזי, אבל לא רק. הוא מקנה תחושת קירבה, אהבה, שייכות ובטחון. אך כאשר פעילות מינית לא באה בחשבון כרגע, חיבוק, שיחה משמעותית, פעילות משותפת שתהנה את שני הצדדים, עשויה להיות תחליף שיגרום לתחושה טובה. אם ישנה פעילות שאתה יודע שעשוי להיות אופציה טובה גם עבור בן הזוג, נסה להציע אותה כתחליף.

שימוש בשלוש הצעות אלה, אינו מבטיחה שלא יהיה קונפליקט ואכזבה כאשר תאמר "לא" לסקס. חשוב להרגיע את היחסים, אבל זו איננה בהכרח המטרה הסופית. ההעדפות והתדירות ביחסי המין הם מהאתגרים הנפוצים ביותר במערכות זוגיות. עם זאת, חשוב לזכור שאין מדובר בקונפליקט עצמו שפוגע או מחזק את היחסים הזוגיים, אלא הדרך בה זוגות מנהלים את הקונפליקט.