בחודש ינואר 2017 "נפל דבר" בתחום חקר הכוחות האנושיים העל–טבעיים. בחודש זה נחשפו לראשונה מסמכים סודיים של ה CIA שעסקו בפרויקט Stargate, אשר חקר תפיסות על חושיות. הCIA שיחרר ממצאים על ניסויים שנעשו באוניברסיטת סטנפורד ב-1972, תחת פיקוח קפדני, ובהם נבדקו יכולותיו של אורי גלר. הבדיקות הוכיחו באופן חד משמעי ומובהק את יכולותיו העל טבעיות של אורי גלר בתחום הטלפתיה, התפיסה העל חושית והפסיכוקינזיס. זוהי הפעם הראשונה אי-פעם שבה ניסויים בכוחות על טבעיים הוכיחו חד משמעית את קיומם של כוחות אלה. ידיעה כזו היתה צריכה להרעיש את עולם המדע ואת עולם בכלל, ואולם היא זכתה לתהודה חלושה ביותר. אנשי המדע, השמרנים באופיים, לא נתנו לה את המשקל הנכון והראוי וגם ההדיוטות המשיכו, בחלקם, להתייחס אל אורי גלר כאל שרלטן, מאחז עיניים. בין הסיבות לאי ההתייחסות לממצאים המוכחים היתה העובדה שלא ניתן לעשות שימוש מעשי ביכולות כמו של אורי גלר, שרק מי שניחן בהן יכול להעזר בהן, וגם זאת לא תמיד ולא בכל מצב, והעובדה שכוחות אלה הינם מחוץ לכוחות המוכרים בטבע ולא ניתן למדוד אותם או להבחין בהם בשום מכשיר (פרט לתוצאותיהם). הניסויים והבדיקות שנעשו באורי גלר הוסרטו והם מפורסמים ביוטיוב בכתובת https://www.youtube.com/watch?v=lERbTkN82go וכל מי שיצפה בסרטון זה יוכל להיווכח באמינותם.
לגילוי המדעי המוכח של הכוחות האנושיים העל טבעיים יש השלכה משמעותית ביותר כאשר באים לדון בשאלה האם הגוף והנפש הם יחידה אינטגרלית אחת או שמא מדובר בהרכבה של שתי יחידות נפרדות החיות יחדיו בכפיפה אחת.
גוף ונפש יחידה אחת או שתיים
שאלה זו העסיקה ומעסיקה את בני האדם בכל רחבי העולם ולאורך כל ההיסטוריה. מרבית אנשי המדע מאמינים שגוף ונפש חד המה ולעומת זאת רוב רובה של אוכלוסיית העולם מאמינה בכך שהנפש יכולה להתקיים בנפרד מהגוף. הוכחת קיומם של כוחות אנושיים על טבעיים אינה נותנת מענה לשאלה אם הנפש יכולה להתקיים מחוץ לגוף, אך היא מסייעת לחדד את האבחנה בין הגוף לנפש ולהבהיר את השאלה אם מדובר ביחידה אחת או שתיים.
אם ננסה לנתח, באופן נפרד, את אופן ההתנהלות, את "ההתנהגות" ואת התכלית של הגוף ושל הנפש, ניווכח בהבדלים, באי התאמות ובהעדר סינכרון מלא ביניהם. ניתן להיוכח ש"התיכנות" של הגוף שונה מ"התיכנות" של הנפש. גוף האדם מתוכנת, מלכתחילה, לעבור שלבים שונים, עד למוות הבלתי נמנע. ה"תיכנות" של הנפש שונה. הנפש מתוכנתת כך שמקנן בה אינסטינקט החיים ולפיכך היא אינה מוכנה לקבל את המוות כמובן מאליו. זוהי הסיבה לכך שבני האדם, בכל הזמנים, בכל העמים ובכל הדתות מחזיקים באמונות על חיים שלאחר המוות.
התיכנות השונה של הגוף והנפש מתבטא בסינכרון הלא מושלם שביניהם עם התקדמות הזמן. הנפש מתאימה, אמנם, את עצמה לגוף, לשלבי גדילתו התבגרותו והזדקנותו, ואולם כמעט תמיד יש "פיגור" בהתקדמות של הנפש אחרי הגוף. אנשים מתקשים לעמוד בקצב של הישתנות גופם ומרגישים צעירים יותר ביחס לגופם הביולוגי. זו הסיבה לכך שמרבית האנשים מאמינים שהם נראים צעירים יותר מגילם האמיתי, גם אם אין הדבר כך באמת. מרבית האנשים מקבלים, מחוסר ברירה, את מחלותיהם ואת הזדקנותם ומדברים על בגידת הגוף, וישנם אנשים שאינם מוכנים לקבל הישתנות זאת ונמנעים מלהסתכל על עצמם במראה.
