מכירים שאתם יוצאים לחופשת חג עם הילדים ורוצים לבחור בית מלון טוב? בדרך כלל מעניינים אותכם 4 דברים: אוכל, בריכה, חדרים וצוות בידור. לא מכיר הרבה משפחות ישראליות שמבלות בבית מלון ללא בידור. ביום הם עוזרים להתפטר מהילדים על ידי כל מני הפעלות ובלילה מצגים להם איזושהיא הצגה (בדרך כלל מחזות זמר או הפעלה ) כדי שמבוגרים יוכלו "להתענג" על תוכנית ערב משלהם. ברוב בתי מלון קיימת הצגה לכל המשפחה.
נגמרת ההופעה, שומעים כפיים, נפתחת רחבת הריקודים, הצוות שהופיע יורד אל הקהל לרקוד איתם ולקבל מחמאות. גם למחרת כשנפגשים עם אותו צוות בבריכה שוב מחלקים להם מחמאות על הבידור בערב שעבר. הכול נראה טוב, כולם מרוצים חוץ מ...אבל לפני זה, קצת על עצמי. לא בשביל להשתחצן אלא בגלל שאני מדבר מהצלחת שאני אוכל. בניתי שני מכרזי בידור, הרמתי 9 מחזות לחברות בידור בבתי מלון שונים, הכשרתי וקבלתי מאות אנשים לעבודת בידור וכל זה בניסיון לשפר איכות ולפתוח דלתות חדשות לאומנים כולל את עצמי.
לאנשים שלא כל כך מבינים במחזות זמר אני אסביר. מחזה ממוצא של צוות בידור מורכב:
1. משמונה ריקודים שתוך כדי ביצועם הרקדנים גם שרים ומשחקים
2. סצנות משחק בין ריקוד לריקוד
3. כל המחזה מוקלט באולפן כולל א)מוסיקה, ב)שירה וג)סצנות משחק.
בואו נתייחס רק סעיף 3.
א) מוסיקה - זה שאין נגנים חיים על הבמה זה בסדר. נגנים זה יקר, אפשר להסתפק בפלייבק. גם זמרים מוכרים עושים את זה וזה מקובל.
ב) שירה - גם שירה מוקלטת באולפן אבל מה אתם אומרים על זה שאנשים שמופעים מולכם כרגע עושים את עצמם כאילו הם שרים שירים שמישהו אחר הקליט. זה שווה ערך לזמזומים שלנו במקלחת או ברכב כששומעים רדיו.
ג) סצנות משחק - וגם הם! מוקלטות באולפן ומי שמבצע אותם באולפן זה לא אלה שרואים אותם על הבמה.
אני אסכם את כל זה. אתם רואים "הצגת - חליפה" שרצה בבית מלון במשך שנה עד שנתיים ולפעמים יותר. הצגה שבה אתם שומעים מה קרה באולפן ולא משה קורה בזמן אמת על הבמה. לא עדיף לשמוע דיסק בחדר. אני קורא לתופעה הזאת - לזלזל באינטליגנציה של קהל הנופשים ולא רק! אתם מוחאים כפיים למשהו שהוא לא אמיתי...
תחשבו לרגע שיש הפסקת חשמל חס וחלילה, וקרו דברים כאלה. שחקנים לא יכולים להמשיך בהצגה כי צריך להעביר את הדיסק קדימה למקום שהופסק, אבסורד. חסר שעוד יעשו הדגמה ריקודית של הרצת דיסק קדימה. אני כבר לא מדבר על איך שזה נראה כאשר קופץ הדיסק.
חשוב להגיד שהשחקנים/הרקדנים לא אשמים, זה מה שהם מקבלים יחד עם הדרכות על רצינות! ומקצועיות! כמובן שרוב בעלי חברות בידור יגידו אין תקציב, אנחנו עושים מקסימום.
אפשר לעשות הצגות אמיתיות, כשאתה שומע את מי שאתה רואה. מצחיק, אבל זה נראה לי הבסיס. באותו תקציב אפשר להכפיל כמות ההצגות ולהביא אומנים יותר איכותיים וגם לפתוח אופציה לבחירת יותר הצגות לאותו בית מלון בשנה כדי שיותר אנשים יוכלו לחזור שוב באותו שנה.
