יציאת מצרים, היציאה מעבדות לחרות הייתה ואיננה עוד? התבוננו בחייכם האם גם אתם הייתם לא פעם במקום קשה, בו לא הצלחתם לראות את האור בקצה המנהרה? האם כעת אתם נמצאים במקום שכזה? בעבודה? במשפחה? בזוגיות?
הכוח ליצירת שינוי במצב הקשה והמתסכל אזל, ובמקומו קיימת בליבנו האמונה שהמאמץ אינו כדאי. הדרך להשגת המטרה נראית כאינה אפשרית, החלום ישאר בגדר חלום.
לרגע קט "קחו אוויר" ותרפו. תרפו מתחושת האשם, תרפו מהכאב העצום, תרפו מהמחשבות והסיפורים שיצרתם לעצמכם. תרפו ותנסו להיות ברגע ההגשמה, זהו הרגע בו השגתם את מטרתכם, הגשמתם את החלום הגדול שלכם. מהי התחושה? מדהימה, נכון?
בכדי להיות במקום הזה, יותר מרגע קט צאו להתבוננות בחייכם. האם ההתנהלות שלכם היא תמיד ממקום של מחשבה ובדיקה מדוקדקת - זוהי עבדות. עבדות לאמונות ולערכים עליהם חונכתם, האם הם שלכם? ברגע שהם יהיו שלכם ממקום אותנטי, תחושו חרות. חופשיים וקלילים שהדבר שמניע את חייכם הוא המקום הפנימי שלכם, מקום של אור ודרור.
בערב פסח, זה המקום שלנו להיזכר בבני-ישראל, דורות שחונכו לעבדות, לקושי. הם כבר התרגלו לקושי, ואז הגיע אדם - משה, עם מחשבה שונה, של חופש. אין הדבר מפתיע שבני-ישראל ואף מלך מצרים הביטו בו כתמהוני, שאינו "יודע על מה הוא מדבר", ובנוסף לכל הוא אף מגמגם. משה היה פורץ דרך, הוא לא ויתר. הוא הבין מהו הייעוד שלו בחיים, וממנה הציב מטרות להגשמתו. הגשמת ייעודו עמדה לנגד עיניו, בכל רגע של קושי, בכל רגע של כישלון. האמונה שלו והדבקות במטרה היא זו הצליחה להרפות ידיו של מלך כביר, כוחני ושתלטן, ובעיקר לסחוף עם שלם אחריו לחרות. זה לא פשוט כלל וכלל לעזוב מאחור את העבר שלך, ולהתחיל דבר חדש. לנטוש הרגלים ואמונות, שההיכרות עימם העניקה לעם העברי, ובדומה לך, תחושת ביטחון.
השאלה שצריכה לעלות כעת היא, היכן בחיינו אנו רוצים לעשות שינוי?
שינוי שמצד אחד, ללא ספק, ישפיע על כל פיסת יציבות, שהייתה קיימת עד כה, אך מצד שני יעניק לנו את תחושת האושר, שאחריה אנו תרים "יומם וליל".
מלים אלו, עם כל הצניעות, מהוות את תחילת היציאה שלכם לחרות. התבוננו בחייכם, ואולי תצליחו לראות, כפי שראה משה, את הארץ המובטחת. אמנם בדרך לשינוי בני ישראל עברו מהמורות, חצו ים, צעדו 40 שנה במדבר. כל זאת, כי שינוי נעשה בצעדים מדודים, תחת תכנון ובדיקה, הכל כדי לעשותה בנינוחות ובהנאה.
צאו לחופשי, היו בני-בית בחלומות ובתשוקות שלכם.
השתחררו מהשיעבוד, והיו אדונים לעצמכם - לגוף, למחשבה ולרגש.
מכאן ברור לנו מדוע בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
מיצאו את האלוהים, שהוא האמונה, הנמצאת בתוככם פנימה. תנו לה יד, אהבו אותה, והשתחררו.
חג חרות אמיתי, מאושר ואופטימי!
רחל סטיקלרו
