בהתבוננות על מהלך החיים שלנו, אפשר לראות שאנו נוטים לשים את המיקוד בדברים מסוימים,
כאלו שמפריעים לנו, כואבים לנו, או כאלו שעדיין לא השגנו והם חסרים לנו.
בואו נסתכל על זה רגע...
לתינוק לא באמת משנה ש-4 פעמים קודם לכן,
האמא נתנה לו אוכל בשנייה הראשונה שהוא בכה,
הוא רעב עכשיו,
ומחכה כמה דקות – וזה כל מה שקיים אצלו כרגע!
את הילד הקטן לא באמת משנה שכל מה שהוא אי פעם רצה נתנו לו,
אם יש משהו שהוא עכשיו רוצה לא קיבל,
זה כל מה שמעסיק אותו!
אנחנו לא בנויים בשביל להעריך דברים,
אם לאדם בוגר כואב הצוואר,
לא ממש מעניין אותו שכל הגוף שלו מתפקד מדהים,
שהרגל שלו לא כואבת
או שאין לו חום.
כרגע כואב לו – וזה מה שיש מבחינתו!
ובגלל שאנחנו לא בנויים לזה,
זו עבודה תודעתית.
זה לא משהו שבא לנו באופן טבעי,
ולכן אנחנו צריכים לעשות זאת ממש מיוזמתינו.
ממש לשלב את זה כחלק ממהרגלים שלנו.
בהתחלה זה יהיה לנו מאמץ,
אבל כמו כל הרגל - בסוף אנחנו עושים את זה כמעט בלי לשים לב.
אפילו בטבע,
חיה שנמצאת עם שפע של מזון, מים,
תמיד תהיה עם אוזן אחת להיות בקשב,
למה שיכול לקרות,
ומה שיכול להתשבש.
היא תמיד תהיה מוכנה לכל תרחיש שבו היא יכולה להפגע,
להישאר ללא מזון, או להיות בסכנה.
בדיוק בגלל זה,
אנחנו צריכים ממש ללמוד את זה.
ללמוד לרגע לעצור ולהגיד – טוב לי.
להגיד מה כן יש לי,
להגיד מה כן אני כבר עברתי,
לא בשביל "להתנחם" בזה, אלא רגע להתחיל מזה –
ולהמשיך משם לשאוף למשהו.
לעשות את מה שאנחנו הכי -לא רגילים- לעשות,
ולהתמקד בזה.
לעשות את זה עוד פעם,
לעשות את זה בצמוד למה שאנחנו כבר רגילים לעשות,
אבל לעשות.
זה דורש לפעול קצת להיפך ממה שאנחנו רגילים,
אבל החשיבות של זה היא ענקית.
למה חשוב להתפקס על דברים חיוביים?
ברגע שאנחנו שמים את הפוקוס על מה כן יש לנו בחיים,
אנחנו מקבלים ממנו יותר.
אם אני אתמקד בהרגשה טובה, אני ארגיש טוב יותר.
אם אני אתמקד במה שחסר לי, אני אמשיך לקבל בדיוק הזה.
במאמרים נוספים אני אפרט על המיקוד שלנו- איך ממש הוא עובד,
איך הוא קשור לזיכרון שלנו,
ולמה זה חשוב להיות בפוקוס על דברים חיוביים.
המשיכו לעקוב, להתייעץ ולשלוח לי תגובות שלכם מהמאמרים!
