כוכב בין צלבים - גדולה מהחיים 

מידי פעם כשרציתי להראות לאורחי כמה מוזרים יכולים החיים להיות ספרתי להם אודות מכרתי חנה אברוצקי וקורותיה. לפעמים אתה מכיר תקופה ארוכה אפילו שנים רבות חבר או מכר ואינך יודע את סיפור חייו של אותו אדם, עד שלא מתרחש אירוע יוצא דופן, כמו ספר או ראיון בטלוויזיה, הנך בטוח שחברך חי חיים רגילים ואינך מנחש שעברו עליו אירועים מוזרים מכל דמיון.

לי ואשתי זה קרה שיום אחד התבשרנו שחברתנו חנה עומדת ללהפגש עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני!, ולא זו בלבד אלא הטליוזיה הישראלית מבקשת להצטרף לפגישה זו, ולהוסיף להתרגשות ספרה לנו שספרה "כוכב בין צלבים" המתאר את חייה, את השואה, את שנותיה במנזר בפולין, את טכס הטבלתה כנזירה מן המניין ואת הארועים חסרי התקדים עומד להתפרסם בקרוב. חנה אברוצקי ובעלה היונם חברי מועדון הרוטרי כ"ס שנים רבות, שגם אני ואשתי נמננו עליו. בגלל שגרנו באתו רחוב, התידדנו, והיינו ביחסים טובים, אך לא גונב לאזננו מאומה על קורותיה ולא היינו מוכנים כלל לכך לארועים שעברה בחייה. חנה מנדלברג-אברוצקי עברה מהפכים וארועים שאני עצמי התקשיתי להאמין בהם בתחילה. היא עברה את השואה בגיטו היהודי בורשה, כמו רבים מיהודי פולין,

אבדה את הוריה אך בתושיה ובגבורה הצליחה לשרוד, היא מצאה מקלט במנזר נוצרי, שם בלתה את התקופה עד מפלת הגרמנים וסיום המלחמה. בגלל זריזותה ותושייתה גויסה בגיל שלוש-עשרה בלבד, במנזר למלא תפקידים שונים בשליחות המחתרת הפולנית, במסגרת זו פגשה את פרח הכמורה הצעיר, שגם עזר לה רבות, קרול ויטלה מקרקוב - היום האפיפיור יוחנן פאולוס השני. שלא שכחה והזמינה לפגישה בוותיקן בחודש דצמבר שנת 1994. היא הרגישה כנוצריה גמורה, ואף הושבעה כנזירה, תאור טקס ההשכעה הינו מהיפים בספר: "אני ניצבת לבדי בכנסיה שקועה בעצמי ובהרהוריי, לבושה בשמלתי האפורה ומתפללת .מתפללת בעמקות וחושבת,האם באמת נושא בחובו המאורע הצפוי בעוד מספר שעות משמעות מכרעת לחיי?? מחשבוצ עמוקות מתרוצצות בראשיץ מהי בכלל משמעות חיי? התשובה רשומה על לוח ליבי - אין צורך לחשוב יותר מדי! משמעות חיי היא כאן, במנזר, כאן ולא מקום אחר! טקס ההשבעה צנוע אך מרגש במיוחד מגיע תורי להישבע, הכומר ווישנסקי קורא בקול את הצהרת השבועה, ואני חוזרת אחרין מילה במילה. דמעות ששמחה מציפות את גרוני, אך אני עוצרת בעדןמלפרוץ החוצה. אחר כך קיבלתי טבעת ברזל קטנה. אני מסתכלת בה. היא פשוטה, לא זהב ולא כסף. אינה מזכירה כלל את טבעותיה של אמא. אני נחרדת. שוב אני שבויה בזכרונות: מה לטבעותיה של אמא ולמקום זה? בתום הטקס נתבקשתי לעזוב את אולם התפילה, לעלות אל חדרי וללבוש את שמלת הנזירה. שמי האמיתי הופקע ממני. מעתה אינני עוד "חנ'קה", כי אם "הנזירה אנה". האם באמת יפסיקו לקרוא לי "חנ'קה"? הרי חנ'קה זו אני! זה ה"אני" שלי, ה"אני" היחיד. והיום ויתרתי עליו." ב- 20 ביולי 1945 הפכה חנ'קה מלדברגר, שבינתיים נתקראה חנ'קה ליטווינסקה, להיות "הנזירה אנה". וקבלה זהות נוספת, זהות שלישית ,והיא בקושי בת ארבע עשרה.

דווקא לאחר השבעתה כנזירה. נמצאה ע"י ,ומצאה את אמה, ואז החל בתוכה המאבק על זהותה שהסתיים כמו באגדות בבחירתה ביהדות ובעליתה לארץ ישראל. ולסיפור המלא ובהרחבה חנה מנדלברג-אברוצקי נולדה למשפחה אמידה, מלחמת העולם השניה עברה עליה ומשפחתה בוורשה המופגזת. כשכבשו הגרמנים את וורשה החרימו את מחסני הענק של המשפחה ועינו את אבי המשפחה במרתפי העינויים שלהם. החיים בגטו נמשכו, אך הוקמה חומה והגיטו בודד מורשה, והכנסת מזון לגיטו היתה אסורה. הילדים היהודיים בגיטו ורשה - היו גיבורים קטנים הנאבקים ברעב, במגיפות ובפחד כדי לשרוד ולהציל את משפחןתיהם.

חנה מנדלברג-אברוצקי היתה לנזירה במסדר האורסולני, ובו מצאה מחסה והצלה. בגלל זריזותה ותושייתה גויסה בגיל שלוש-עשרה בלבד, במנזר למלא תפקידים שונים בשליחות המחתרת ההפולנית, במסגרת זו פגשה את פרח הכמורה הצעיר, שגם עזר לה רבות, קרול ויטלה מקרקוב - היום האפיפיור יוחנן פאולוס השני. "האם את מאמינה, אמי שבאמת אהיה נזירה טובה?" את תהיי טובה, הטובה מכולן, את פשוט נולדת להיות נזירה מעולה." "ולא אצטרך לעבור את תקופת ה'נוביציאט' (השתלמות מיוחדת לקראת ההצטרפות למנזר)?" ואוגיסטינה עונה:"אני כמעט בטוחה שלא, את מוכנה, את בשלה, את בוגרת, את מעולה".

ניסיתי לתאר לעצמי את הרגשתה בפגישה שבה השתנה גורלה. "חנקה מנדלברג בת מאיר מקס ושרה-אלה,ויש לך אחות בשם מרישיה!? כך דיקלם האיש בלי פסיק ובלי נקודה. האם חולמת אני? האם אני שומעת היטב? האם אילו מילים מוחשיות? הרי דבריו אינם מכוונים אלי! לא אני היא הדמות שהוא מתכוון אליה." אחרית דבר .... יום אחד .... ואני שמעתי שבותיקן התמנה אפיפיור חדש ממוצא פולני ושמו קרול ויטילה, הייתכן?..... בעיני רוחי.... ביד רועדת פתחתי.... בתוך המעטפה קבלתי תאריך לפגישה עם האפיפיור........