הסרט הנחשול 

ה"נחשול" ("THE WAVE")

 הסרט בוים ב-1981 על ידיי אלכסנדר גראסהוף, הוא עובד מהספר "הגל" של מורטון רו.  הסרט מתאר ניסוי אמיתי שעשה מורה בבית ספר אמריקני ב - 1971. באמצעות הניסוי ביקש המורה להוכיח את הקלות הבלתי נסבלת של יצירת חברה מפלה, פאשיסטית ואלימה ולהתריע על סכנת הציות העיוור. תמצית האקספוזיציה עוסקת במורה להיסטוריה המגיע לכיתה בה הוא  מחליט לערוך ניסוי חברתי: הוא מתחיל להחדיר בתלמידים משמעת, מאחד אותם תחת השם "הנחשול" , הופך אותם לחיילים צייתנים ונותן להם תחושה שהם מובחרים, ושהם כביכול מחתרת קיצונית ומובדלת הפועלת למען מהפכה עתידית. קבוצת התלמידים נלהבת מהרעיון ומגייסת עוד ועוד אנשים, במהלך הגיוס נוצר מצב של טרור בית ספרי. אחת התלמידות מתנגדת לרעיון, היא הדמות המהווה בעצם את קולו של המצפון המוסרי והערכי בסרט אך מדוכאת בכוח. במהלך הסרט עומד המורה בפני דילמה, האם להמשיך בניסוי שעלול להביא לתוצאות חמורות. בעיבוד מחדש של הסרט הגרמני ב2007 , עמד המורה הגרמני בפני אותה החלטה.

בסיום הסרט המורה מודיע לחבריי הקבוצה שיש מפגש כללי של חברי "הנחשול". כשהם נפגשים הוא מבשר להם הנחשול קיים בבתי ספר רבים וזאת קבוצה אדירת ממדים ההולכת אחרי מנהיג פוליטי, שינאם בפניהם בעוד כמה רגעים. לתדהמתם, הם רואים שהמנהיג הפוליטי הוא היטלר וכי הם הלכו שבי אחר אידיאולוגיה פאשיסטית ומסוכנת שעיוותה את שיקול דעתם.

 המסר הרטורי של הסרט "הנחשול" הצליח להשפיע על בניי נוער רבים, הוא משולב בקוריקולום במערכת החינוך בארץ ובחו"ל, הוא בעיקר עוסק בנושאים: קונפורמיזם, תנועות בדלניות השוללת את  חירותו של הפרט ודוגלת טוטלית באחידות מחשבה, והשימוש באמצעים ברוטאליים ואלימים להשיג מטרה קולקטיבית. הבמאי משתמש בלקח ההיסטורי של מלחמת העולם השנייה והתגבשותו של שלטון הרייך, באותה מערכת תעמולה מתוחכמת בשילוב דוקטרינה כוחנית ודורסנית במיוחד שהצליחה להפנט המונים. על ידיי המחשה ברורה של היטלר והנאציזם הוא הצליח להוכיח את חברי תנועת "הנחשול" - דבר שגרם להם להתפקחות ופירוק הקבוצה של "הנחשול". (ורנר,ח.ת. מתוך אתר מאמרים,2010 ;ויקפדיה,16:38, 17 ,5 , 2009  ; בבלי, 2010).

ניתוח הסרט ה"נחשול" על פי המודל של סילברסטון

הסרט "הנחשול"  ("THE WAVE"), דורש בחינה של מידת האפקטיביות וההשפעה של המסר הנפגש עם המודע והלא מודע של הצופה. המודל של סילברסטון (2006), בוחן את השפעתו של הטקסט על פי שלושה קריטריונים : הרטוריקה, הפואטיקה והארוטיקה, שלושתם אסטרטגיות לשכנע, לפתות ולרצות את הצופה בטקסט

1.על פי קריטריון הרטורי הסרט מודד אותנו לחשיבה ביקורתית, מעבר לכל ההיבטים הסינמטוגרפיים הרבים הסרט עוסק בשכנוע, שינוי עמדות וערכים הנוגעים לסוגיה של ליכוד חברתי, וזאת דרך השיעור ההיסטורי – עלייתו ונפילתו של שלטון הרייך. הוא מנסה לעורר את תשומת ליבנו, להוכיח אותנו, לעורר ויכוח ודיון בנושא ומאידך לא משאיר סוגיה נרטיבית פתוחה, או לסירוגין דמות מורכבת ועמוקה הדורשת התבוננות נוספת, כך הוא מדגיש בעיקר את המימד החינוכי של המסר הפוליטי והאידיאולוגי. 

