איך לא להיפגע ולהיעלב מאנשים אחרים 

אני זוכרת את הרגעים בהם החלטתי שלא משנה מה, אני לא נפגעת יותר!
הייתי פותחת את המחשב בחרדה גדולה, מתכוננת לתירגול היומי שלי, פותחת את המיילים שנשלחו אלי עם קללות ונאצות רק בשביל להתאמן על לא להיעלב.
כל הזמן בודקת מה קורה בתודעה שלי, מתי אני כועסת, איזה מילים מרתיחות אותי, איפה זה כואב, למה זה כואב ותוך כדי זה מתאמנת בלא להיפגע, בלא לקחת אישית.
האגו שלי היה נפגע ממש, דורש צדק, לשוני החדה היתה מתכוננת להשיב לו כגמולו.
מרגישה איך הזעם שורף אותי מבפנים, גם רצח וגם ירש, מי הוא חושב שהוא?
רציתי לחנוק אותו, מזל שהייתי בקצה השני של העולם.

בכל יום התאמנתי על לנשום עמוק, להתאפק, להבליג, לא לקחת אישית, לא להיפגע. אלו היו אימונים קשים. להגיב מהראש ולא מהאגו, מהאימפוליסיביות. להגיב אחרי שבוע ולא באותו יום או באותו הרגע, לישון על זה ולראות מה זה עושה לי. או לא להגיב בכלל.

לאט לאט שרירי השליטה העצמית שלי גדלו, שרירי האיפוק, שרירי ההחלטה, השרירים המנטליים.
לאט לאט פיתחתי ממברנה שמסננת את המסרים שאני מסכימה להכניס לתודעה שלי. ועוד יותר את אלה שאני לא מסכימה להכניס לתודעה שלי. נשלחו אלי בלי סוף מסרים מרעילים. התאמנתי עם כל מסר כזה לא להסכים להיפגע, לא להיעלב.
לזוז הצידה כנגד הביקורת הפוגעת שהוטחה לעברי מכל מיני כיוונים.
כשמסר פוגע היה נשלח אלי כמו קליע הייתי עוצרת אותו כמטר ממני ובוחנת האם מתאים לי לאמץ אותו או לא.
לרוב, לא!
הייתי שומטת אותו על הרצפה, נותנת למסר לגסוס כשאני בוחרת לזוז משם ולא לענות לכסיל כאיוולתו כדי שלא אדמה לו.

האימון הזה נמשך כמה חודשים טובים, זה היה קשה, כואב, מייסר, מייגע. זה דרש משמעת עצמית עצומה. לשים לב למחשבות האוטומטיות שלי, לרגשות האוטומטיים שלי ולבחור לשים מחשבות אחרות במקומם.
ככל שהתרגול התקדם זה הפך ליותר ויותר קל.

כשהגיעו מיילים גועליים, בכלל לא הייתי פותחת אותם, הייתי מוחקת מבלי לפתוח.
אחכ חסמתי את השולח ואת המסרים שלו כלפיי. חסימה במייל, בטלפון וברגש.

זה היה אימון כושר לשרירים המנטליים שלי וזה העניק לי חוסן עצום ושליטה אדירה על התודעה ועל החיים שלי.
אני בוחרת לא להיפגע כי אני אוהבת את עצמי.
אני בוחרת לא להיפגע כי אני מכבדת את עצמי. כי זמני והאנרגיות שלי יקרות לי, כי אני לא מוכנה להשקיע אנרגיות באנשים שליליים, גם להיפגע מהם זו אנרגיה לחינם.
כי אני שווה וראויה ולא נולד האדם שאסכים להיפגע ממנו, כי רק לי יש שליטה על המחשבות והרגשות שלי.
ככה אני חיה את חיי מאז.

אני מתורגלת מזמן לזמן עם הזדמנויות לתרגל, עם מסרים פוגעים, עם אנרגיות שליליות שנשלחות לעברי במכוון או שלא במכוון.
אני מתייחסת לכל דבר כזה כהזדמנות לתירגול. כמבחן פתע שבא לשמור אותי בכושר.
ומתחת לחזות הנשית והעדינה שלי אני יודעת שאני לוחמת קשוחה ביותר, לא כי אני כוחנית, לא כי אני רעה, לא כי אני מחזירה באלימות על אלימות. אלא כי אני יודעת להתאפק ולהבליג. כי אני לא תגובתית אלא אני מנהלת את תגובותיי תחת שליטה שלי. 
כי אני בוחרת בחמלה ובהבנה. כי אני משיבה טובה תחת רעה, כי אני חזקה ולא פראיירית, כי אני מוותרת לעיתים מתוך בחירה ולא מתוך פחד וכי אני לא מרשה לתודעה שלי לשלוט בי אלא אני בה.
כי אני יודעת להעמיד גבולות ברורים לאחרים וגם לעצמי בלי להרעיל.
כי חרב הסמוראים הבלתי נראית שלי שומרת עלי מכל משמר ומעניקה לי כוח ועוצמה מנטלית ורוחנית.

מה דעתך?

האם את או אתה נעלבים מאחרים?