הגדה של פסח:
וכאן הבן שואל:
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות.
1. שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כלו מצה:
2. שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור:
3. שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים:
4. שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין ובין מסבין, הלילה הזה כלנו מסבין:
לא ברור היכן התשובה לארבעת הקושיות. מפרשי ההגדה האריכו בביאורים שונים. לכאורה היה מקום לומר שאין כאן קושיה כלל אלא קריאה: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות! על דרך 'מה נורא המקום הזה'! או 'מה רבו מעשיך ה'! בזה הייתה מתיישבת קושיה נוספת, שלכאורה כיצד יודע הבן על כל סדר הסעודה שעדיין לא התחילה. אבל הקדמת 'וכאן הבן שואל' וכן הוא הדין למעשה, מוכיח כי שאלה ממשית היא ולא קריאת התפעלות בעלמא.
לעניות דעתי ייתכן שבאמת אין בהגדה שום תשובה על ארבעת הקושיות אלא הקושיות נשארות תלויות ועומדות בחלל ליל הסדר ובחלל היקום כולו, בסימן שאלה ענק. קושיות עמוקות ועצומות הן אשר אין עליהן תשובה אחת, ברורה וחד משמעית. לפיכך חוזרים עליהן בכל שנה ושנה, למרות שכבר הקשו אותן אשתקד. בכל שנה יש לשננן שוב ולנסות להעמיק בהן יותר: פסחים קטז, א: תנו רבנן: חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה. ע"כ. זאת אומרת שמדובר בשאלות חכמות מאוד למבין בהן. אין זה מן החכמה להיות 'נבהל להשיב' אלא ככתוב בספר בחינות עולם י"ג ל"ג: תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך. ע"כ. הגדרת השאלות, ניסוחן וביטויין, תכלית הידיעה הן, שכן 'שבעים פנים לתורה', 'שערי תירוצים לא ננעלו' ויש ליישב בכמה וכמה אופנים שונים אלא העיקר הוא להעמיק ולדקדק היטב בשאלה, כי 'שאלת חכם חצי תשובה' וכל התשובה טמונה בעומק הקושיה.
כאן נציע פירוש עמוק יותר ל'מה נשתנה', בהתאם למצב בני ישראל ב'גלות החל הזה', הגלות היהודית, הארוכה והקשה:
וכאן הבן שואל. הבן זה ישראל, השואל את אביו שבשמים, זה הקדוש ברוך הוא. 'בני בכורי ישראל'. 'בנים אתם לה' א-לוהיכם'. 'הלוא הוא אביך קנך'.
מה נשתנה הגלות הזאת, הדומה ללילה, מכל הגלויות שכבר עברנו.
1. שבכל הגלויות אכלנו חמץ ומצה. חמץ היינו מאכלים מטופחים, טעימים וערבים. מצה הינה לחם עוני, יבש, קשה, דק וצנום. בכל הגלויות עברנו זמנים טובים ורעים. הגלות הזאת כולו עוני וקושי.
2. שבכל הגלויות אכלנו שאר ירקות, הגלות הזה מרור בלבד.
3. שבכל הגלויות לא נטבלנו בדם הרוגים אפילו פעם אחת, הגלות הזאת שתי פעמים, כמו שנאמר 'בדמייך חיי בדמייך חיי', הרוגי לוד והרוגי מלכות, גזירות תתנ"ו ותתק"ו, ת"ח ות"ט, אינקוויזיציה ושואה, מלחמות ופיגועים ועוד כהנה וכהנה: מדרש זוטא - איכה (בובר) פרשה א [יד] כתיב נחמו נחמו עמי, למה שני פעמים, רבי אומר לפי שכל מכות שלהן כפולות שכן ירמיה היה אומר שבר על שבר נקרא. בכו תבכה בלילה, עיני עיני יורדה מים, חטא חטאה ירושלם, וכל כך למה, לפי שחטאו בכפלים, שנאמר כי שתים רעות עשה עמי, וכיון שחטאו בכפלים לקו בכפלים, שנאמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ולפי שמכותיה כפולות כך נחמותיה כפולות, שנאמר נחמו נחמו עמי, עורי עורי, קומי אורי כי בא אורך, אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, אנכי אנכי הוא מנחמכם, אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך, שוש אשיש בה', סולו סולו, וכן לכן בארצכם משנה יירשו, אמרו לו הכל אתה נותן בכפלים, כי מכת אויב הכיתיך, [אמר להם אל תאמרו כן, אלא כי מכת [איוב] הכיתיך], מה עשיתי לאיוב ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אמר להם הקב"ה מה לאיוב הוספתי, לבני על אחת כמה וכמה, לכן בארצכם משנה יירשו.
4. שבכל הגלויות אכלנו בין יושבין ובין מסובין, הגלות הזאת כולנו מסובין, יושבים משמע בקומה זקופה ומסובים משמע נשכבים מחמת המציק 'ולא קמה עוד רוח באיש'. בכפיפת ראש. בכפיפת קומה. בכניעת חיל. בחלישות כח. בשבירות לב. בנמיכות רוח. בקדה. בכריעה. בהשתחויה. באימה. בבעתה. ברתת. בזיע. בחלחול. ביראה. במורא.