העובדה שהנפש אינה רואה עצמה כבולה לגוף, בו היא שוכנת, מודגמת בכך שכל אדם היה מוכן "לעבור", אם הדבר היה אפשרי, לגוף אחר, טוב יותר, בריא יותר, צעיר יותר (בגילים הרלבנטיים), יפה יותר וחכם יותר. הנפש מוכנה, איפא, "לבגוד" בגוף שלה ללא כל היסוס.
הפער הגדול ביותר בין הגוף והנפש מקבל ביטוי אצל אנשים הסובלים מהפרעות דיסוציאטיביות, כמו הפרעת דה-פרסונליזציה, או דה-ריאליזציה, אלה מצבים חוזרים של ניתוק עצמי, במהלכם האדם חווה את עצמו כנמצא מחוץ לגופו. העדר התאמה בין הגוף לנפש מופיע גם אצל אנשים הסובלים מהפרעת זהות דיסוציאטיבית כזו שבה מספר אישיויות נבדלות מתקיימות באותו אדם. ניתן לראות תופעה זו כנפש מפוצלת באותו גוף, אך אולי נכון יותר לראות בתופעה זו מצב הפוך, בו הנפש חווה כאילו כל פעם היא נמצאת בגוף אחר.
בקבוצת המקרים של אי התאמה קשה בין הגוף לנפש ניתן לכלול גם את כל אותם האנשים המרגישים שהם כלואים בגוף שאינם רוצים בו, כולל אנשים החשים כאילו הם כלואים בגוף של המגדר הנגדי, נשים בגוף של גברים, או גברים בגוף של נשים.
כמו כמעט בכל תופעה, גם במידת ההתאמה של הנפש לגוף ולהיפך, קיים רצף בין מצב מינימלי למצב מקסימלי ובכל אדם יש מידה כזו או אחרת של אי התאמה בין הנפש לגוף. מידת ההתאמה יכולה להשתנות, אצל אותו אדם, עם השינויים המתחוללים בגופו לאורך השנים.
השפעה שלילית של הנפש על הגוף
הנפש חפצה, אמנם בחיי נצח, אך לא בכל מחיר ולא בכל גוף. כשם שהגוף בוגד בנפש, ע"י מחלות, זקנה ומוות, הנפש פוגעת בגוף בכל אותם מקרים בהם היא אינה מרוצה מהגוף בו היא שוכנת ואז היא מפעילה את אינסטינקט המוות הקיים בה. "בגידה" של הנפש בגוף מתבטאת, בין היתר, בפגיעה בו, באופן מודע, ע"י שימוש בסמים קשים, אלכוהוליזם, השמנת יתר מוגזמת, פגיעה עצמית והתאבדות.
סוג אחר של פגיעה של הנפש בגוף, הוא הפגיעה הלא מודעת והלא רצונית. בסוג הזה נכללות המחלות הפסיכוסומטיות והמחלות האוטו-אימיוניות. מחלות כאלה יכולות להופיע כבר אצל תינוקות ויכולות להיות מולדות. קשה להבין כיצד נפש האדם פוגעת בגופו בניגוד לרצונו המודע. ניתן אולי להסביר זאת בכך שלנפש יש רבדים שונים ומה שאדם רוצה באופן הכרתי אינו תמיד זהה למה שהוא רוצה באופן תת הכרתי.
הנפש שוכנת במוח שהוא המתווך בינה לבין הגוף. ביחסים שבין הנפש לגוף המוח נמצא דוקא בחלק הגופני, הניתן לבדיקה ומדידה, בניגוד לנפש הערטילאית. משמעות הדבר היא שמחלות פסיכוסומטיות יכולות לפגוע במוח ממש כמו בגוף. ידוע שחוויות חוזרות ונשנות, טראומות והתנסויות חזקות יכולות לגרום לשינויים במוח. פגיעה של הנפש במוח, הנובעת מאי התאמה קשה בין הנפש לגוף, יכולה להתבטא בהפרעות שונות המאובחנות כפגיעה מוחית. אוטיזם, לדוגמא, יכול להיות גם סוג של הפרעה פסיכוסומטית.
השפעה חיובית של הנפש על הגוף
בניגוד לאינסטינקט המוות, אינסטינקט החיים הקיים בנפש, הגורם לה לרצות ולהאמין בחיים שלאחר המוות, דוחף אותה לעשות הכל כדי להאריך את חיי הגוף בו היא נמצאת ולשפר את בריאותו ואת מראהו בכל האמצעים האפשריים. בין האמצעים, נסיונות מודעים של הנפש להשפיע על הגוף באמצעות מדיטציה, דמיון מודרך, סוגסטיה, היפנוזה, חשיבה חיובית ועוד.
