אוצר הביאנלה השנה הוא ראלף רוגוף. רוגוף העניק לביאנלה את הכותרת האירונית ?שתחיו בזמנים מעניינים? .
כבכל שנה כוללת הביאנלה תערוכה מרכזית בינלאומית ותערוכות של אמנים המייצגים תשעים מדינות בעולם.
הביאנלה נותנת במה לטכנולוגיות עדכניות שהאמנות העכשווית כרוכים בהם. האתרים המרכזיים של התערוכה הם הביתנים הלאומיים הממוקמים בג'ארדיני .
כמה מילים על מתחם ה"ג'ארדיני "
בגני הביאנלה ,ה"ג'ארדיני" ( The Giardini), במבנה המרכזי מתקיימת תערוכת אמנות באצירת אוצר הביאנלה, שמניסיוני הקודם העדפתי הפעם לפסוח עליה, ולהתרכז בשש השעות שביליתי ב"ג'ארדיני" בביתנים הלאומיים של 31 המדינות המציגות במתחם זה, הביתנים שהתרשמתי מהם במיוחד השנה היו הביתן הבלגי, הביתן האמריקאי, הביתן ההולנדי והביתן הסרבי, הם היו הבולטים והמעניינים בין הביתנים הלאומיים שביקרתי בהם.
הביתן הישראלי - רעיון מקסים, הרבה כוונות טובות אך ביצוע כושל
את הביתן יצרו האמנית איה בן רון והאצר אבי לובין. הוא בנוי כבית חולים, ששמו הוא FHX (ראשי תבות של Field Hospital X ומפגיש את המבקרים עם רעות חולות בחברה. באחד הסרטונים המוצגים בו נחשפת גם בן רון בטראומת ילדות.
עוד לפני הכניסה פגשתי בדרכי שלוש זוגות מבקרים מישראל שספרו לי שהחליטו לוותר על ביקור בביתן בגלל ההמתנה הממושכת בכניסה.
בכניסה לבית החולים קבלו המבקרים מספר והמתינו לתורם באזור הקבלה. חולקו להם עלונים וחוברת שבהם הסברים על בית החולים והטיפולים שהוא מעניק. את הביתן תיפעל צוות מקומי ועובד משרד החוץ בשם תורג'מן.
כשבקשתי חומר נוסף, והראיתי את החומר שקבלתי כעיתונאי בביתנים האחרים, תורג'מן כלל לא התייחס לבקשתי. החומר הדל שקבלתי חלקו היה באנגלית אך חלקו באיטלקית, דבר שלא הקל על הבנת הרעיון המוצג בביתן.
בזמן ההמתנה, צפו המבקרים בתוכנית הטלוויזיה של בית החולים (FHX TV Program). ברגע שמספרם הוכרז, הם ניגשו לשולחן הקבלה, משם הם המשיכו ליחידות?בטוחות —— בהן יוכלו להפיק צעקה חזקה, היחידות?הבטוחות מכוסות במזרנים רכים ומקנות למבקרים פרטיות, מקום בטוח שבו איש אינו מביט בהם או מקשיב להם.
באזור הטיפול: יש 12 כיסאות כחולים הצוות המפעיל מזהה באיזה סרט המבקר בחר, והמבקר צופה רק בו. בתחילת כל סרט מובאת הקדמה מפי אמנית?הקול ויקטוריה חנה, ובסיומו בקורת בשם "Second Opinion " כעין חוות דעת רפואית נוספת.
כל סרטון מציג מעין כתב אישום של הדמות הדוברת בו כנגד עוולה, או מהווה עדות לפשע. הבעיה הראשונה ששמעתי מהמבקרים היתה בעיית השפה, הסרט הינו בשפה העברית עם תרגום קטן בתחתית הסרט. מתאים רק לדוברי עברית או אנגלית.
הסרט שראתה זוגתי היה "Habit" ומציג את התנגדותו של אמן פלסטיני אנונימי לכיבוש הישראלי, הפלסטיני מסרב לשתף פעולה עם התפקידים שמיועדים לו כמי שחי בשטחים הכבושים, ומבצע דה?מיסטיפיקציה לדימוי המוכר של קרבנות או הרואיזם פלסטיני. הסרט שבו צפיתי, "Block of Clay", הוא וידיאו קצר של האמנית רועי ויקטוריה חפץ והבמאי זוהר מלינק עזרא. במונולוג שלה מדברת רועי ויקטוריה על תחושות ניכור מגופה שלה, ועל שנים ארוכות בהן התכחשה למגדר האמיתי שלה. היא חושפת את עצמה לפני המצלמה במהלך השינוי המגדרי.
ביציאה קבלתי צמיד לבן שבו כתוב מסר מבלבל נוסף: "HERE ANYONE CAN LIVE FREE" . המסר הראשון בביתן הינו מחאה נגד הרעות החולות בחברה. המסר השני - חשבת שבבית החולים יעזרו לך, נכון? מה פתאום. ולפתע מסר שלישי בסתירה מוחלטת , "כאן אתה חופשי". רב המבקרים שדברתי איתם בהמשך, אמרו לי שהם לא הבינו את המסר בביתן הישראלי. הרבה כוונות טובות שלא התממשו.
