בבחירות הביניים בארצות הברית, זכתה המפלגה הדמוקרטית ברוב בבית הנבחרים, ואילו המפלגה הרפובליקנית שמרה על הרוב שלה בסנאט וייתכן שאף הגדילה אותו במעט. בבחירות נבחרו גם חלק ממושלי המדינות בארצות הברית, ועוד בעלי תפקידים חשובים במדינות השונות: ראשי ערים, תובעים כלליים, שופטים ועוד.
הבחירות לקונגרס מתקיימות כל שנתיים וכאמור, הן היו לשני בתיו. בבית הנבחרים עמדו לבחירה כל 435 הנציגים, ואילו בסנאט עמדו לבחירה כשליש מהסנטורים (כל נציג נבחר לשש שנים). הבחירות הן אישיות ולא רשימתיות בלבד. כלומר, הבוחרים בחרו בנציגים לקונגרס באופן אישי, אף כי ידעו כמובן איזו מפלגה הם מייצגים.
ערב הבחירות, שלוש רשויות השלטון בארצות הברית נמצאו בידי הרפובליקנים. טראמפ, הנשיא וראש הרשות המבצעת הוא רפובליקני, לרפובליקנים היה רוב בשני בתי הקונגרס/הרשות המחוקקת מאז 2010, עוד מתקופת כהונתו של אובמה כנשיא, ובבית המשפט העליון התבסס רוב שמרני המזוהה עם הרפובליקנים, עם מינויו לבית המשפט של קאוואנו. ניצחונם של הדמוקרטים בבית הנבחרים, אם כן, שבר את המונופול הרפובליקני בשלטון האמריקני, והעביר לידי הדמוקרטים את אחד ממוקדי הכוח החשובים בו.
עבור מצביעי שתי המפלגות, הבחירות נתפסו כמאבק על אופייה הדמוקרטי של ארצות הברית. הרפובליקנים ראו בהן מאבק לשמירת עוצמתו של השלטון שבידיהם, והדגישו את האיום הנשקף לדבריהם לעולם האמריקני הנוצרי, השמרני והלבן, ממהגרים, מיעוטים וכל מי שמגן עליהם, ואילו הדמוקרטים ראו בהן מאבק גורלי לשימור הדמוקרטיה הליברלית בארצם, מול מה שהם רואים כפגיעה חמורה בה מצד הנשיא. כיוון שכך, הבחירות גם היו מעין משאל עם בנוגע לפופולריות הנשיא, וטראמפ עצמו הציגן כך. גם נושא ביטוח הבריאות עמד במרכז הבחירות, אלא שבמאבק סביבו חל מפנה. תקופה ארוכה פעלו הרפובליקנים לביטול החוק מבית מדרשו של אובמה, אולם לנוכח שביעות רצון כלפיו מצד בוחרים רפובליקנים הם מיתנו את התנגדותם לחוק.
ובאשר לנקודה היהודית – שורת נציגים יהודים נכנסו לקונגרס על שני בתיו. עם זאת, נשמרה המגמה המסורתית של תמיכת היהודים במפלגה הדמוקרטית, שעמדה על שיעור של כ-80 אחוזים.
חשיבותן של בחירות הביניים לקונגרס נגזרת מהסמכויות ומהמגבלות שהחוקה האמריקנית מטילה על רשויות השלטון בארצות הברית. זאת, כדי שהן לא ינצלו לרעה את כוחן מול אזרחי המדינה. שלוש רשויות השלטון מאזנות ובולמות זו את זו, וגם לקונגרס ישנם שני בתים המאזנים ובולמים זה את זה. במובן זה, שיטת הממשל הדמוקרטית האמריקנית שונה מזו הישראלית, משום שישראל נעדרת מנגנונים המגבילים את השלטון דוגמת חוקה, שני בתים ברשות המחוקקת ומערכת של מדינות (States) הפועלת יחד עם מערכת השלטון הפדרלית של כל ארצות הברית.
סביר להעריך כי בית נבחרים דמוקרטי יממש את סמכויותיו על פי החוקה ויהיה לעומתי (Oppositional), ובכך יקשה על טראמפ לבצע את מדיניותו. זאת, בנוגע לאישור תקציבים של ממשל טראמפ, להגבלת חקיקה שלו או לייזום חקיקה נגדית. מדובר, למשל, בייזום חקירות ושימועים לנציגי הראשות המבצעת, למשל בנושאי מעורבות רוסיה בבחירות, קשריו העסקיים של טראמפ עם סעודיה וחשיפת דוחות מס הכנסה שלו. בסבירות נמוכה יותר קיימת האפשרות לעמת את הנשיא בנושאי קניית ונשיאת נשק על ידי אזרחים אמריקנים, והקשחת היחס לסעודיה, רוסיה וצפון-קוריאה. בשיח הפוליטי האמריקני אף מדובר על אפשרות שבית הנבחרים הדמוקרטי ייזום הליך של הדחת הנשיא אך סבירותו נמוכה, משום שלשם כך הוא נזקק לשיתוף פעולה מצד הסנאט הרפובליקני.
זאת ועוד. משום אינטנסיביות הקיטוב בין שתי המפלגות, צפוי שמערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית תחל בקרוב, והיא תשליך מצידה על החרפת המאבק בין המפלגות בשני בתי הקונגרס.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
