לא בדיוק מה שחשבתם - משמורת משותפת 

התפיסה הרווחת כיום בגידול הילד, מתארת אידיליה הורית, שבה שני הורי הילד פעילים ואפקטיביים בגידולו, על כל רבדי חייו. מצב זה, לכאורה תואם סיטואציות שבהן הוריו של הילד מתגוררים יחדיו, אם כי החוק הישראלי מנסה לדמות מצב זה גם כאשר הדברים אינם כך וההורים אינם מתגוררים באותה הדירה. הסיטואציה האמורה מתרחשת בעת חלוקת משמורת ילדים בצורת שיתוף ועל כך – במאמר זה. במאמר נסקור: מהי משמורת ילדים, מהי משמורת משותפת, נסביר על הסדרי ראייה ועל הערכאות העוסקות במשמורת ילדים.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות, ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.

משמורת ילדים - הגדרה בסיסית:

מינוח משמורת ילדים הוא פרי פסיקה, שמטרתו להבדיל בין הורה אפוטרופוס לבין הורה משמורן, שאצלו יתקיימו הסדרי הלינה והמגורים של הילד. הדבר מתייחס להורים שאינם חיים במשותף. סוגי המשמורת הקיימים בישראל: משמורת בלעדית – שבה הורה אחד יוגדר כ"הורה משמורן", אצלו ילון הילד, ובפועל הוא יהיה אחראי לגידולו ולקבלת ההחלטות בעניינו, ביום יום. ההורה שאינו משמורן, ימשיך להיות מוגדר כאפוטרופוס ולא יוכלו להתבצע החלטות מהותיות ללא אישורו. הילד לא יגור איתו, אך ההורה יזכה להסדרי מפגשים, שהם הסדרי ראייה, ועל כך – בהמשך מאמר זה.

משמורת נוספת שהחלה לתפוס תאוצה בעת האחרונה, היא המשמורת המשותפת – שבה לא יוגדר הורה משמורן, משום ששני ההורים יוגדרו ככאלה, אצל שניהם יתגורר הילד בחלוקת זמנים, ועל כך – בהמשך.

זאת ועוד, בדרך כלל, ההחלטה בדבר סוג המשמורת, תתקבל קודם לפי רצונם של ההורים, אם כי ההחלטה הסופית תתקבל על ידי הערכאה הדנה בתיק, בהתאם לחוות דעתם של גורמי מקצוע, כגון: עובדים סוציאליים ומומחים. לאחר גיבוש כלל ההחלטות, תינתן החלטה בהתאם לטובת הילד, שהוא עקרון העל בכל הנוגע להחלטות הניתנות בענייני ילדים. כמו כן, חשוב לציין כי החלטה בדבר משמורת אינה חלוטה, כלומר, הדיון בעניין משמורת יכול להיפתח מעת לעת, כאשר מתקיים שינוי בנסיבות חייו של הילד או של הוריו. לדוגמא, גילו של הילד יכול להשפיע על מגוריו. ההלכה הישראלית קובעת כי ילד מתחת לגיל 6 יגור אצל אמו באופן מוחלט (אלא במקרים חריגים, שבהם האם אינה יכולה לשמש בתור אם, או אינה כשירה לכך). לאחר גיל 6, יהיה ניתן לבחון אפשרות של משמורת משותפת או משמורת בלעדית אצל האב. נעיר כי במהלך השנים האחרונות, חל שינוי קל בתפיסה זו.

מהי משמורת משותפת:

משמורת משותפת הינה משמורת שבה שני ההורים יוגדרו הורים משמורנים, ואז, חלוקת שהות הילד תתחלק שווה בשווה בין הוריו, ואלו יהיו שותפים פעילים בחייו של ילדם, באופן שגרתי. כתוצאה מכך, לילד יהיו שני חדרים בבתים שונים, כאשר מחצית מהשבוע ישהה אצל הורה אחד, ובמחצית האחרת אצל ההורה השני, ובסופי השבוע – יתנהלו לסירוגין. ההחלטה בדבר משמורת משותפת, תלויה ביכולתם של ההורים לעמוד בהסדר כזה וכן ביכולתו של הילד וברצונו לחיות בצורה שכזו. מתנגדי השיטה העירו כי דרך פעולה זו יכולה ליצור בלבול וחוסר ודאות אצל ילד, החי בשתי מסגרות חיים שונות, ולכן, חשוב להבין את בגרותו של הילד להליך וכן את יכולת ההורים לנסות וליצור הסדרים זהים, שאינם יוצרים אי וודאות.

הסדרי ראייה כנגזרת ממשמורת בלעדית:

הסדרי ראייה הינם נגזרת של משמורת בלעדית בלבד, וזאת כאשר הורה אחד מוגדר כמשמורן. על ההורה השני יחול הסכם בדבר מפגשיו עם הילד, דבר המכונה הסדרי ראייה. ההסדרים קובעים את כמות המפגשים, זמנם, ולעיתים גם את תוכנם, זאת בהתחשב ביחסיהם של ההורים. ככלל, הסדרי ראייה סטנדרטיים בישראל, עומדים על שני מפגשים שבועיים, במשך 4 שעות כל אחד, בשעות אחר הצהריים, כשסופי השבוע, הינם לסירוגין. כאשר מוסיפים להסדר גם לינה, אזי מדובר בהסדרי ראייה מורחבים.

הערכאות הדנות במשמורת ילדים:

ככלל, הערכה העוסקת בילדים ובכלל בתא המשפחתי, היא בית המשפט לענייני משפחה. יש לציין כי קיימת סמכות מקבילה בנושא, כאשר מדובר בגירושים של הורים, ואז, בית הדין הרבני, שלו הסמכות הבלעדית בדבר גירושין, יוכל "לכרוך", דהיינו, "לרכוש" סמכות, לנושאים הקשורים מטבעם לגירושין, בין היתר, נושא המשמורת.

סיכום:

בכל הנוגע לילדים, במיוחד כאשר אין מדובר בסביבה הטבעית של אלו, חשוב להסדיר את העניינים בצורה הטובה ביותר, התואמת את עקרון טובת הילד, שמבטיח התפתחות תקינה ללא משקעים. כמו כן, חשוב לזכור כי כל החלטה המובאת בעניינו של ילד, יכולה להיות הרת גורל, ולכן, סיוע של אנשי מקצוע הינו נחוץ בשלב קבלת החלטות. כמו כן, כדי להתמודד עם הפן המשפטי הסבוך בעניין זה, יש להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה.