אימוץ ילדים - להלכה ולמעשה 

הליך אימוץ הילדים הינו הליך מורכב וקשה, הן מבחינה משפטית והן מבחינה רגשית, וזאת בשל ההליך המורכב, שבו עובר ילד מאחריות הוריו הביולוגיים, לאחריות הוריו המאמצים. אימוץ ילדים יכול לנבוע ממספר סיבות. במאמר הבא נעסוק בנושא אימוץ הילדים: נעמוד על ההליך עצמו, נציג את אופן ניהולו ואת משמעותו המשפטית. בנוסף, נעמוד על אותם אנשים שהופכים להיות מאמצים ובאותה עת מצילים את עולמו של הילד. יוער כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.

כל זאת נעשה ונכתב עבורכם/ן, קוראים וקוראות:

מהו אימוץ?

הליך אימוץ ילדים הוא למעשה הליך רגשי ומורכב מאוד, היות ומדובר בחייו של ילד. בהליך עובר ילד מאחריות הוריו הביולוגיים, לאחריות הוריו המאמצים. האחריות עוברת להוריו המאמצים בכל היבטי החיים, וברגע המעבר ההורים המאמצים למעשה הופכים להיות הוריו של הילד לכל דבר ועניין, ולכן הם אחראים לגידולו ולשלומו.

הליך האימוץ מורכב לא רק מהבחינה הרגשית, אלא גם מבחינה משפטית: כדי לשמש כהורים מאמצים, החוק מגדיר מספר קריטריונים, שעל המועמדים לאמץ, לעמוד בהם. החוק הרלוונטי שעוסק בהליך האימוץ הינו חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק האימוץ"), עליו נדון בהמשך.

חוק האימוץ:

כאמור, חוק האימוץ הינו החוק המנחה בעניין אימוץ ילדים. עקרון העל העומד מאחורי תהליך האימוץ הוא טובת הילד המאומץ. ככלל, מדובר בילד הספציפי ובראיה סובייקטיבית של הילד המועמד לאימוץ. החוק קובע תנאים להליך האימוץ. הדבר מעוגן בסעיף 1ב לחוק האימוץ, ומוצגים בו השיקולים שאותם בית המשפט לענייני משפחה, כערכאה רלוונטית לנושא, צריך לבחון.

סעיף 3 לחוק האימוץ דן בזהות המאמץ. למעשה, סעיף זה מציג מספר קריטריונים שבהם צריך המאמץ לעמוד. הכלל הוא זוג הטרוגני נשוי. נוסיף כי גילו של המאמץ יעלה על גילו של המאומץ לפחות ב-18 שנים (סעיף 4 לחוק). כמו כן, דתו של המאומץ תהיה זהה למאמץ (סעיף 5 לחוק) ובמידה ומדובר בילד מעל גיל 9, יש לקבל את הסכמתו להליך (סעיף 7 לחוק) .הסעיף האחרון לחוק, הינו סעיף הנוגע לזכות הילד להישמע בהחלטות בעניינו, בהתאם לסעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד, שאותה אשררה מדינת ישראל. כאמור, החלטת הילד המאומץ היא בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט, לגבי בגרותו והבנתו את התהליך.

הליך האימוץ:

היות ומדובר בהליך מורכב וסבוך, עליכם לדעת כי ההליך עלול לקחת זמן, בעיקר בשל צרכים פרוצדורליים כאלו ואחרים. את הליך האימוץ ניתן לחלק לשני חלקים עיקריים, כדלקמן:

השלב הראשוני נוגע לילד המאומץ – סעיף 13 לחוק האימוץ מורה על הכרזת הילד כבר אימוץ, ולשם כך מתעורר צורך לקיום עילת אימוץ. כאשר מתקיימת עילה, בית המשפט בוחן את השיקולים המקיימים את טובת הילד הספציפי. מכאן, שאם מתקיימים שני התנאים הנ"ל, הילד בר אימוץ וניתן להמשיך לשלב השני.

השלב השני מופנה אל ההורים המאמצים. בהליך זה מתקיימת בחינה להורים המאמצים, וזאת כמובן לאחר שההורים עמדו בקריטריונים המבוקשים לפי חוק האימוץ. סעיפים 10–6 לחוק האימוץ מורים על ההליך שיש לקיים, הכולל תקופת מבחנים אצל ההורים המאמצים של 6 חודשים, הסכמת הילד במידה וגילו עולה על 9 שנים וכן הסכמת ההורים הביולוגיים, כלומר, אי חרטה על שליחה לאימוץ בעת מסירה וזאת בכפוף לחלוף הזמן האמור, מכוח החוק.

"עיקרון טובת הילד":

ערכאות השיפוט הרלוונטיות לענייננו הינן בית המשפט לענייני משפחה, המוסמך לדון בנושא מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה.

כך או כך, בית המשפט לענייני משפחה, לעולם יעסוק בהליך האימוץ תוך עיקרון מנחה – עיקרון טובת הילד. למעשה, בית המשפט לענייני משפחה בוחן את טובת הילד באופן ספציפי, הנכון לאותו ילד באותה תקופה ובהתאם לצרכיו האישים. רוצה לומר, בית המשפט בוחן את המקרה בעין מעמיקה וסובייקטיבית, לכל ילד וילד. לפי עיקרון טובת הילד, יש לדאוג תחילה לצרכי הילד ולא לצרכי ההורים.

סוף דבר:

במאמר זה דנו בקצרה בהליך האימוץ במדינת ישראל. יוער כי הליך האימוץ הינו נושא מורחב ומורכב, שכן מדובר בעולם ומלואו, בעיקר בשל העובדה כי מדובר בחייהם של ילדים. לכן, במאמר זה הוצג בקצרה הליך האימוץ, שאותו חשפנו לפניכם/ן. אם אתם/ן מעוניינים/ות לאמץ, מומלץ תחילה לפנות לעורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה ככלל ובהליך האימוץ בפרט. זאת, היות ומדובר בהליך מורכב מבחינה משפטית, שאותו רצוי שילווה עורך דין מומחה בתחום.