בראשית אוקטובר 2018 נרצח בטורקיה העיתונאי הסעודי חשוקג'י, ומאז הפך הרצח לסערה עולמית תקשורתית, דיפלומטית ומדינית. נשאלת השאלה: מה גרם לרצח להפוך לבעיה פוליטית בין-לאומית כה חמורה? לצערנו, הרי אין זו הפעם הראשונה שעיתונאים נרצחים בעולם, והאצבע המאשימה ברצח מופנית כלפי שלטונות ארצם. כמו כן, ישנן זוועות אחרות בעולם, האחרונה שבהן היא מלחמת האזרחים בסוריה שבה הרג אסאד מאות אלפים מבני עמו, והדבר לא גרם לאותה סערה שרצח חשוקג'י גורם לה עכשיו.
המאמר שלהלן ינסה לתת הסבר לשאלה זו, ולהשלכותיה של הפרשה.
תחילתה בכניסתו של העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י לקונסוליה הסעודית באיסטנבול שבטורקיה כדי לסדר מסמכי גירושין מאשתו הראשונה, בעוד ארוסתו הטורקית מחכה לו מחוץ לקונסוליה. מאז לא נראה יותר חשוקג'י ברבים. מדובר בבן למשפחה מקושרת סעודית (דודו היה המולטי-מיליונר עדנאן חשוקג'י). ג'מאל עצמו הפך לדמות בין-לאומית מפורסמת במערב. הוא עבר לגור בארצות הברית, פרסם מאמרים בחשובי העיתונים במערב, למשל ב"וושינגטון פוסט", ורואיין על ידי טובי העיתונאים המערביים, בהם תומס פרידמן מעיתון ה"ניו יורק טיימס". עם הזמן הפך למבקר נוקב של השלטון בסעודיה.
מדובר גם ברצח מזעזע. על פי המדווח בתקשורת, השלטונות הסעודיים רצחו את חשוקג'י. הם שיגרו צוות סעודי לקונסוליה בטורקיה שעינה, הרעיל וחיסל את חשוקג'י, ואחר כך ביתר את גופתו לחלקים והעלים אותה.
שלושה מאפיינים אלה של הרצח נותנים תשובה מסוימת לשאלה שהוצגה בתחילת המאמר – מדוע הרצח עורר סערה כה גדולה. מדובר ברצח פוליטי מזעזע של עיתונאי מפורסם, שהתבצע על אדמת מדינה זרה, היא טורקיה. סביר להניח, שאם הרצח היה מתבצע בסעודיה פנימה, היקף השערורייה היה קטן יותר.
אבל בכך לא מתמצה העניין. מדובר במשולש יחסים בין שלוש מדינות: סעודיה, טורקיה וארצות הברית, שהוסיף ותרם להפיכת הפרשה לשערורייה ולקונפליקט בין-לאומיים. משולש יחסים זה מספק הסבר רביעי לחומרת הפרשה.
סעודיה
בסעודיה מולך זה כשלוש שנים המלך סלמאן החולה, והוא מינה את בנו מוחמד ליורש העצר ולשליטה בפועל של הממלכה. המלך סלמאן הוא בנו של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז אבן סעוד, ובנו הוא כבר דור שלישי להנהגה בסעודיה.
לשלטונו של מוחמד בן סלמאן כמה מאפיינים. הוא:
•
ייסד שלטון ריכוזי אישי ודחק את הנסיכים האחרים לשוליים על ידי נקיטת מהלכים פיזיים וכלכליים פוגעניים כלפיהם. בכך פגע בתרבות הפוליטית הסעודית שבה המלך, כראשון בין שווים, שיקף קואליציה של פשרה בין מוקדי הכוח במשפחת המלוכה. המשמעות היא שמוחמד אומנם התחזק, אבל הוא גם יצר לעצמו אויבים, הממתינים להיחלשותו. על פי הדיווחים, אלה כבר פועלים אצל המלך לסילוקו של בן סלמאן מהשלטון;
•
ניהל מדיניות חוץ לא אפקטיבית. בין השאר, אסאד נותר שליט סוריה, אף כי בן סלמאן רצה בנפילתו; נכשלה מלחמתו של בן סלמאן בחותים בתימן, בני בריתה של איראן, אויבתה של סעודיה, ונכשלו העיצומים הסעודיים שהוטלו על קטאר, המשתפת פעולה עם איראן;
•
המשיך את מדיניות החוץ המסורתית של הישענות סעודית על ארצות הברית. ממלכת הנפט הסעודית נזקקת זה עשרות שנים להגנת המטרייה הצבאית והמדינית של ארצות הברית, בעיקר מול איראן. סעודיה גם נזקקת להשקעות מערביות, נוכח כלכלתה המצויה בקשיים: ירידת מחירי הנפט מאז השיא של כ- 140 דולר לחבית בשנת 2008 לכ-65-80 דולרים לחבית היום, גירעון תקציבי, ואבטלה עד 30 אחוז בקרב הצעירים שגילם נמוך מ-30, וחלקם באוכלוסייה מגיע ל-70 אחוזים. קשיי הכלכלה כבר גרמו לבריחת משקיעים מערביים מסעודיה.
