חילוץ אנשים עם מוגבלות מבניינים גבוהים בזמן שריפה 

סכנת שריפה בבניין גבוה הינה בעיה רלוונטית עבור כל הדיירים ומוחשית בהרבה לאנשים עם מוגבלות פיזית שאין ביכולתם להימלט בכוחות עצמם במהירות דרך המדרגות בעת האירוע.

בניין עם 50 קומות יכול לשכן כ-2000 דיירים. בעת שריפה נדרשים כל האלפיים האנשים שחלקם הם תינוקות, ילדים וקשישים, לפנות את הבניין במהירות דרך שני חדרי מדרגות צרים.

אמצעי הלוחמה באש מתבססים על תקנות התכנון והבנייה שנכתבו לפני שנים רבות כאשר גובה בניין ממוצע היה ארבע קומות ומספר הדיירים בבניין היה קטן.

החלק הראשון עליו מתבססות התקנות הוא מניעת התפשטות האש. החלק השני מתבסס על מילוט האנשים אל מחוץ לבניין הבוער. לצערנו, התקנות הללו אינן רלוונטיות עבור בניינים המתנשאים לגובה של עשרות ומאות מטרים. ניסיונות להתאים את התקנות להתפתחות המואצת של הבנייה לגובה לא צלחו.

דוגמאות לקושי בהתאמת התקנות:

בתקנה נקבע כי בבתים גבוהים יותקנו מערכות כיבוי אוטומטיות ומערכות לסילוק עשן, אך מכיוון שלא נקבע בחוק מנגנון אכיפה לגבי תחזוקת המערכות לא מתבצעות פעולות אחזקה. זמן חיים של מערכות אלה נע בין שנה לשנתיים.

בתקנה נקבע כי בכל קומה יהיה אזור מחסה שבו יוכל לשהות מי שלא מסוגל לרדת בכוחות עצמו במדרגות עד להגעת כוחות הכיבוי שיחלצו אותו. בפועל אין לממתין באזור המחסה אפשרות להתקשר עם כוחות הכיבוי ולהודיע על נוכחותו בקומה ה30 וגם קשה להאמין שכבאי עם כל ציודו יוכל לטפס לקומה ה 30 ולאחר מכן להעמיס על שכמו את האדם ולרדת בחזרה במדרגות.

ציטוטים מתוך תקנות התכנון והבניה בנוגע לאזור מחסה:

אזור מחסה הוא:

(2)        מבואת מעלית חסומה לעשן;

(3)        חלל בחדר מדרגות מוגן המשמש מוצא בטוח המאפשר השהיה במהלך המילוט

(4)        דירת מגורים;

(6)        מרחב מוגן קומתי או מוסדי.

באזור מחסה תהיה תקשורת דו כיוונית עם הלובי על מנת להודיע לכבאים על הימצאות הדייר.

אנו יודעים כי העשן, ולא האש הוא הגורם העיקרי לפגיעה באנשים בעת שריפה וכי החומרים הכימיים המשתחררים בעת שריפה גורמים לחנק ולמוות, ולמרות שכל האזורים הרשומים כאזורי מחסה אינם אטומים לעשן, על פי החוק הם מתאימים לשהייה בשריפה. בפועל, כמובן זה לא עובד ואיש לא נשאר בדירה או בממ"ד לחכות לכבאים שיגיעו להצילו רק בגלל שכך כתוב בתקנות.

בתקנה נקבע כי חדר המדרגות שבו ימתינו הקשישים, הנכים והילדים עד לחילוצם אמור להיות אטום לעשן, בפועל, מכיוון שאיש לא בודק את יעילות אטימות הגומי בדלתות ומכיוון שרוב הדלתות נשארות פתוחות הופך חדר המדרגות מלכודת מוות למנסים להימלט ובעיקר לאלו הממתינים בחדר המחסה.

התקנה קובעת כי יש להפסיק את פעולת המעליות בעת שריפה, מכיוון שפיר המעלית משמש כארובה המגבירה את האש ומעבירה אותה לקומות העליונות, המעלית גם עלולה לשמש מלכודת לשוהים בה. אך בבניינים גבוהים הפתרון החכם הזה יצר בעיה לאנשים שאינם יכולים לרדת בכוחות עצמם במדרגות. התקנה הייתה הגיונית באם אזור המעליות כולו היה הופך למוגן אש ועשן ומופעל בעזרת גנרטור עצמאי. כך היה מתאפשר להמשיך את פעולת המעלית עד שכל המתקשים בהליכה יפונו מהבניין.