אך הסוגיה העיקרית של "הנחשול" כטקסט מכונן היא היותו לתופעה, בכך הוא מצליח להעביר מסר חד משמעי וברור לצופה, מסר טעון המאתגר את הדיון הסוציולוגי והפסיכולוגי בהקשר ההיסטורי של השואה, לפיכך נגדיר אותו כטקסט רטורי מכונן המעורר את הנושא לדיון לאחר הצפייה.  מאידך הטקסט של "הנחשול" אינו משלב אינטר-טקסט קולנועי או טלוויזיוני, וגם אינו כולל את המושגים מסתורין ומיסטיפיקציה, מושגים הקיימים בהתפתחות המפלגה הנאצית על פי ההיבט ההיסטוריוגראפי, אך גם אם נעדר בסיפור האספקט ההיסטורי, הוא מצליח לאתגר את הצופה, ולהעלות את השאלה , האם בחינת האמצעים הרטוריים הפוליטיים או החברתיים על כל רובדיהם הם ההסבר היחידי לתופעת השואה ?

2. פואטיקה :הסיפור משלב אינטראקציה של שיחים שונים: השיח של השואה בהיסטוריה, מול הישנות התופעה החברתית בחיי היום יום – שהכיתה היא מאין מעבדת הניסוי של הגיבור. אין ספק באשר לחשיבותו של הטקסט "הנחשול" אך האם הוא טבעי ויוצר "תדמית אמת". על פי קולר, 1975 (בתוך: סילבסטון, 2006) יש חמישה דרכים  לבחון זאת : 1. אפשר להיווכח שהטקסט פשוט, קוהרנטי ואמיתי.    2. ייצוגו של הידע התרבותי אינו מיועד לחברה אחת (האמריקאית) , זהו נרטיב אוניברסאלי העוסק בשואה כתופעה חברתית, (סרט מחודש הופק לאחרונה בשפה הגרמנית).         3. הדרישה השלישית הינה בהגדרתה ז'אנר, סוגה, ואכן אפשר להגדיר חלק ממאפייניו כדרמת נעורים עם כל המאפיינים של סרטיי הקולג'' האמריקאיים, ומאידך סרט שואה יוצא דופן בתפיסתו בזכות הדרך שבו הוא מעלה את הנושא של השואה. 4. יש נטרוליזאציה ורפלקסיביות, הקריינות בתחילת הסרט (קולו של המורה ב- V.O:"הכול התחיל כאשר התחלנו ללמוד את גרמניה הנאצית.."), הכתוביות בסיום הסרט שמציינות: "מדובר בניסוי אמיתי שנעשה בביה"ס  בשנת 1967 ", תובעים מחדש את האותנטיות של המסר.  5. מימד האינטר טקסטואליות אינו מודגש  בסרט, הסרט נעדר משלים סמויים, אלוזיות, מוטיבים אירוניים או פרודיים הטמונים בעלילה, אפשר להבחין בדלילות המבנה העלילתי או בחוסר התעמקות בדמויות. 6. כך גם המאפיין הארוטי הנעדר במרכיביו החזותיים והוורבליים. לסיכום ניתן להניח שלמרות שהסרט אינו עומד בכל הקריטריונים אפשר להגדירו כיוצר "תדמית אמת". הוא מאפשר לצופה להתמקד במסר החברתי ופחות מייצר משמעויות אומנותיות לטקסט הקולנועי.

עד כאן הצגתי את פרשנות הטקסט של "הנחשול" , את הפרשנות הטקסטואלית, הפורמליסטית, במעטה של אובייקטיביות, חיצוניות ללא השתתפות הצופה. אולם המפגש עם המסרים הפוליטיים והאידיאולוגיים עם הצופה הם רבי משמעויות, הדורשת התייחסות להקשר ולמשמעות הנוצרת אצל הצופה. ניתן להציגם כתיאוריות חוץ טקסטואליות, הרואות בטקסט סימפטום: הפסיכואנליזם, הקוגנטיביזם, והמרקסיזם (בן שאול,2000), אותן נבדוק בפרק הבא. 

 ביביליוגרפיה

בן-שאול, נ' (2000) : מבוא לתיאוריות קולנועיות. תל-אביב: דונון, 83-116