על רקע הצורך לחזק את שליטתו בממלכה ולחזק את הכלכלה, השיק בן סלמאן רפורמה פנימית בממלכה. זו אכן קידמה את דימויו בארצות הברית ובמערב כרפורמטור ליברלי וסייעה להידוק יחסיו עימם, ונועדה גם לקדם את הכלכלה פנימה. הוא התיר נהיגת נשים ללא נוכחות גבר ובכך עודד את יציאת הנשים לעבודה, וריסן מאוד את משטרת הדת, שכפתה לבוש אסלאמי מחמיר על נשים. בן סלמאן מוסיף ומממן שורת מכוני מחקר אמריקניים, בתקווה סבירה שאלה יצדדו בו ולא יפגעו בדימויו הבין-לאומי. מדיניות זו קיבלה רוח גבית מממשלו של טראמפ, הנוקט מדיניות נוקשה כלפי איראן, אויבתה של סעודיה.
רצח חשוקג'י חיבל בכל אלה. הוא גרם נזק דרמטי למעמדו של בן סלמאן במערב, ודימויו בו הפך משליט ליברלי ומתקדם לשליט אכזר ולדיקטטור, שמעשיו מזעזעים ואינם תואמים נורמות מוסריות בין-לאומיות. הפער בין הציפיות הגבוהות של המערב מבן סלמאן לבין אכזבתו הגדולה של המערב ממנו כעת הוא הסיבה הרביעית להיקף השערורייה.
הלחץ המערבי העצום על סעודיה כבר גרם לשינויי גרסאות סעודיות בנוגע לפרשה. תחילה הצהירה סעודיה שאיננה יודעת מה עלה בגורלו של חשוקג'י, אחר כך אמרה שנהרג בקטטה, ולבסוף הודתה כי נרצח, אף כי לא על ידה. היא גם הקימה ועדת חקירה לבחינת הרצח, עצרה חשודים והודיעה כי תדרוש גזר דין מוות לגבי כמה מהם, והמלך סלמאן פיטר את סגן ראש המודיעין,ואת יועצו הבכיר של מוחמד בן סלמאן.
ארצות הברית
ארצות הברית רואה בסעודיה, באופן מסורתי, בעלת ברית עיקרית במזרח התיכון, נכס מדיני, ומדינה התורמת מאוד לארצות הברית גם בסוגיות של נפט ומכירות נשק. סעודיה נתפסת בארצות הברית כמדינה סונית מתונה חשובה, היכולה לגבש סביבה ציר ערבי סוני הבולם את כוחה של איראן השיעית הרדיקלית, מעודדת הטרור ומפתחת הגרעין במזרח התיכון. במסגרת זו מאפשרת סעודיה לארצות הברית להחזיק בסיסים צבאיים בשטחה, כערובה לביטחונה.
סעודיה היא מעצמת נפט, והיא גם מספקת זה שנים חוזי נשק שמנים לארצות הברית, המייצרים מקומות עבודה למשק האמריקני ורווחים לתעשיית הנשק האמריקנית. לאחרונה אף מדבר הנשיא טראמפ על עסקאות נשק עם סעודיה בהיקף של 110 מיליארד דולר. בימים אלה הטיל טראמפ עיצומים קשים על קניית נפט מאיראן, והוא מצפה מסעודיה להגביר את אספקת הנפט למערב כדי לאזן את החסר בייצוא הנפט האיראני; סעודיה עצמה מסתייגת מכך, עקב ירידת מחירי הנפט הפוגעת בה. יצוין, כי אמנם ארצות הברית הגבירה מאוד את תפוקת הנפט שלה מפצלי שמן, אך היא עדיין זקוקה לשיתוף הפעולה הסעודי בתחום הפיקוח על מחירי הנפט בעולם.
משום כל הסיבות האלה, ארצות הברית מעוניינת ביציבות שלטונו של מוחמד בן סלמאן ובקידום יחסיה עימו, ופרשת הרצח משבשת כל זאת. הפרסום האחרון, לפיו ארגון ה-CIA קבע כי בן סלמאן אחראי לרצח, מקשה מאוד על ממשל טראמפ לאפשר לבן סלמאן להמשיך ולשלוט בממלכה.
