ילד מאד מיוחד 

  אז קצת על עצמי (ממש כמו שכותבים באתרי הכרויות באינטרנט):

קוראים לי גיא ואני ילד מיוחד, לא אמא אף פעם לא אמרה לי את זה, אבל אני מאמין בזה .

כפי שאמר פעם גאון גדול "אם תרצו אין זה אגדה" (במקרה הוא גם קרוב משפחה).

למרות שאין לי שום חוש שישי ואני לא יכול לקפל כפיות ותאמינו לי שניסיתי לא מעט.

אז למה הכוונה ? כרגע  אני לא כזה יודע אבל בשביל זה חיים את החיים, לגלות דברים חדשים על עצמך ועל העולם הגדול. אני בנאדם עם דרך מוזרה להסתכל על החיים. ת'אמת אני חושב שזה נובע הרבה מזה, שהייתי ילד קטן זקן, למה הכוונה אתם שואלים? אז נכון שאתם הייתם ילדים עשיתם מלא שטויות, פשוט כל מה שבראש שלכם ותמיד בשיעורים קללתם את המורים מול הפנים. ואם חשבתם שהמתנה שההורים קנו לכם היא מגעילה, אז התחלתם לבכות עד שהם קנו לכם לפחות, אבל לפחות, עוד עשר מתנות מגניבות (נשמע מוכר הסיפור, אה ? אל תכחישו…) אז אני, אני לא הייתי כזה. אני הייתי זקן, תמיד עשיתי את הדבר הנכון, לא כעסתי על ההורים אף פעם, תמיד קיבלתי אותם כמו שהם, וכמעט שלא רבתי עם אחותי הגדולה, כי זה לא כזה חשוב באמת מה שאני מאמין בו, אפשר להתפשר והכי נורא הייתי שקט כמו דג וביישן כמו שבלול. אז בבית ספר אף פעם לא הפרעתי, מודה שלא תמיד הכנתי שיעורים, ת'אמת שלא הייתי צריך כי ההורים שלי אף פעם לא ישבו לי על הראש, כי הם ידעו שאני מבוגר (אפילו בכיתה ג'). הם ידעו שאם אני אצטרך להכין שיעורים, אז אני אחראי, ואני אכין שעורים, ואם אני לא צריך, אז אני לא אכין. אותי אף פעם לא ממש עניין בית ספר, כמובן שגם לא עניין אותי להיות תלמיד מצטיין או להיות החכם של הכיתה.

 בדרך כלל לא הכנתי שיעורים והוצאתי ציונים, רגילים לחלוטין. אפילו לבגרויות (המבחנים החשובים) לא למדתי יותר מיום, חוץ ממחשבים שזה סיפור בפני עצמו, מחשבים ידעתי ממש טוב בלי ללמוד בכלל, וחברה שלי רצתה שאני אלמד אותה, אז ישבנו שלושה ימים ביחד אבל ת'אמת שכמעט ולא למדנו בכלל, רוב הזמן התמזמזנו. אולי בשעה הראשונה של כל יום לימדתי אותה מחשבים ובשאר הזמן ... תנחשו .

  אז אתם בטח חושבים עכשיו, הוא חושב שהוא מיוחד, אפילו ציונים בבית ספר הוא לא הוציא מיוחדים, אז איך הוא יכול להיות מיוחד? אבל אני יודע שאני מיוחד, אולי אתם גם תגלו את זה פעם, תפסיקו לרגע לחשוב עליכם, אולי תגלו פעם שאני מיוחד לא אתם, טוב אולי אתם גם מיוחדים, אבל עכשיו דנים בי. בספר שלכם, תדברו על הייחוד שלכם. אתם יודעים מה אני מבטיח לכתוב על הייחוד שלכם פה ושם, איך אני ? הוגן ? ברור, תמיד מנסה למצוא פתרון למריבה.

פתאום נזכרתי במשפט שאבא שלי אמר לי שהיית קטן. אבל קודם קצת רקע:

לאבא שלי קוראים ישראל והוא מבוגר בגיל אבל בנפש ובראש הוא יותר שאנטי מכל האנשים שהולכים לפסטיבלים עם שרוואלים ומעשנים הרבה עשב. ת'אמת שפעם הוא לא היה כזה הוא היה נורא ריאלי עד שיום אחד הוא נכנס לדיכאון ולאחר כמה שנים יצא ממנו שאנטי אבל בהחלט לא פאנטי. גם אמא שלי מאד מגניבה, עכשיו אתם מבינים איך יצאתי כזה מיוחד.

אז הסיפור עם אבא שלי הלך ככה, זה עוד שהוא היה מאד ריאלי. נכנסו לחנות כלי חשמל לקנות מכשיר וידיאו (כן, זה קרה לפני שנים רבות. היום, אף אחד לא קונה וידיאו, אני יודע, תפסיקו לתקן אותי כל הזמן) והמוכר הציע לנו וידיאו במחיר מסוים, אבא שלי הצליח להוריד את המחיר בהרבה ושאני אומר הרבה אני מתכוון במלא, המוכר התחיל להגיד לנו, שהוא מפסיד עלינו ועוד כמה דברים, אבל בסוף מכר לנו את הווידיאו במחיר נמוך, אני הרגשתי רע ושאלתי את אבא שלי, למה הוא הוריד את המחיר כל כך הרבה עד שהמוכר הפסיד עלינו? אז הוא אמר לי את משפט החוכמה, בעסקה טובה שני הצדדים מרוצים. ואבא שלי בטוח היה מרוצה שזה צד אחד, והמוכר ? אבא שלי אמר לי שאם הוא לא היה מרוצה, אז הוא לא היה מוכר לנו. סימן שזו היתה עסקה טובה. אבל לא כמו החברה "עסקה טובה" כי אצלם כל העסקות גרועות. סבא שלי ז"ל קנה אצלם שנים ואני מכיר אותם ויודע שזו עסקה גרועה. אם הייתי מנהל החברה הייתי קורא לחברה "עסקה גרועה" ויוצא בקמפיין על זה שהחברה לא משקרת ללקוחות, שזה דבר חשוב מאד בעסקים !