אנו מכירים את הוויכוח הגדול בתחום היהדות עם מומר ספרדי יהודי בשנת 1263 לספירה, מה שנקרא ויכוח ברצלונה אותו ניצל הרמב"ן. הגם מה שמכונה "הוויכוח הגדול" באסטרונומיה אשר התנהל בין שני אסטרונומים בכירים באותה תקופה – שייפלי וקרטיס. שייפלי יצג את התפיסה כי כל היקום הינו בגבולות שביל החלב, גלקסיה שהינה צביר עצום של שמשות ומעבר לזה אין דבר המשתרע לו. קרטיס לעומת זאת יצג את התפיסה כי מעבר לשביל החלב יש עוד צביר של שמשות. מה שנראה לדבריו כצורה אליפטי, לא ערפילית, בשביל החלב, אא צביר עצום של שמשות כמו גלקסית שביל החלב וכאלו יש בהמונים. הוויכוח לא הוכרע בסופו של דבר אבל מי שהכריע את הוויכוח לימים היה האסטרונום הבל, אשר בתקופתו בשנת 1929 קבע כי יש צביר עצום של גלקסיות מעבר לשביל החלב.
המהפכה הקופרניקאית וההשפעה במדע בדת ובחברה
תמצית המהפכה הקופרניקאית בהעברת מרכזיות הכל, מה שהיה ידוע אז כיקום כולו, מכדור הארץ לשמש. מהפכה זו מצאה את ביטויה בכמה מישורים: בעיקר האסטרונומי החברתי והדתי.
האסטרונומי: העברת המרכזיות מכדור הארץ לשמש הייתה לה השפעה אסטרונומית מהותית ביותר. זו הייתה המהפכה המדעית המשמעותית ביותר בכל מהלך ההיסטוריה האנושית. עד אז במשך אלפי שנים ראתה האנושות את כדור הארץ כמרכז הכל.
גם ראיית האדם עת עצמו כמרכז הכל ביטאה גישה זו שהיתה אגוצנטרית לכל דבר והסתדרה היטב עם המגמה ההלו הגאוצנטרית שראתה את כדור הארץ כמרכז הכל. בני אדם יכלו לראות את עצמם במרכז כששמו לב לשמש שמבצעת מידי יום ביומו הקפה סביב כדור הארץ. זורחת במרח ושוקעת במערב. כך זה נראה לבני האדם ואף אחד לא חשב שבעצם כדור הארץ מבצע תנועות אלו. זו הייתה כמובן הטעיה חושית. כמו שאדם בתוך קרון רכבת אשר חושב שהוא מתחיל לנוע כשהרכבת ברציף ממול מתחילה לנוע.
העברת מרכזיות הכל לשמש היתה מלווה גם בתחושה של אובדן מרכזיות האדם וזוהי התולדה המשמעותית במהפכה הקופרניקאית. התובנה כי האדמה נעה, גרמה לתחושה של חוסר יציבות וחוסר בטחון אישי ואלה שעד אז חשו בטחון על קרקע יציבה שלא היה דבר יציב ממנה והנה בא קופרניקוס וטוען שהאדמה נעה סביב השמש. ולא די בכך, כדור הארץ גם מבצע הקפה יומית סביב עצמו. "עיצרו את העולם אני רוצה לרדת". כך ניתן לבטא את תחושת בני האדם לשינוי הדרסטי.
היה גם במודל זה הנקרא הליוצנטרי (הליום, שמש, צנטרום, מרכז) משהו לא הגיוני. אם ככה זה איך זה שאין אנו חשים ברוחות סוערות שאמורות להגרם כתוצאה מתנועת כדור הארץ. ואיך זה בעצם שאנו לא עפים כלל מפני האדמה במהירות לגובה, שהרי האדמה נעה סביב עצמה במהירות של חצי קילומטר בשנייה. השכל הישר לא תפס את זה. המהפכה מהפן האסטרונומי הייתה בצורך לבנות מודל קוסמולוגי חדש ומרכזו השמש על שלל גרמי השמיים שלה.
כוכבי הלכת, ירחים, שביטים ושאר גרמי השמים. אחת הסיבות לבנית מודל חדש ליקום על ידי קופרניקוס הייתה המשבר החישובי של תנועת כוכבי הלכת ביחס לשמש, דבר שסיבך מאוד את החישובים. המודל של היה בעצם פישוט חשבוני וכך ניסו מסנגריו של קופרניקוס לטעון נגד הכנסייה שלא היתה מוכנה לאמץ את מודל קופרניקוס שכן מעמדה התערער.
הכנסייה נלחמה בשצף קצף נגד כל מי שיצא נגד המודל של האסטרונום המצרי תלמי שיצא מודל קוסמולוגי שהתבסס על אריסטו. המודל נקרא על שם תלמי שנתן לו את הגושפנקא המתמטית. למודל של קופרניקוס היה מתמטיקאי בשם קפלר. קפלר גם קבע בין היתר בשלושת חוקיו שהפלנטות (כוכבי הלכת) נעות סביב השמש במסלולים אליפטיים וככל שכוכב הלכת רחוק יותר מהשמש כן מהירות תנועת מסלולו סביבה קטן יותר.
יש לציין כי כאלף חמש מאות שנה לפני קופרניקוס כבר ביוון הקלאסית דאז פילוסוף בשם אריסטרכוס מסאמוס, טען טענה שמזכירה את טיעוניו של קופרניקוס. מבחינתו לא יתכן היה שגרם שמימי קטן מהשמש (את זה כבר ידעו חכמי יוון הקלאסית), יוקף עליה גרם שמימי גדול יותר. אבל טיעוניו לא היו מגובים מספיק, בעיקר מבחינה מתמטית ולכן הם לא התקבלו. היה צורך לחכות כאלף חמש מאות שנה לקופרניקוס. אגב כיום אנו יודעים כי אין דבר כזה שגרם שמימי מסוים מקיף גרם שמימי אחר.
התנועה היא הדדית וגרמי שמים מקיפים נקודה מרכזית שהינה פרופרציונאלית ביחס למסת הגופים ואי לכך היא קרובה ביותר לשמש בעצם בתוכה אך לא במרכזה. ומכאן התנועות הקטנות שהיא עושה מאין תנודות של גרם שמימי, עושה בהשפעה גרביטציונית של גרם שמימי שמשפיע עליו ולא במסה הקטנה שלו.
רפאל לירז