טורקיה
לטורקיה יחסים מורכבים עם סעודיה. מצד אחד היא נהנית מהשקעות סעודיות בהיקף של מיליארדי דולרים, שחשובות לשיקום הכלכלה הטורקית, אך מצד שני היא מקיימת יחסים עם איראן וקטאר ותומכת בתנועת האחים המוסלמים, שריאד רואה בהם את אויביה. טורקיה רצתה בנפילתו של אסאד, כמוה כסעודיה, אך בסופו של דבר שיתפה פעולה עם איראן ורוסיה בהסדרת המצב בסוריה, וזאת כדי לבלום את הכורדים שבצפון סוריה. טורקיה גם מנהלת מדיניות של עימות מול ישראל וארצות הברית בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואילו סעודיה נמנעה מהבעת התנגדות להעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, והיא מביעה נכונות לסייע לוושינגטון ביישוב הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. לא מן הנמנע שגם קיימת תחרות בין טורקיה לבין סעודיה סביב שאלת מנהיגותן במרחב המזרח תיכוני.
יש גם לקחת בחשבון, שביצוע הרצח על אדמתה של טורקיה עודד עלבון אותנטי של נשיא טורקיה ארדואן, הרגיש לריבונותה של ארצו. ארדואן גם מכין עצמו לבחירות מקומיות בטורקיה במרץ 2019. שותפתו לקואליציה, מפלגת הימין השמרנית MHP, החליטה לרוץ בבחירות נגדו, ולכן הפגנת שרירים מצידו מול ארצות הברית וסעודיה עשויה לצייר אותו בציבור הטורקי כגיבור ומנהיג לאומי ולהעניק לו רווח אלקטורלי.
סביר שארדואן רואה ברצח חשוקג'י מנוף והזדמנות להשיג רווחים, הן בזירה הבין-לאומית והן בזירה הפנימית, ומכאן ההערכות שטורקיה הדליפה את המידע על הרצח לתקשורת העולמית, כדי לקדם מטרות משלה. רווחים אלה יכולים להיות תמורות סעודיות ואמריקניות לטורקיה, והקלת לחצים מצד מדינות אלה על טורקיה. ההערכות נסמכות על כך שהדלפות המידע על הרצח מביכות את סעודיה, ודרכה את ארצות הברית, המעוניינות להוריד פרופיל בפרשה זו. ההדלפות מכריחות את סעודיה ואת ארצות הברית להתייחס לרצח ולא מאפשרות להן לטאטא אותו מתחת לשטיח כדי להמשיך ולקיים את יחסיהן הרגילים, ובכך הן משחקות לידיה של טורקיה.
אין פלא, אם כן, שארדואן התייחס בפומבי לנושא ואף האשים את סעודיה ברצח. עם זאת, חשוב להבחין בכך שארדואן נמנע מלהאשים ברצח את מוחמד בן סלמאן עצמו.
לארדואן יחסים מתוחים עם ארצות הברית בגלל כמה סיבות: סירובה של ארצות הברית להסגיר לידי טורקיה את אויבו של ארדואן, פתוללה גולן; היחסים הסבירים שטורקיה מקיימת עם איראן; לחימתו של ארדואן בכורדים הסוריים, שארצות הברית רואה בהם בעלי ברית, ולאחרונה - רכש טורקי של טק"א מרוסיה. המתח ביחסי שתי המדינות כבר גרם להטלת עיצומים אמריקניים בדמות מכסי אלומיניום ופלדה על טורקיה, וזו ניסתה להפחית את המתח על ידי שחרורו של הכומר האמריקני אנדרו ברנסון, שהיא רואה בו שותף לניסיון ההפיכה נגד ארדואן בשנת 2016. בינתיים כבר זכה ארדואן לתמורות אמריקניות, בדמות ביקורים של בכירי הממשל האמריקני, שר החוץ פומפאו וראשת ה-CIA, ג'ינה הספל, ונמסר כי טורקיה כלולה בין שמונה המדינות שארצות הברית החריגה מעיצומי הנפט שהיא הטילה על איראן.
מעבר למשולש המדינות שנזכרו כבר, יצר הרצח מתח גם בין טורקיה לבין מדינות באיחוד האירופי, דוגמת גרמניה.
אשר לישראל, כמובן שמדובר בסוגיה מוסרית קשה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמשמעויות האסטרטגיות שלה עבור ישראל. ישראל זקוקה לסעודיה יציבה, אבל הרצח עלול לפגוע ביציבות זו ובמעמדו מבית של בן סלמאן, ולכרסם במעמדה של סעודיה כחלק חשוב בציר סוני ערבי שיבלום את איראן.
לסיכום, נראה כי אף על פי שנוצרו מתחים בין שלוש המדינות סעודיה, ארצות הברית וטורקיה, שלושתן מעוניינות למנוע מצב של איבוד שליטה בפרשת הרצח. נותר לראות מהם הצעדים שהן תנקוטנה על מנת להרגיע את המצב ולשמר יחסים תקינים בין שלושתן, כדי להגן על האינטרסים האזוריים שלהן במרחב.
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
