טיפול זוגי: לבדוק מה החמיץ בזוגיות 

זמן קצר לפני פסח, אביב (שם בדוי) הגיע לטיפול בדכאון קשה, לאחר שהמאהבת הצעירה, שמילאה את חייו במשמעות בשנה האחרונה, עזבה אותו לטובת גבר אחר, רווק פנוי, שמעוניין להנשא לה.
אביב, נשוי ואב לשלושה, הוא מצליחן בתחומו, יפה תואר, משכיל, מבוסס, ומושא הקנאה של חבריו. הוא הגיע אלינו על מנת לבדוק מה השתבש בחייו: "בתקופה האחרונה אין טעם בחיי. שום דבר לא מעניין אותי יותר. מאסתי בכל. אני מרגיש מוחמץ".
בדיקת חמץ
מנהג "בדיקת חמץ" מתקיים ערב לפני ליל הסדר. התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ מן הבית - שלא ייאכל, יימצא או ייראה: "שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם... כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם תאכלו מצות" (שמות יב', יט-כ).
בלילה שלפני ליל הסדר, עם רדת החשיכה, מבצעים את בדיקת החמץ. במהלך הבדיקה אנו מחפשים חמץ בכל פינות הבית, כשבידינו נר או פנס, וכן נוצה, סכין וכף לאיסוף החמץ.
אבל מה פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא קשור לחג האביב והחירות? כיצד עבודת הפרך של ביעור פירורי לחם ישן קשורה לחירות? חלק מהפרשנים מתייחסים לחמץ באופן מטאפורי - סמל מוחשי לדברים שאותם עלינו לבער בחיינו - בתחום הנפשי, המוסרי והחברתי.
הנקיון החיצוני נעשה תמריץ לנקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה, ולביעור ה"חמץ" מתוך ליבנו. לאחר סילוק הישן והמוחמץ יש מקום להתחדשות של אביב וליציאה לדרך חדשה משוחררת יותר.
ובזוגיות - בדיקת "החמץ" משולה לבדיקה פנימית: מה החמיץ בתקופה האחרונה, הפך לא נעים, לא נכון או מפוספס? האם אנחנו עדיין משקיעים בתחום הזוגי? עובדים עליו? או שהזוגיות הפכה מובנת מאליה? זה זמן טוב לחשוב על רענון הזוגיות. מה אהבנו לעשות פעם וכבר מזמן לא עשינו? מה יכול לעשות לנו נעים, כיף וטוב? איך אפשר, באמצעים יומיומיים פשוטים יחסית, להחזיר את הסיפוק לתוך חיינו? על מה ויתרנו במהלך הזוגיות? על מה אנחנו מדלגים, שומטים, לא שמים לב? על מה הפסקנו לדבר? ובקיצור - איפה "חמוץ" לנו?
אביב עסק במשך פגישות ארוכות בשאלה מה השתבש בנישואיו, שיכול היה להסביר את המשבר אליו נקלע עתה. לכאורה, הכל היה מושלם: הוא התחתן בגיל צעיר מאד, עם חברתו מילדות, איתה גדל יחד בשכונה צפון תל אביבית מפונקת. אשתו היתה יפהפיית המחזור, חכמה, מצליחה. מאז ומתמיד נחשבו "זוג מהסרטים".
מתחת לפני השטח הזוגיות הוחמצה כבר מזמן. החיים תבעו מהם התמודדויות קשות, כשילדם הקטן לקה במחלה אנושה והיה בסכנת חיים במשך חודשים ארוכים. הילד שרד, אך נדמה שהזוגיות שילמה את המחיר, ומעולם לא חזרה להיות כשהיתה. אביב ואשתו התנהלו בבית כשני שותפים, סגורים איש איש בתוך עולמו הפנימי, משתפים פעולה סביב גידול הילדים והניהול הפונקציונאלי של הבית. לאט לאט התגבהה ביניהם חומה של ניכור וזרות.
חודשים לאחר שחזר ובדק בטיפול מה הוא מרגיש כלפי סמדר אשתו, ומה היה רוצה שיקרה ביניהם, אביב החליט שהגיע הזמן להתחיל טיפול זוגי, במטרה להציל את הקשר.
ביעור חמץ