התקנה קובעת כי בכל קומה בבניין גבוה יותקן חלון חילוץ המשמש למילוט האנשים בעזרת סולם כבאים. למרות דרישת התקנה כי החלון יופנה לרחוב שבו תתאפשר חניית רכב הכבאים, המתכנן בונה את הבניין לפי שיקולים אחרים. בנוסף לכך סולם הכבאים מתאים רק עד לקומה שלוש עשר וגם אם כן יצליחו הכבאים להגיע לחלון איני רואה כיצד יצליחו להוציא אדם נכה דרך חלון ברוחב 80 ס"מ ולהעבירו לסולם.

רובנו חושבים כי רשות הכבאים אחראים על פינוי ומילוט אנשים מבניינים, זו טעות. כל איש אחראי על מילוטו ממקום מסוכן. במקומות עבודה מחייבת פקודת הבטיחות בעבודה את המעסיק לדאוג למילוט כל עובדיו) בבית פרטי האחריות היא על בעלי הבית.

להלן ציטוטים מתוך חוק רשות הכבאות והצלה:

תפקידי רשות הכבאות וההצלה

  (א)  ואלה תפקידי רשות הכבאות וההצלה –

(1)   לפעול לכיבוי דליקות, למניעת התפשטותן ולהצלת חיי אדם ורכוש.

(3)   לפעול לחילוץ ולהצלת לכודים;

   (ב)  הרשות, לשם מילוי תפקידיה –

(6א) תקדם הסדרת הוראות הנוגעות לבטיחות אש והצלה;

(12)  תבצע פעולות נוספות ככל הדרוש למילוי תפקידיה.

מסתבר שתפקיד הכבאים מתחיל בפעולות למניעת דליקות וכיבוי הדליקות ומסתיים בהצלת הלכודים. אין זה מתפקידם לדאוג לפינוי ומילוט הדיירים.

לפי סעיף 6א וסעיף 12 על הרשות לקדם הוראות הנוגעות בהצלת חיי אדם. אך היא לא מתקינה או אוכפת אותן על האוכלוסייה המתגוררת בבתים פרטיים.

מהכתוב לעיל עולה שבבתים גבוהים נושא מילוט ופינוי בכלל ומילוט אנשים עם מוגבלויות בפרט מעוגן בצורה כושלת בתקנות ובחוק. רשות הכיבוי אומרת כי אזור המחסה המעוגן בתקנות התכנון והבנייה הוא הפתרון החוקי ואין זה מתפקידה לדאוג לפינוי ומילוט. הקבלנים פועלים לפי התקנות אך מכיוון שאין חוק המחייב בדיקה ותחזוקה (למשל, על מנת לבדוק אטימות ממ"ד או חדר מדרגות בפני גזים יש למלא את המקום בעשן ולאטום את הדליפות – בפועל זה לא נעשה). תקנות התכנון והבנייה בנוגע לפינוי עשן ובידוד האש בבניינים גבוהים סובלות מחוסר ידע וניסיון והן פשרה בין חישוב כלכלי להתייחסות לבטיחות על פי חוקי המדינה.

הניסיון משריפות בבתים משותפים מלמד כי אש שפורצת בדירה הנמצאת בקומה תחתונה מתפשטת מהר מאד לקומות מעל. חדר המדרגות מתמלא בעשן אינו מאפשר ירידה מהקומות העליונות והדיירים במצוקתם, מחפשים דרכים להימלט מהבניין.

מכאן נובע שהפתרונות המוצעים למילוט מבניינים גבוהים אינם יעילים ועל כל אדם לדאוג לתכנן את פינוי ומילוט משפחתו בשעת חירום על פי יכולתו וכישוריו.

לגבי אנשים עם מוגבלויות פיזיות המשמעות היא שאינם יכולים לסמוך על גורם חיצוני שיציל אותם ועליהם לתכנן בקפידה את מעשיהם בעת אירוע חירום המחייב פינוי.

כיום קיימים פתרונות יעילים וישימים לחילוץ ופינוי אנשים עם מוגבלות פיזית מבניינים גבוהים בשעת חירום.