הכל אודות הרמת סינוס 

עצם הלסת העליונה שלנו מוקפת ברקמה רכה (החניכיים) ומעליה כיסי אוויר שקרויים סינוסים. לאורך הזמן עצם הלסת העליונה שלנו מתחילה להיספג והיא הופכת לקצרה יותר וחללי האוויר הופכים להיות גדולים יותר. המשמעות הקלינית של עצם לסת עליונה קצרה מדי היא חוסר יכולת להבריג לתוכה שתל דנטלי ללא ביצוע פרוצדורה מקדימה של הרמת סינוס. בשורות הקרובות נלמד את כל מה שחשוב לדעת על פרוצדורה זו ועל החלופות עבורה.

הרמת סינוס - סגורה ופתוחה

החדרת שתל דנטלי לתוך עצם לסת קצרה תגרום ליציאתו מצידה השני, דבר שמגדיל את הסיכוי לסיבוכים ולאי הצלחת הטיפול. לכן, חשוב מאוד שהשתל הדנטלי שיוחדר יהיה מוקף לכל אורכו בעצם ולשם כך, במקרים של חוסר עצם, יש להשלים את החסר באמצעות הליך מקדים של הרמת סינוס. ההליך כולל השתלת עצם בחניכיים שמתבצעת מעצם הלסת לכיוון מעלה לאזור הסינוסים, ומכאן שמו.

ההרמה היא בעצם הארכת מקטע העצם באזור ההחדרה כך שבסופו של דבר היא תהיה ארוכה דיו על מנת שהשתל שיוברג בה יאחוז בה היטב. כאשר מדובר במקרה ביניים של עצם קצרה מדי, ניתן לבחור בשיטת הרמת הסינוס הסגורה, שמבוצעת מהחלק התחתון של החניכיים כלפי מעלה. פרוצדורה זו נחשבת למהירה יותר ולאחריה ניתן להחדיר את השתל הדנטלי מיד. הרמת סינוס פתוחה מבוצעת כאשר קיים חוסר עצם משמעותי יותר והכניסה לאזור הסינוסים מתבצעת מהכיוון האופקי, מה שעלול להוביל ליותר תופעות לוואי, תקופת החלמה ארוכה יותר וחוסר יכולת לבצע את השתלת השיניים עוד באותו היום אלא רק לאחר המתנה של מספר שבועות.

מה משתילים בעצם?

במהלך הליך הרמת סינוס מחדירים חומרים שמאריכים את מקטע העצם ומעודדים צמיחת עצם במקום. ישנם חומרים רבים שבהם יכול לבחור רופא השיניים וביניהם – עצמות טחונות ממקור בקר, עצם ממקור עצמי (מעצם הסנטר בעיקר), עצמות מתורמים או תרכובת כימית על בסיס סידן וזרחן. החומר הפופולארי ביותר הוא אבקה טחונה ממקור בקר בשל מחירה הנמוך ויכולותיה לעודד צמיחת עצם באזור ההשתלה. ההליך כולל שימוש ברשת כירורגית מיוחדת שמונעת זליגה של החומר במקום ההשתלה והוא מבוצע רק לאחר ביצוע CT לסתות ואפיון מצב הלסת. בהתאם למצב הלסת בוחר הרופא את סוג החומר הנדרש, מיקום ההרמה וסוג הפעולה הנדרשת (סגורה או פתוחה).

יש לציין כי בימינו ישנה חלופה חדשה שעשויה למנוע את הצורך בביצוע הרמת סינוס. הטכנולוגיה כוללת שימוש בסד ממוחשב מיוחד שדרכו מוחדרים שתלים דנטליים מסוג חדש, ארוכים יותר, שמגיעים עד לעצמות הלחי (שתלי זיגומה). משום שהם מוחדרים לעצם הלחי, מצב עצם הלסת העליונה הופך לפחות רלבנטי ולכן נחסכת גם הפעולה של הרמת סינוס.