בבוקר שלפני החג מפסיקים לאכול חמץ בשעה תשע או עשר בבוקר, אוספים את שיירי החמץ שנשארו ומבערים אותם במדורה מחוץ לבית. אחרי שהחמץ נשרף כולו (או הגיע למצב בלתי אכיל), מכריזים פעם שניה על ביטול הבעלות על כל חמץ שנמצא ברשותנו, שאותו לא מצאנו ולא ביערנו. יש שנוהגים לומר אחרי שריפת החמץ תפילה קצרה, ולבקש שכשם ששרפנו את החמץ מהבית, כך נזכה גם לבער את החמץ מהלב (היצר הרע).
מה שמבדיל בין חמץ ומצה הם השמרים. פרשנים, המסבירים את החמץ והמצה באופן מטאפורי, הביאו את השמרים כסמל לגאווה, שכן הם גורמים לבצק להתנפח ולהתמלא באויר - תוכן שאיננו אלא כלום. לעומת הלחם, שאינו אלא "מצה עם גאווה", אנו חוזרים בפסח למקור הצנוע, הבלתי מנופח והאותנטי.
הטיפול הזוגי של אביב וסמדר תבע משניהם לחזור לדיבור רגשי אמיתי ופתוח. זה היה מאד לא פשוט, אחרי שנים של דיבור תפל, ריק מתוכן, ואף שקרי. במהלך הטיפול, לאחר התלבטות עמוקה בינו לבין עצמו והתייעצויות איתנו, החליט אביב שהוא מספר לסמדר על הרומן שניהל בשנה הקודמת. הזוגיות נקלעה למשבר אמון חריף.
ידענו שהפגישה הקרובה היא קריטית, ובה יחליטו סמדר ואביב אם הם עומדים להשאר ביחד או שמא יתגרשו. בתחילת הפגישה אביב ביקש לדבר, ולהפתעת כולנו הוציא מכיסו מכתב ארוך, שהתפרס על פני כמה עמודים והחל, להקריא, בקול שלעיתים נשנק מדמעות.
אביב סיפר על תחילת הקשר בינו לבין סמדר, על האהבה הגדולה ששררה ביניהם בימי התיכון, זכרונות משותפים שהיו יקרים לשניהם, ועל תקופת הרווקות העליזה שחוו ביחד. הוא הזכיר לה ולעצמו את הימים הטובים, ממש בתחילת חייהם המשותפים, האושר שחשו כשנולדו הילדים. בהמשך סיפר על החרדות שתקפו אותם כשילדם חלה, ועל תקופת הטיפולים הארוכה ומורטת העצבים. הוא סיפר בכנות איך, לאחר החלמת הילד, הרגיש שהוא הולך ומתרחק מסמדר, ומאבד את עצמו. הוא סיפר בקול שקט כיצד נכנסה האשה האחרת לחייו, ועל ההתלבטות שהיתה לו אם לעזוב את הבית ולהתחיל מחדש. הוא הודה בכאב שלא הצליח להחליט, ולמעשה חברתו היא שהחליטה עבורו, כשעזבה אותו. כעת, ביקש סליחה מסמדר, על הבגידה, על ההתרחקות ועל כך שהכאיב לה.
סמדר הקשיבה בשקט. עיניה בורקות. ולאחר דקות אחדות, שנידמו לכולנו כנצח, לחשה: "אני לא מאמינה לך. אני לא רוצה אותך. לך מהבית שלי ומהחיים שלי". ומיד אחר כך היא קמה ויצאה מהחדר.
חמץ ומצה
השמרים התוססים מסמלים גם את תחושת חוסר השלווה הפנימית, המזוהה עם יצר הרע. הם מתסיסים את הלחם ואת היין והופכים אותם לטעימים, אבל אם יתססו יתר על המידה, יהיה הלחם חמוץ והיין יהפוך לחומץ. כך גם יצר הרע - עלינו להזהר שלא יחמיץ את לבנו, ולא ישחית אותו.
למרות מה שסיפרנו לכם קודם - אותו רגע שנראה אבוד כל כך בטיפול - סמדר ואביב לא נפרדו באותה עת. בשבועות הבאים הקשר הזוגי הטלטל בין יאוש לתקווה. סודות צפו, עוד ועוד אמיתות עלו על פני השטח, ואביב וגם סמדר נמלאו כאב. לרגעים, דומה היה שיצר הרע אכן השחית את הלב, ואין סיכוי לשינוי או תיקון.
אבל אביב וסמדר לא הירפו. הם המשיכו להגיע בקביעות לטיפול, לדבר עוד ועוד על מה שמכאיב להם, לבדוק את עצמם, להפוך ולחפור. שנה לאחר תחילת הטיפול, שוב, זמן קצר לפני פסח, אביב הציע לסמדר להנשא לו מחדש. והיא הסכימה. מאז, הפך ליל הסדר ליום הנישואים החדש של אביב וסמדר.

פורסם במדור יחסים Ynet

(פירושי החג מתוך "הלילה הזה - הגדה ישראלית" מאת מישאל ונעם ציון)