אם תרצו אין זאת אגדה 

"המציאות עולה על כל דמיון", תיאודור הרצל הינו הכהן הגדול של ציטטה זאת, לא רק שהאמין והטיף להגשמת מה שנראה באותם ימים בלתי אפשרי, אלא העלה את רעיונותיו בכתובים, ערך אותם בספרים ופרסמם ואף נקב במועד להגשמתם, ןלמרבית הפלא צדק בכל חזונותיו.

נושא ד"ר הרצל עלה פעמים רבות בשיחותי עם אורחי מחו"ל, אני נצר למשפחת הרצל וגם עשיתי שש תערוכות עליו בארץ ובאירופה. פרסומו חובק עולם, והוא ידוע כהוגה המדינה היהודית, אך זה בדרך כלל היה הידע של האורחים, על אישיותו לא ידעו כמעט דבר.

ד"ר הרצל הינו המקבילה היהודית לג'ורג' וושינגטון "אבי האומה" בהיסטוריה האמריקאית,

במותו כתב דוד בן גוריון "נתייתמו תקוותינו, חלומותינו! מחוללן ומטפחן - מת. השמש איננו, אבל אורו עוד זורח. לא מתו עם האיש הדגול סגולותיו הרבות היקרות! לא יקום עוד איש נפלא כזה המאחד בקרבו את גבורת המכבי עם מזימות דוד. אומץ לב רבי עקיבא, וענות הלל. את יופי רבי יהודה הנשיא, ואהבת אש של רבי יהודה הלוי - רק פעם במשך אלפי שנים יולד איש פלאים כזה....."

אין צורך להכיר את כל שפע האישים שהזכיר בן גוריון, כולם היו מפורסמים מאד בתחומם, וברור שסיפרתי זאת, היו חסרים בפי מילים רבות מלשונו העשירה, אך בדרך כלל הצלחתי להעביר את רוח הדברים.

לספר על הרצל לא יספיקו גם חודשים, בד"כ אני מקצר ומספר את העובדות הבאות בלבד.

בשנת 2017 חגגה המדינה 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון שנערך בבזל.

מבלי להכנס עמוק לנושא הקונגרסים, הרצל סיכם את הקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל במשפט אחד: "אם ארצה לסכם את הקונגרס הבאזלאי במשפט אחד - שאזהר מאד מלהשמיע  בפומבי - הייתי אומר: בבאזל יסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת בקול רם יענו לי הכול בצחוק. אבל אפשר שבעוד חמש שנים - בוודאי בעוד חמישים שנה - יכיר בכך כל העולם", הרצל כתב את המשפט הזה ב-3 בספטמבר 1897, ב-29 נובמבר 1947, כעבור חמישים שנה, התגשמה הנבואה ע"י החלטת העצרת של האומות המאוחדות.

ב- 1897, כדי שיעשה חזונו של הרצל מציאות היסטורית היה צורך בצירוף של נסיבות יוצאות מן הכלל עד שהמנתחים הדייקנים והריאליסטיים ביותר נוטים היו לדבר על נס.

קשה להאמין שכל הישגיו בנושא הציונות הושגו בתשע שנים בלבד, מ- 1895 עד מותו ב- 1904.

הרצל היה אחד ההרפתקנים הגדולים של המאה התשע עשרה, בעל תוכניות יוצאות דופן שנראו כ"דמיוניות", אך האוטופיות שלו התגשמו כפי שחזה.

בחייו עשה רושם רב על כל רואיו במראה המלכות שלו, בהתנהגותו האומרת כבוד ותפארת, בשילוב  חזון של משורר-נביא עם כשרון ארגוני ממדרגה ראשונה, וביחוד בהקרבה העצמית שלו ושל משפחתו, במותו השאיר את בני משפחתו חסרי כל.

שני ספריו החשובים ביותר הין: "מדינת היהודים" ו"אלטנוילאנד".

השנה הינה שנת ה-122 לכתיבת "מדינת היהודים" של ד"ר תיאודור הרצל, ספר זה היה בראשיתו נאום אל משפחת רוטשילד באנגליה, כדי לגייסה לתמוך בהקמת מדינת היהודים. הרוטשילדים באנגליה לא התלהבו מהרעיון ובין הרצל לבין הלורד רוטשילד התנהלו דיונים רבים ומאלפים, בעל פה ובכתב.

בספרו הבא "אלטנוילנד" מתאר הרצל באורח אידילי את החברה החדשה המתהווה בארץ ישראל ומתייחס גם לבעיה היהודית ערבית, ראשיד ביי הגיבור הערבי בספר, הוא טיפוס חיובי המודע למקורותיו.

מאז מותו היהודים היו עסוקים בבניה, בקליטת עליה, בביטחון ובהגשמת החלום של מדינתו של הרצל.

מותו בגיל צעיר הוסיף להילה, ולכריזמה של הרצל. אזרחי המדינה יודעים דברים הרואים על הרצל ומעשיו, אך הדחיקו את קורות ילדיו: פאולינה, הנס ומרגרט.

במיוחד את תולדותיו של הנס הרצל, בנו יחידו של תיאודור הרצל. שבא בברית הדת הנוצרית, ואחרי חיים רבי יסורים התאבד        ב-1930, על קבר אחותו פאולינה בבורדו.                                         הרצל ביקש בצוואתו, שכאשר יזכה העם היהודי למדינה - הוא יעלה ארצה את ארונו יחד עם ארונו של אביו (שנפטר לפניו) וארונותיהם של בני משפחתו הקרובים ביותר - אמו וילדיו.

יותר מ- 100 שנה אחרי מותו של הרצל, הגיעה צוואתו לכלל מימוש. שרידי עצמותיהם של פאולינה והאנס הוצאו מקברם בעיר בורדו, הועלו לישראל והובאו למנוחת עולמים לצד קברו של אביהם בהר הרצל, בטקס ממלכתי שהתקיים ביום כח באלול תשס"ו - 20 בספטמבר 2006. וכך, באיחור רב, מילאה מדינת ישראל את בקשתו של הרצל כי כל בני משפחתו ייקברו יחד אתו בישראל.

על הרצל נכתבו ביוגרפיות רבות, בין החשובות שבהן:

הרצל, חיים וחזון, מאת: נתן שוראקי, הוצאת עם הספר

הרצל מאת: עמוס איילון, ספרית אופקים, עם עובד

עם הרצל ובעקבותיו, מאת אלכס ביין, הוצאת מסדה