הביתן האמריקאי - התייחסות להיסטוריה האמריקנית.
בביתן האמריקאי לא נכח האמן מרטין פורייר ((Martin Puryear
עצמו, פסל אמריקאי אפריקני בן 77, יוצר פסלים פואטיים בעבודת יד בחומרים מסורתיים כגון עץ, אבן ומתכת, שהציג תחת הכותרת " ליברטי / ליברטה" (“Liberty/Libertà”) תערוכת פיסול שכולה התייחסות להיסטוריה האמריקנית.
אך החומר שקיבלתי וההסברים שקבלתי מצוות הביתן היו מצויינים. גם ב"ארסנלה" הציג אמן אפרו אמריקאי רעיונות דומים, אך נאמר לי שאין קשר בין העבודות השונות.
מרטין פורייר טוען ש"טעם וירק את המינימליזם "; אכן, האסתטיקה שלו קרובה יותר למודרניזם המוקדם של ברנקוזי וארפ. הנושא שלו רומז, בעדינות, להיסטוריה, גזע וזהות.
בתוך הביתן נמצאים פסל המוקדש לזכרה של Sally Hemings שפחה שהפכה לפילגשו של הנשיא ג’פרסון, פסל לפי כובעחיילים ממלחמת האזרחים האמריקאית , כרכרה של חלוצים – מוצגת כך שעוד נסיעה קצרה תיפול לתהום.
התצוגה משקפת את התעניינותו הממושכת של פורייר בכוחם של אובייקטים בתרבות החזותית וכיצד הם מעוצבים על ידי הקשרים היסטוריים ועכשוויים. בעוד אוצר המילים שלו הוא אמריקאי מובהק, בפועל שלו משלבת ביטויים שונים של תרבות החומר מרחבי העולם. באמצעות טכניקות של יצרנים בינלאומיים, פורייר מזמין מקורות השראה שונים כדי ליצור תוכן אסוציאטיבי שמרכז אלמנטים על פני תרבויות, יבשות, תקופות ופרספקטיבות.
הביתן ההולנדי - חקירת מסורות העבר
בביתן ההולנדי, הוצגו יצירותיהם של האמנים רמי יונגרמן ואיריס קנסמיל, בהצגה משותפת של האמן בנו טמפל (מנהל מוזיאון ג'מינטמוס, האג). בתערוכה, שכותרתה "מדידת נוכחות", שני האמנים עשו עבודה חדשה במצגת רב-לאומית, שחוקרת מסורות של העבר, ומביאה אותם למגע עם ההווה.
אייריס קנסמיל יצרה מתקן קיראלי ספציפי לאתר, שבו היא מחברת את החשיבה האוטופית של המודרניזם, ומציירת שבע אינטלקטואליות שחורות ואנשי תרבות שעבודתם מציעה נקודת מבט אופיינית למודרניות ולעתיד.
רמי יונגרמן משלב התייחסויות למודרניזם של דה סטיל עם דפוסים של המרונים של סורינם, וטקסים מדת וינטי. ;הוא ייצר וקונסטרוקציות של מוטות פלדה המשולבים לאורך ולרוחב כפסלים ענקיים בהשפעת מסורותיהם של אבות העולם ההולנדים הגדולים כמו הצייר מונדרייאן, וחיבר בין התרבויות השונות .
ביתן הרפובליקה של סרביה - זיכרונות מילדותו של האמן
מבחר מעבודותיו של ז'ורדייה אוזבולט מוצגות תחת הכותרת "שיחזור זיכרון שאבד", בביתן הרפובליקה של סרביה. העבודה מורכבת ממורל ((mural, המציג נוף מופשט - מטאפורה של נוף נעוריו של האמן. המורל מהווה פלטפורמה שעליה תלויים ציורים, המהווים שברי זיכרונות, כמו פורטלים המנסים לפתוח את עולם הזיכרונות באמצעות חזון אמנותי אישי. הרשימו אותי גם הפסלים הגבוהים בגובה שני מטרים, קטועי אברים, העומדים על הקיר הנגדי, מול הציורים והמורל. זהו דיאלוג בין ציור ופיסול, בהשראת זיכרונות מילדותו של האמן. לשאלתי נעניתי שאין קשר למלחמה הקשה שפרצה אחרי פירוק יוגוסלביה.
הביתן הבלגי - מוזיאון פולקלורי
האמנים המציגים הינם ג'וס דה גרויטר והראלד טיס. התערוכה בנויה כמוזיאון פולקלורי המציג את דמות האדם. המוזיאון מכיל כעשרים בובות, רובן אוטומטיות; סדרה של רישומים גדולים של סצינות פסטורליות.
במרכז הבניין יש אומנים - כגון סנדלר, סתת וטווה חוטים, אשר נשארים נאמנים לעצמם ולמקצועות שלהם.
ישראל הרצל הרצל 73, כ"ס טלפון: 050-9258355 ------------------herzli99@gmail.com-----------------------------
