השרוך השתחרר ונגרר אחרי הנעל, אחיזת התרמיל התרופפה העיסוק בכך והמאמץ לנוע קדימה בו זמנית נבלם, הרצון לדלג בקלילות מעל הקשיים נהפך לקשה ואף מבלבל, החזרה להרמוניה נהייתה עכשיו משימה בפני עצמה, נדרשת התארגנות מחודשת, ויתור ושינוי בתפיסה. בעזרת התמדה, הפרדה בין עיקר לטפל, מיקוד בליבת הדבר, הבנתו גם בראש אך בעיקר בלב, תביא לבחירה ביעד חדש והולם.
מה היא בעצם הגשמה, את מה אנחנו מגשימים, כלומר הופכים לדבר גשמי, את הרעיונות שלנו, הופכים אותם למציאות, לדברים קיימים, גם אם הם מופשטים כמו החלטה שמתבצעת, או תנועה למקום מסוים, אלו הן פעולות שנגרמו עקב החלטות, שהניעו אותן רצונות שמקורם ברעיונות שהופעלו ע"י מחשבות, על המחשבות ניתן לומר שהן באות מעולם הרוח.
כאשר נמנע מאתנו להגשים את מאוויינו, כאשר אנו מרגישים שאין תכלית ומטרה לחיינו, אנו מרגישים שחסר לנו, אנו נוטים למלא חוסר זה באופן חומרי או חומרי למחצה, כגון כוח והשפעה או צומת לב, אך זה יהיה תמיד זמני ודי מהר נדרוש מעצמנו שוב למלא את החסר, החוסר האמתי נובע מאי מימוש היעוד שלנו, היעוד האישי שלשמו אנחנו פה על פני האדמה, הקשיים בדרך נועדו להחזיר אותנו לייעודנו אם נבין אותם נכון, ונפעל בהתאם.
כאשר נעים במסלול הזה יש תחושה של הרמוניה עם עצמנו וגם עם הסביבה, בקלות ניתן להיזכר ברגעים כאלה שהיו מנת חלקנו לאורך החיים, אך מכיוון שלכל אחד מסלול משלו וללא מפה ראויה להתמצא בה, בקלות אנחנו יורדים מהשביל המוזהב לכביש השחור וחושבים שכך הוא העולם, במידה ועולים בנו רגשות שליליים כעס קינאה ובלבול זו היא קריאה מפורשת לחזור למסלול הנכון.
זו הדרך הרוחית, יש לה משקל רב, פעם אחת בגלל שאינני רגיל ללכת בה וכך גם סביבתי הקרובה, ופעם שניה מעצם המסע עצמו ו"דרישותיו" ממני אשר בסופו של דבר יעזרו לי להתפתח אישית, (ללא הקושי אין התפתחות - פיזיקה)
כמובן שחשוב לזכור שלכל אחת ואחד מאתנו יש את התוואי הייחודי שלו, שנבחר עוד טרם ההתגשמות כאן בעולם, יכול להיות שהוא יצעד בו ויכול להיות שלא או מעט, תלוי בהקשבה לקול הפנימי המגיע עד הנשמה, המטרה והמגמה היא ללכת בדרך הרוחנית ולהגיע למימוש היעוד האישי, המדד לכך הוא ההרגש הפנימי, זה נוגע בנו בנקודת האושר הפנימי שם אני מוצא את העצמי שלי ומתקרב לחוויה ולהבנה מי זה בעצם אני, כשאני פוסע בדרך הזו אני יכול להרגיש את העזרה הסמויה שדוחפת אותי קדימה.
כל אחד מאתנו הרגיש או ירגיש זאת במהלך חייו, אך מכיוון שאנחנו שבויים בקונספציות ומושפעים רגשית מאחרים, יהיה קשה יותר להבחין בכך, הקשבה פנימית לתקתוק הפרטי של השעון שלי תכוון אותי ליתר שלמות עם עצמי בחלק העמוק שלי, של הבנת מהות החיים, מאיפה אני מוצא את הכוח והסיבה לחיות, כך בפנימי ומכך גם בחיצוני, כמובן שגם הסביבה הקרובה והרחוקה יוצאת נשכרת מכך וזו שגיאה לראות זאת כאגואיזם, זה בדיוק הפוך.
המגמה היא לחזור הביתה אל מי שאני באמת, העצמי שלי הוא לא עניינם של האחרים, הוא נקודת האיזון שבי, כאשר אני יוצא מהאיזון, טוב לי לבדוק בזריזות מה קרה, מה הזיז אותי משם, ברובד העמוק זה בדרך כלל אותה הסיבה בתחפושות שונות שמפרה את האיזון, קבלה עצמית מדריכה איך להגיע לבהירות, מה הדבר שמכאיב לי באמת, שחרור או עיבוד של נושא זה בתוכי, מקרב אותי לאושר הפנימי דרך הבנת המהות של עצמי ושל החיים עצמם, אפילו באופן גלובלי להבין איך ולמה העולם נולד, מה היא כוונת האל (בקטנה).
אם נבין זאת ונפעל בהתאם, נפסיק את המרדף הבלתי אפשרי אחרי האושר, נפנה זמן לפגוש יוצרי הסבל בתוכנו, נכיר בהם ונשחררם לשלום, האושר יעשה צעד גדול לעברנו וייתן לנו רוח גבית להמשך הדרך לתחנה הבאה.
שמואל בן איש מנהל ומטפל ב"דרך האור" מרכז לרפואה משלימה בקיבוץ ברעם, סדנאות הרצאותטיפולים פרטניים וחוגים, להתפתחות אישית וצמיחה רוחנית, טיפולים אנרגטיים, קבלת מסרים והדרכה רוחנית.
