דימוי גוף או איך אני רואה את עצמי במראה
למי מאיתנו אין איזה עניין עם דימוי הגוף שלה?
יש אמרה כזו, "הסנדלר הולך יחף" ואני אומרת, זה לא שהוא יחף, אלא שהרגל שלו מאוד בעייתית, לכן הוא מחפש את הנעליים המושלמות בשבילו.
ובהתאמה, בגלל עיניני דימוי הגוף שלי, מצאתי את עצמי עוסקת באחד הדברים שהכי מקפיצים את ענייני דימוי הגוף שלנו.
אני שומעת מכלות שלי שעשו סיבוב אצל מעצבים/ות דברים איומים שנאמרו להן ואני חושבת שזה בא מחוסר המודעות של המעצבת או המוכרת, שלא מבינות שהן פוגעת באחר, כיוון שהן כ"כ רגילות לרדת על עצמן.
אני שומעת אמהות של כלות שאומרות להן דברים קשים ומבינה שזה בא מהביקורת העצמית שלהן, שהן ספגו מאמא שלהן והיא מאמא שלה וחוזר חלילה. דורי דורות של ביקורת ושיפוטיות,
ואני פה, רוצה לשבור את השרשרת הזו של ביקורת עצמית, לתת לנו מקום להיות מי שאנחנו, איך שאנחנו. נהדרות,
גדולות, קטנות, רזות, מלאות, שמנות, יפות, נאות וכל סטיגמה אחרת שהחברה רוצה לשים עלינו ולספר לכן שהכלות הכי יפות שהיו לי
היו אלו שהיו יפות מבפנים בכלל זה ממש לא היה קשור למבנה גוף.
פעם הייתה תכנית של הביביסי, תכנית שלמה על דימוי גוף.
בשלב כל שהוא של התכנית, לקחו את מושא התכנית לקנות חזיות ותחתונים.
בעודה לבושה ככה, הכניסו אותה לחדר שבו עמדו מספר נשים בחזיה ותחתונים,
נשים ממידה קטנה ועד גדולה ומהבחורה שהתכנית היתה עליה ביקשו ממנה למקם את עצמה,
באופן גורף הנשים מקמו את עצמן בין שתיים לשלוש מידות מעל המידה האמיתית שלהן.
כולנו עושות את זה, עומדות מול הראי ומפרקות את עצמנו לגורמים, הברך ככה, הרגל ככה, הקמט, נקודת החן, השניצלים, מלח פלפל ועוד כהנה וכהנה "מחמאות" שאנו חולקות לעצמנו.
כשאני מסתכלת על מישהי אחרת, אני לא מפרקת אותה לגורמים, אני רואה אותה כמכלול אחד יפה וזה עיקר מה שאני מנסה ללמד את
הכלות שלי בסטודיו,
תאהבו את עצמכן, יש לנו רק גוף אחד, מה שלא נעשה לא נהיה מישהי אחרת אז כדאי פשוט למצוא דרכים לאהוב את עצמנו ואת מה שקיבלנו בחיים האלו,
תסתכלו על עצמכן במבט רך בעיניים,
רך בלי פוקוס על פרט מסוים, לא כעל המון חלקים בעיתיים, אלא כעל מכלול אחד שלם, כאילו שאתן מסתכלות על מישהי אחרת,
וגם רך, אוהב, מפרגן עוטף מכיל ומקבל, כמו שהייתן רוצות שמישהו אחר יסתכל עליכן,
ואז החיים כבר נראים קצת יותר טוב
בהדרה עדי גולדשמיט שמלות כלה אקולוגיות 0546547272
