למה מחשבה ממש נשארת וממשיכה להטריד, היא פשוט שם יושבת כמו קרצייה, נאחזת בבשר ולא מאפשרת לי לגדול, לעבור הלאה לסדר היום, אני מרגיש את "האי צדק" שנעשה, הוא מקנן אצלי בפנים משאיר אותי בעבר, עם הצדק היחסי שלי, לא יכול לעבור לסדר היום, פגוע ולא סולח, מרגיש את עצמי קטן, מנסה לצאת אך זרוע הצדק שלי מתרוממת שוב, כדור השלג העשוי מערבוב של מחשבות ורגשות לא שלמים רק צובר תנופה.
זה תמיד אישי, מישהו נכנס לתוך ה"בית" שלך, עושה שם כבתוך שלו ולך אין שליטה, זו ההרגשה, אם נבין שזו רק הרגשה אנחנו עולים על דרך הריפוי, הרעיון הוא לא להיאבק ברגש שעלה וגם אם הוא תחושה של כעס או דחייה, להרגיש ולהבין שיש גם מציאות אחרת, אפשרות אחרת, יש שם מישהו אחר עם צדק אחר, הקושי מגיע כי כעת מתפוררת לי כל היציבות (לכאורה) שבניתי, עליה עמלתי כה רבות.
ההרמוניה היא בעצם בעוכרי, מושכת אותי לתבניות השקריות מעצם זמניותן, בניתי מבנה- תדמית, עמדת כח, דעה, מרחב פעולה, מיצוב חברתי, ומישהו בא ומחריב לי, סותר את דעתי מציג אותי כטועה, יש עכשיו מאבק, צדק א בצדק ב, מזמין אותי לבנות מחדש ולא להישאר בישן של אתמול, אני לומד לעזוב, להניח לעמדות ולצדק, להמשיך הלאה לעבר החדש, ממקם מהתחלה קובייה על קובייה, לא נשאר בארציות השוחקת, אלא נושא את עיני למרומים.
צדק היא חוויה חד צדדית, אני צודק והאחר טועה, ללמוד להכיל את הצדק שלי עם הצדק של האחר, הצדק שלי הוא הדרך בה אני רואה את הדברים, כך גם אצל כל האחרים, חשוב לציין שאיננו עוסקים כאן במוסר או בחוק אלה בתחושת הצדק, הצדק של האחר מערער את עולם התפיסות שלי, בתחושה ולמרעית עין כאשר אני צודק אני גדול וחזק וכאשר אני טועה קטן וחלש, הקושי הוא להבין שאין זה כך.
מלפפון שנחתך לשניים האם הוא עדיין אותו המלפפון, כדאי תמיד לזכור שבמבנה הבסיסי הכול אותו הדבר- אלקטרון ופרוטון, ואם ניכנס עוד יותר פנימה נמצא שם שום דבר, אולי כאן המקום לציין שכנראה שהחלק הקטנטן ביותר עשוי מאהבה, ללמוד לתת לאחר את המרחב להיות צודק זה מעיד על העולם הפנימי שלו, לא ניתן להכפיף עולם פנימי אחד בעולם פנימי של האחר.
ללמוד לשמור על העולם הפנימי שלי שלם, כאשר אפגוש עולם פנימי אחר עם פניני הצדק שלו, לטפח את העולם הפנימי שלי שלא יזדעזע מכל ענן חולף, כך גם לא אדרש לבצר אותו ואשמור על גמישותו על מנת לאפשר למפגש להתרחש, לקבל את עולמו של האחר היא אינה פסיביות, כך גם היכולת שלי להכיל תגדל, לא להיאבק.
כמו פאזל רב ממדי בעל חלקים רבים, שיש להרכיב אותו נכון לא פשוט ולא קל, הקו המנחה הוא לנשום עמוק ולהתחבר לסדר הפנימי, הוא לא שייך לאף אחד, אבל יכול לשרת את כולנו היטב, להבין אותו ולוותר קצת על הסדר שלי ולשתף אתו פעולה, דרושה פה השקעת מחשבה, איך ומאיפה אני נגש אל הדברים, על מה לוותר ולא להיות נחפז.
לנסות ולראות את הדבר דרך עיניים שונות, להתחבר לצדק של האחר ולנסות להבין מאיפה הוא פועל, כיצד העולם הפנימי שלו מורכב מהאפשרויות השונות מתוך עולמו, לאפשר יכולת ספיגה ויכולת הדממה, על מנת שלא יהיה הדוק מידי ואוכל לסגת לאחור, חוסר יכולת לעשות זאת מעיד בעצם שאני לא סומך מספיק על עצמי ועולמי הפנימי שלי, שיוכל לעמוד בעומס ולהתנסות בכך.
שמואל בן איש מנהל ומטפל ב"דרך האור" מרכז לרפואה משלימה בקיבוץ ברעם, סדנאות הרצאות טיפולים פרטניים וחוגים, להתפתחות אישית וצמיחה רוחנית, טיפולים אנרגטיים, קבלת מסרים והדרכה רוחנית.