כאשר אנו משווים את ההשפעה החיובית להשפעה השלילית. ההשפעה החיובית המודעת וההכרתית על הגוף נראית, לכאורה, פחותה בהרבה מההשפעה השלילית של הנפש על הגוף, אך יש לזכור שקיימת גם השפעה חיובית תת הכרתית ולא מודעת לא מבוטלת של הנפש על הגוף. השפעה כזו היא הסיבה לכך שלדוגמא, אנשים נשואים חיים בממוצע יותר מאנשים בודדים, או שאנשים מאמינים, בהרבה מקומות, חיים יותר מלא מאמינים. ניתן על כן לומר שבאופן כללי, מידת ההשפעה החיובית של הנפש על הגוף יכולה להגיע לאותה רמה כמו זו של ההשפעה השלילית.
תעלומת אפקט הפלצבו
אפקט הפלצבו נחשב לתעלומה מדעית בלתי פתורה, מאחר שבניגוד למה שנהוג לחשוב, אפקט זה לא רק שגורם לאדם להאמין שכאילו מצבו הרפואי השתפר, אלא שהוא יכול, במקרים מסוימים להביא לשיפור אמיתי במצב הרפואי. דוגמא לשיפור רפואי אמיתי ניתן לראות בניסוי שנעשה בקבוצה של מטפסי הרים שסבלו מחוסר חמצן, ניתן להם חמצן מדומה ממיכלים שנראו כמיכלי חמצן רגילים. אף כי המיכלים לא הכילו חמצן, מטפסי ההרים דיווחו על שיפור ניכר בתחושתם. בבדיקות דם שנערכו להם נמצא שרמת הרעלן המופרש בדמם כתוצאה מחוסר חמצן ירדה פלאים, כאילו קיבלו חמצן אמיתי.
אף כי מדענים סבורים שאפקט הפלצבו מושג ע"י הפרשת דופמין, אין הדבר מסביר כיצד שינויים פיסיולוגיים אמיתיים מתחוללים באופן מיידי ומהו הכוח האמיתי העומד מאחורי השפעה מטיבה כזו. אילו אכן רק דופמין מחולל את הפלא, היו משתמשים בו באופן יזום להשגת אפקט זה. הכוח בנפש העומד מאחורי השפעה מטיבה זו הינו עדיין מסתורי ולא ידוע למדע וככל הנראה גם הוא הינו חלק מהיכולות העל-טבעיות של הנפש.
חרף כל האמור לעיל חשוב לציין שישנם גבולות וקוים שהשפעת הנפש על הגוף אינה יכולה לחצות. אפקט הפלצבו וכל נסיונות ההשפעה החיוביים מוגבלים ביותר בהשפעתם והנפש אינה יכולה לרפא את הגוף מכל מחלה.
משמעות הכוחות העל טבעיים
הוכחת קיומם של כוחות על טבעיים במוח האדם מצביעה על כך שהמוח איננו רק צרוף של כל התאים שבו, אלא ששוכן בו משהו נוסף, ערטילאי, מעבר למה שנראה, שלא ניתן כיום להבחין בו או למודדו בשום מכשיר. כוח זה יכול לפעול כלפי חוץ בדרך של טלפתיה, תפיסה על חושית ופסיכוקינזיס, וגם כלפי פנים, כלפי הגוף, באופן שלילי או חיובי. כיום המדע מקבל, כמובנות מאליהן, תופעות שלא ניתן להבחין בהן בשום מכשיר, אך ניתן ללמוד על קיומן בשל השפעתן על סביבתן, כמו חורים שחורים בחלל הרחוק או החומר האפל שביקום. החומר הנראה ביקום מהווה פחות מ-15% מהחומר הקיים בו. כ-85% מהחומר ביקום הוא חומר אפל, שלא ניתן לגלותו ולהבחין בו בשום מכשיר, אך ניתן להסיק על קיומו מאופן השפעתו. לא מדובר במשהו הנמצא בחלל הרחוק, אלא ב"חומר" האופף אותנו מכל עבר, עובר דרכנו ונמצא בתוכנו. גם את הנפש ואת מקור הכוחות העל טבעיים לא ניתן לגלות בשום מכשיר, אך ניתן ללמוד על קיומם מתוצאות פעולתם ומהשפעתם החיובית והשלילית המוכחת על הגוף.
העובדה שיש השפעה הדדית בין הנפש לגוף משמשת, באורח מוטעה, נימוק לכל אלה שמאמינים שהגוף והנפש הינם יחידה אינטגרלית אחת. ואולם המסקנה הצריכה להתקבל הינה הפוכה. עצם קיום ההשפעות ההדדיות, חוסר ההתאמות, העדר הסינכרון, התיכנות השונה והכוחות הנסתרים של הנפש, כל אלה מצביעים על כך שמדובר בשתי ישויות המתקיימות בכפיפה אחת כשמידת ההרמוניה ביניהן משתנה בין אדם לאדם.
בעל תואר אקדמי בתחום המשפטים ומדעי המדינה
