ערנות בנהיגה ותרגילי שיטת פאולה 

ירידה בערנות של נהגים מתחילה בהיותם במצב סטטי זמן ממושך ועוברת לחוסר תשומת לב לשינויים במצב הגופני. אנשים שאינם מודעים לאפשרות לשנות מצב גופני בעזרת תנועות קטנות כמו שינוי מצב אצבעות הידיים והרגליים, הפעלה חלקית של הגב דרך זוית הסנטר או תנועות הלשון ושינויים באופן הישיבה בעזרת שרירי הבטן מתקשים לשחרר את גופם בזמן נהיגה ועלולים להיות ערניים פחות מנהגים המודעים לסימני ירידה בערנות.

ההשפעות של תרגול שיטת פאולה על התפקוד הגופני נוגעות למצבים רבים, בינהם: שיפור איכות הנשימה, מניעת נזקים מצטברים מישיבה ממושכת ללא תנועה, שיפור היכולת לגבי הגדלת טווח המבט ותשומת לב רבה יותר מהרגיל לשינויים כמו נטייה להרדמות. השפעות אלו יכולות לסייע במניעת תאונות דרכים ולמידתן למטרה זו יכולה להיות קצרת טווח. ההשפעות מתבטאות דרך כמה תופעות: הקשרים בין השרירים הטבעתיים לבין עצמם מאפשרים הן השפעה מרחוק, לדוגמה, שרירי הפנים יכולים לשנות את צורת הישיבה והנשימה והן תרגול קל ומונוטוני באופן שמחזק את תפקודי הגוף לגבי מערכות פנימיות כמו מערכת הנשימה.

נטייתם של כל השרירים הטבעתיים לפעול יחד ולהפעיל זה את זה הם הבסיס לתפקודו הבריא של כל גוף באשר הוא. השרירים הטבעתיים מצויים מסביב לעינים, לפה, במרכז כפות הידיים והרגליים ובסוגרים. כדי לעורר בגוף את תנועת הכיווץ והשחרור המעלה את זרימת הדם ניתן להסתפק בתנועות קלות ומונוטוניות בשפתיים, בלשון, באצבעות ולהשפיע דרכם על מצבו הכללי של הגוף.

הנעה מודעת וייחודית של שרירים שונים מהרגיל יוצרת קשר תודעתי חדש בגוף. לפי שיטת פאולה הפעלת אותם השרירים: שפתיים, לשון, עיניים, עפעפיים, סוגרים ועוד מסייעת לצרכי איזון הגוף. ההפעלה המודעת של הפתחים ע"י כיווצים והרפיות משפיעים על צורת היציבה, מפתחים יכולת להרפיה, פותרים בעיות גב ומביאים לשיפור ושכלול התפקוד הגופני.הנטייה להרדם בנהיגה קשורה לא רק למידת הערנות או העייפות הכללית של הנהג אלא גם לאיכות הנשימה, לחוסר תנועה, שעמום, חלק מסיבות אלו ניתנות למניעה בעזרת שימוש בתרגילי שיטת פאולה בזמן הנהיגה. איכות הנשימה משתנה לטובה גם בעזרת פעולות טכניות כמו רווח צר בפתיחת חלון המכונית. פעולות שאינן טכניות וקשורות לנשימה הן תנועות מוגזמות של אברי הפנים, ניסיון להניע את האף בלי תכנון, הרמת גבות והורדתן, פתיחת פה, עידוד פיהוקים, שיעולים מכוונים. כולן פעולות שכדאי לחזור על כל אחת מהן בנפרד ככל שניתן יותר. המתחילים בהתנסות יכולים לבחור מהן הפעילויות שקלות להם יותר אחרי שיעברו על כולן ויתמקדו בקלות יחסית.

דוגמאות לתרגילים המתאימים לשילוב בשעת נהיגה, מעלים את הערנות ומשנים את צורת הישיבה הם:

• קרוב קצות השפתיים והרחקתן לסירוגין.
• הרמת השפה העליונה של הפה כלפי האף. ניתן ללמוד את התרגיל שלא בשעת נהיגה על ידי אחיזת עיפרון בין השפה העליונה של הפה לבין האף, אחר כך מתעוררת במקום ההרגשה הנכונה ואין צורך בעיפרון.
• כיווץ קל של הסוגרים.
• פתיחה גדולה של הפה מסייעת להארכת הצואר אם מנסים להאריך את זמן הפתיחה מעבר לנטייה הרגילה תוך שחרור השפתיים. שחרור זה יוכל להיווצר אם פתיחת הפה תהיה פעם לאורכו של הפה ופעם לרוחבו.

הבנת עקרונות השיטה, השפעתה הכוללת על הגוף וייחודה מחייבת התנסות במצבי ישיבה, עמידה ושכיבה תוך מתן זמן לתגובות חופשיות, שאילת שאלות בעקבות ההתנסות וחשיבה משותפת. התרגילים שהוצגו כאן מתאימים לשעת נהיגה אך אינם מאפשרים הבנה של השפעת השיטה. התנסות בתרגילים יכולה לשנות את חויית הנהיגה.