לפני כעשרים שנה פעפעה לתוכי בהדרגה התובנה שהמדע, ובעיקר הטכנולוגיה המסתעפת ממנו, שוב אינם רשאים להתרווח במגדל השן המורם מעם, ולהתנער מאחריותם למתרחש בחברה האנושית. שכן במידה הולכת וגוברת המדע והטכנולוגיה מעצבים למעשה את הצביון המוסרי, החברתי והתרבותי של הציוויליזציה המודרנית.
את תובנותיי סיכמתי במאמר באנגלית שהתפרסם בארה"ב בשנת 2002 תחת הכותרת: "לשלב אחריות מוסרית במדע", שבו הצעתי בין השאר את כינונה של רשות בינלאומית, בסגנון בית הדין הבינלאומי בהאג, שתבחן את השפעותיהן הנפשיות, החברתיות והסביבתיות של המצאות טכנולוגיות לפני פיתוחן, ייצורן והפצתן.
במאמרי התייחסתי לאיום הקיומי הנובע מטכנולוגיה מדעית חסרת ערכים המונעת בכוח תאוות הבצע. בדיעבד מסתבר שהמציאות האפילה על התחזיות הקודרות ביותר שהצגתי במאמרי. שהרי, גם דימיוני הפורה לא היה מסוגל להגות את תרחיש הביעותים של הפסיכוזה הסלולרית.
למרות השלכותיהם הפורעניות של פיתוחים טכנולוגיים מואצים על הסביבה הטבעית, על המרקם החברתי ועל מצבו הנפשי של הפרט, הממסד המדעי-טכנולוגי מסרב בתוקף להתייחס לאפשרות של שילוב מנגנון פיקוח פנימי שיבחן את השפעותיהן הצפויות של המצאות חדשניות על החברה וינטרל בעוד מועד פוטנציאלים שליליים הגלומים בהן, שעלולים לחולל נזקים ממאירים בקרב האוכלוסייה וכן במרקם הטבעי של החי, הצומח והדומם.
סירובו של המימסד המדעי לאמץ אמנה בינלאומית של כללי מוסר, שיגבילו את הפיתוח הטכנולוגי חסר הרסן למסגרת מחייבת של חדשנות טכנולוגית משוללת אפקטים הרסניים, נובע מתחושת עוצמה המתבססת על ההישגים המדעיים והטכנולוגיים המרשימים ששולטים כיום על הקיום המודרני על כל רבדיו ומכתיבים את סגנון החיים של האוכלוסייה האנושית בעולם כולו. אלא שהמימסד מעדיף להתעלם מכך שכל דיסציפלינה אנושית הנגועה בשכרון הכוח מועדת באופן בלתי נמנע להתדרדר לניוון.
כיום אני מודע לכך שהעתיד האנושי אינו ניתן לחיזוי. יחד עם זאת, הצפי היחידי שניתן לחזות אותו בוודאות מראש מסתכם בכך שהסגידה למולך הטכנולוגיה תמיט על האנושות זוועות כה מחרידות, שלעומתן תיראה שואת הסמארטפונים כמציאות עבר רומנטית מעוררת נוסטלגיה.
מקננת בי אינטואיציה מטפיזית, שאינה מאומתת על ידי ממצאים מדעיים, אשר מזהה את עידן הסמארטפון כפאזה מחוייבת המציאות באבולוציה האנושית. שכן, מנגנון ההשמדה העצמית מושרש בגנום האנושי, כך שהסמארטפון הוא רכיב חיוני בהאצה המתוכנתת של דינמיקת האבולוציה האנושית לעבר מימוש מפץ היעד של הכחדה עצמית.
יתרה מזאת, אותה אינטואיציה מטפיזית בלתי מוכחת מדעית, מלמדת אותי שכל מהות גשמית בעולם החומרי מעוגנת במימד הרוחני. כך שמשמעותו, שימושו ותכליתו של עצם גשמי כלל אינה משקפת את הייעוד הרוחני שלו. מכאן, שהסמארטפון הנתפש בתודעה האנושית כגאדג'ט נייד של מדיה תקשורתית, שנועד לספק להמונים שעשועים צמודים ללא הגבלה, במימד התכלית הרוחנית נברא למעשה כגלאי רנטגן אולטימטיבי לחשיפת מהותם הפנימית של בני אנוש. הבבואה המפלצתית שמשתקפת מתוך תמונת הרנטגן הסמארטפוני לא רק שלא זעזעה, החרידה וטלטלה את ההמונים, אלא שהם התאהבו במפלצתיות הפנימית של עצמם. בכך הוסר המחסום בפני התממשותו של המפץ הדה-אבולוציוני המובנה במוטציה האנושית.
להלן הקישור למאמרי:
http://moralresponsibilityscience.blogspot.com/2014/03/incorporating-moral-responsibility-into.html
מהנדס ופיזיקאי. בוגר הטכניון ואוניברסיטת אוקספורד. עבד כמדען במוסדות מחקר, תעשיית הייטק ואקדמיה. כיום עוסק במחקר עצמאי בפיזיקה תאורטית. מפרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות המודפסת והאלקטרונית.