לאון רום. - Jungel Productions
מנהל אומנותי של פאב הבולדוג בת"א,
http://www.bulldog.co.il/
נגמרת ההופעה, שומעים כפיים, נפתחת רחבת הריקודים, הצוות שהופיע יורד אל הקהל לרקוד איתם ולקבל מחמאות. גם למחרת כשנפגשים עם אותו צוות בבריכה שוב מחלקים להם מחמאות על הבידור בערב שעבר. הכול נראה טוב, כולם מרוצים חוץ מ...אבל לפני זה, קצת על עצמי. לא בשביל להשתחצן אלא בגלל שאני מדבר מהצלחת שאני אוכל. בניתי שני מכרזי בידור, הרמתי 9 מחזות לחברות בידור בבתי מלון שונים, הכשרתי וקבלתי מאות אנשים לעבודת בידור וכל זה בניסיון לשפר איכות ולפתוח דלתות חדשות לאומנים כולל את עצמי.
לאנשים שלא כל כך מבינים במחזות זמר אני אסביר. מחזה ממוצא של צוות בידור מורכב:
1. משמונה ריקודים שתוך כדי ביצועם הרקדנים גם שרים ומשחקים
2. סצנות משחק בין ריקוד לריקוד
3. כל המחזה מוקלט באולפן כולל א)מוסיקה, ב)שירה וג)סצנות משחק.
בואו נתייחס רק סעיף 3.
א) מוסיקה - זה שאין נגנים חיים על הבמה זה בסדר. נגנים זה יקר, אפשר להסתפק בפלייבק. גם זמרים מוכרים עושים את זה וזה מקובל.
ב) שירה - גם שירה מוקלטת באולפן אבל מה אתם אומרים על זה שאנשים שמופעים מולכם כרגע עושים את עצמם כאילו הם שרים שירים שמישהו אחר הקליט. זה שווה ערך לזמזומים שלנו במקלחת או ברכב כששומעים רדיו.
ג) סצנות משחק - וגם הם! מוקלטות באולפן ומי שמבצע אותם באולפן זה לא אלה שרואים אותם על הבמה.
אני אסכם את כל זה. אתם רואים "הצגת - חליפה" שרצה בבית מלון במשך שנה עד שנתיים ולפעמים יותר. הצגה שבה אתם שומעים מה קרה באולפן ולא משה קורה בזמן אמת על הבמה. לא עדיף לשמוע דיסק בחדר. אני קורא לתופעה הזאת - לזלזל באינטליגנציה של קהל הנופשים ולא רק! אתם מוחאים כפיים למשהו שהוא לא אמיתי...
תחשבו לרגע שיש הפסקת חשמל חס וחלילה, וקרו דברים כאלה. שחקנים לא יכולים להמשיך בהצגה כי צריך להעביר את הדיסק קדימה למקום שהופסק, אבסורד. חסר שעוד יעשו הדגמה ריקודית של הרצת דיסק קדימה. אני כבר לא מדבר על איך שזה נראה כאשר קופץ הדיסק.
חשוב להגיד שהשחקנים/הרקדנים לא אשמים, זה מה שהם מקבלים יחד עם הדרכות על רצינות! ומקצועיות! כמובן שרוב בעלי חברות בידור יגידו אין תקציב, אנחנו עושים מקסימום.
אפשר לעשות הצגות אמיתיות, כשאתה שומע את מי שאתה רואה. מצחיק, אבל זה נראה לי הבסיס. באותו תקציב אפשר להכפיל כמות ההצגות ולהביא אומנים יותר איכותיים וגם לפתוח אופציה לבחירת יותר הצגות לאותו בית מלון בשנה כדי שיותר אנשים יוכלו לחזור שוב באותו שנה.
לאון רום. - Jungel Productions
מנהל אומנותי של פאב הבולדוג בת"א,
http://www.bulldog.co.il/
