הספר עוקב אחר עלילותיו של פקיד בלשכה למרשם תושבים, איש אפור בודד ונשכח, אשר פותח יום אחד בחיפוש אחר אישה אלמונית כדי ללמוד את קורותיה. לאחר שנים בהן הוא אוסף מידע דווקא על אנשים מפורסמים, פיסה אל פיסה מרכיב את חייהם ומנסה לבנות להם דמות מעבר לידיעות העיתונאיות, נופל לידיו במקרה כרטיס הרישום של אישה בת 36 ומעורר את סקרנותו. הוא נוטש את תחביבו הקודם ושם פעמיו לחקור חייה של אלמונית. אולם, אין הוא נוקט בדרך ישירה כי אם מתחקה אחר נקודות ציון בחייה, נקלע להרפתקאות, שובר מוסכמות וכללים, ומסתכן באופן אבסורדי בכדי לאסוף את חלקי הפאזל לכדי תמונה שלמה.
ז'וזה הפקיד הוא היחידי בספר המוכר לקורא בשמו לעומת כל יתר הדמויות שהן נטולות שם. אך בעוד להן נפח וצבע וחיים, ז'וזה מצטייר כטיפוס דהוי ושטוח, כפוף לנורמות הנוקשות של הירארכיה וביטול הפרט הנהוגות במקום עבודתו. תחילה, נלעג היה בעיני, ומעשיו ככל שהיו קשים לו כך עוררו בי חיוך וצחוק, כאילו ואני צופה בקומדיה של טעויות. אלא שתוך כדי העלילה והתקדמות הסיפור, נדמה וז'וזה חוצב בדרכו את דמותו החדשה מן הסלע, כאדם פרטי מחוץ ללשכה למרשם תושבים ומוסכמותיה. כך הולכת ומתחזקת דמותו העלובה ומקבלת כוח ופנים חדשות. עד כי הדמות שציירתי בדמיוני בתחילת הסיפור לא מתאימה עוד לזו שהתהוותה לנגד עיני רוחי בסופו.
העובדה כי לשלל הדמויות המרכיבות את העלילה אין שמות, מאפשרת להן להיות כל אחד בסביבתנו אנו הקוראים, האיש שחלף על פנינו ברחוב, המוכרת בחנות ליד הבית, פקידת העירייה, נהג האוטובוס בעיר שלנו. מה שהופך אותם מסתם פנים ברחוב לאנשים ממשיים, הוא סיפור חייהם והאנשים הזוכרים אותם לאחר מותם, אלו מעניקים להם חיים ומצילים אותם מאלמוניותם.
הספר קל לקריאה, זורם ושוטף. הדיאלוגים המתקיימים בו אינם ערוכים בתבנית המוכרת לנו בדרך כלל. במקום השורות הקצרות של שיחה, הם כתובים ברצף כפסקאות, והקורא מניח מי אמר למי ומה. סגנון הכתיבה הזה, המאפיין את סאראמאגו, מאפשר קריאה שוטפת, ללא עצירות, אינו קוטע את העלילה אלא הופך להיות חלק בלתי נפרד מקורות הדמות. וכך אין הבדל בין השיחה של ז'וזה עם הפקיד בבית העלמין לזו שהוא מקיים עם רועה הצאן בבית העלמין, או עם התקרה שמעל למיטתו.
כל השמות הינו השני בטרילוגיה בדיעבד, הכוללת את "על העיוורון", "כל השמות" ו"המערה". שלושתם, כמו מרבית ספריו של סאראמאגו, עוסקים בטבע האדם, מוסר וחוק, והפרט בתוך החברה.
קריאה מהנה, דפנה
ז'וזה הפקיד הוא היחידי בספר המוכר לקורא בשמו לעומת כל יתר הדמויות שהן נטולות שם. אך בעוד להן נפח וצבע וחיים, ז'וזה מצטייר כטיפוס דהוי ושטוח, כפוף לנורמות הנוקשות של הירארכיה וביטול הפרט הנהוגות במקום עבודתו. תחילה, נלעג היה בעיני, ומעשיו ככל שהיו קשים לו כך עוררו בי חיוך וצחוק, כאילו ואני צופה בקומדיה של טעויות. אלא שתוך כדי העלילה והתקדמות הסיפור, נדמה וז'וזה חוצב בדרכו את דמותו החדשה מן הסלע, כאדם פרטי מחוץ ללשכה למרשם תושבים ומוסכמותיה. כך הולכת ומתחזקת דמותו העלובה ומקבלת כוח ופנים חדשות. עד כי הדמות שציירתי בדמיוני בתחילת הסיפור לא מתאימה עוד לזו שהתהוותה לנגד עיני רוחי בסופו.
העובדה כי לשלל הדמויות המרכיבות את העלילה אין שמות, מאפשרת להן להיות כל אחד בסביבתנו אנו הקוראים, האיש שחלף על פנינו ברחוב, המוכרת בחנות ליד הבית, פקידת העירייה, נהג האוטובוס בעיר שלנו. מה שהופך אותם מסתם פנים ברחוב לאנשים ממשיים, הוא סיפור חייהם והאנשים הזוכרים אותם לאחר מותם, אלו מעניקים להם חיים ומצילים אותם מאלמוניותם.
הספר קל לקריאה, זורם ושוטף. הדיאלוגים המתקיימים בו אינם ערוכים בתבנית המוכרת לנו בדרך כלל. במקום השורות הקצרות של שיחה, הם כתובים ברצף כפסקאות, והקורא מניח מי אמר למי ומה. סגנון הכתיבה הזה, המאפיין את סאראמאגו, מאפשר קריאה שוטפת, ללא עצירות, אינו קוטע את העלילה אלא הופך להיות חלק בלתי נפרד מקורות הדמות. וכך אין הבדל בין השיחה של ז'וזה עם הפקיד בבית העלמין לזו שהוא מקיים עם רועה הצאן בבית העלמין, או עם התקרה שמעל למיטתו.
כל השמות הינו השני בטרילוגיה בדיעבד, הכוללת את "על העיוורון", "כל השמות" ו"המערה". שלושתם, כמו מרבית ספריו של סאראמאגו, עוסקים בטבע האדם, מוסר וחוק, והפרט בתוך החברה.
קריאה מהנה, דפנה
מנחת קבוצות תמיכה ומעגלי נשים ללמידה וצמיחה אישית.
למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים.
תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת.
אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.
למעלה מ-14 שנות נסיון בתחומי משאבי אנוש מגוונים.
תואר שני בניהול משאבי אנוש מאוניברסיטת תל אביב, לימודי ביבליותרפיה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.
בזמני הפנוי אני עוסקת בכתיבה מגוונת. שירה ופרוזה, הגיגים ומחשבות על החיים וכן תקצירים לספרים שאני קוראת.
אמא, אישה, יוצרת, כותבת, חושבת, בתנועה מתמדת.