המלחמה הבאה היכונו! 

איך תיראה המלחמה הבאה שלנו

העילה תהיה טריוויאלית, איזה יום סמלי - זיכרון, חג, עצמאות, לזכר מותו של מישהו, או אקט תירוץ קטן, כמו בקודמת.

הם:

מצפון תתחיל מתקפת טילים מאסיבית: עד 1,000 טילים ביום (פחות או יותר טיל כל דקה נון-סטופ), מכל הטווחים והמשקלים, על כל המרחב, בתחילה מצפון לליטאני, ואחר כך כנראה גם מסוריה. לפי מה שפורסם יהיה למתקפה כזאת אורך נשימה של יותר מ-40 יום מהרזרווה שבידי חיזבאללה כיום, וקשה להעריך איזה אורך נשימה עם הזרמת רכבת אווירית של חידוש אספקה מאיראן.

בו זמנית בדרום תתחיל מתקפת טילים מאסיבית ככל שהם יכולים, עם הפעלה של כל הארסנל של הכבדים יותר וארוכי הטווח, כדי לפגוע במרכזים עירוניים ובמטרות "אסטרטגיות".

המרכז (ה"גדה") יתסוס בטירוף, כמה שהם יוכלו, כדי לרתק כמה שיותר כוחות לגזרת רמאללה, שכם ג'נין, ובמאמץ עליון לנצל את המהומה לחדירות מחבלים.


פריצת דרך אסטרטגית-טקטית של האויב

הייחוד של המלחמה הזאת יהיה פריט נוסף בדרום, במשהו שעוד לא ראו בשדות הקרב (או כמעט לא ראו) בהיסטוריה של המלחמות: המוני אדם יפרצו את הגבולות במטרה ליצור מפולת מתאבדים. אמנם זה לא זכור לי מההיסטוריה של המלחמות אבל זה זכור לי היטב מהאימונים המצוינים לצערנו שהפלסטינים כבר עשו בפריצת הגבולות הקודמת.

הנה התרחיש: כמה עשרות אלפי פלסטינים, בהם גם נשים ונוער, ואולי ילדים, נעים לתוך קו האש ולא נעצרים גם כשיורים עליהם. הולכים כדי למות, בתפילת השיהאדה על שפתותיהם, מתים, מוטלים בדרכים פצועים באלפיהם, מהומת אלוהים, סוף סוף שדה טבח אנושי שלא יהיה ויכוח אם זה טבח או לא.

אנחנו:

חיילנו בדילמה שיוצרת בלבול עצום: חלקם יורים חופשי במטווח והורגים מאות בשדות ובדרכים. אחרים מסרבים פקודה כי אינם יכולים לעמוד בחובה הזאת. רבים נקלעים למשבר נפשי מידי ועמוק, בואו נגיד - משתגעים, לפחות זמנית.

דילמה קריטית דומה תהיה בכל מקום אחר בצבא, במערך המדיני ובעם כולו. "העולם כולו" יהיה מבולבל קצת לרגע, אבל לא ייקח לו זמן רב לזעוק שעלינו להפסיק הכול כדי למנוע טבח עם. אנחנו נתבלבל לגמרי, וזאת בזמן שמנסים לעשות דברים מוזרים בצפון, כי מה שבאמת נחוץ - השמדה מוחלטת של כל אזור האחיזה של החיזבאללה הרי אי אפשר לעשות.

לכך תהיה תוצאה טקטית עד אסטרטגית אפקטיבית מאוד, ואני לא יכול לדמיין את השלכותיה, מלבד להגיד שכנראה לא היה דבר כזה במלחמות עד כה - שכוח החיל לא יכול להצליח ליצור שום רתיעה בגלי אדם הנוהרים לתוך האש, אלא להפך: להגביר את המוטיבציה הקדושה ליפול חלל בתוך הגהינום עלי אדמות הזה.

ברקע המדיני:

בלבנון יבשיל המהלך המדיני שהתחלנו במלחמה שהתחלנו במלחמה הקודמת. תתרסק הממשלה המעורערת הנוכחית, תיווצר ממשלת חירום פרו-חיזבאללית, תיפתח הדרך לשיתוף פעולה מאסיבי בין איראן, סוריה וחיזבאללה, לא יהיה לנו יעד לפגיעה מלבד תשתית אזרחית, אנחנו נחזור על התרחיש הקודם, ומן הסתם נרחיב את הפעילות לסוריה, עד כמה שנעז מול מכבש הלחצים הבין-לאומי, הסורים יצטרפו למתקפת הטילים ויעשו לנו בית ספר על איך במשך שנים רבות המשכנו להתכונן למלחמה הקודמת ולא הצלחנו למצוא מענה למלחמה הבאה. כל המרחב מאיראן דרך סוריה עד תורכיה מצד אחד ודרך עיראק עד סעודיה ומצרים מצד אחר יצא לחלוטין משיווי משקל. מלבד המדינות הערביות באזור, העולם המערבי יעמוד מן הצד, ורק אמריקה תהיה במערכה ותנהל אותה באותה דרך כושלת שהיא מנהלת את המלחמות הגדולות שלה באפגניסטן ובעירק בשנים האחרונות.

מבחינתנו זו תהיה המלחמה הקשה ביותר בהיסטוריה שלנו. כמות הפגיעות באזרחים תהיה מה שמעולם לא ראינו, הצבא לא ידע מה הוא עושה ולמה הוא עושה מה שהוא עושה.
הקיטוב הפנימי במדינאות נטולת הנהגה ובין העם והמנהיגים יחנוק את האפשרות לבחור דרך וללכת בה.
ועם זאת, נמצא את עצמנו עד המרפקים בדם ובהריסות של האויב, ואנחנו לא בנויים לזה היטב, בייחוד בשנים האחרונות.
זו תהיה המלחמה הקשה ביותר בתולדותינו, גם משום שלאויב האמתי יש כיום עליונות עלינו בשיטות הלחימה שהוא יישם (גם אם אנחנו יכולים לגרום לו נזקים גדולים במסורת המלחמות המיושנת כפי שהדגמנו במלחמה הקודמת, אבל זה לא יעזור לנו, כי לא הממשלות יריצו את המלחמה הזאת אלא השבטים הלוחמים בשטח והמטרייה של מדינות חיצוניות, ובייחוד איראן, אבל אולי למשל גם רוסיה).