שפת הגוף ושפת הכתב- הדמיון והשוני בין השפות 

שפת הגוף ושפת הכתב משלימות זו את זו באופן מופלא. שתיהן משקפות את עולמו הפנימי והלא מודע של האדם, ומביעות את תחושותיו והרגשתו ברגע מסוים, ללא קשר למילותיו, הדברות או הכתובות.

במשך למעלה מ 17 שנים שאני עוסקת בעולם הגרפולוגיה, פוגשת את נפשם של אנשים דרך כתב ידם, נפגשת עם הפערים בין התדמית החיצונית לפנימית ועם מידת הביטחון העצמי שלהם, חלומותיהם, הרגשות שלהם, גם אלו הפחות מודעים...

כחלק בלתי נפרד מעולם האבחון, עוד לפני שפגשתי בכתב ידם פגשתי אנשים. פגשתי אותם כשנכנסו לחדר, את חיוכם המבויש, לחיצת ידם, יציבתם ואפילו את טון דיבורם, טרם ניתחתי את כתב ידם. הרבה מהאינפורמציה שקלטתי עליהם דרך שפת גופם, הסתנכרנה באופן מופלא, עם כתב ידם ומאפייניו.

שפת הגוף שלהם, המראה שלהם וטון הדיבור שלהם, יותר מהמילים שאמרו, סיפרו לי על עולמם כל כך הרבה, שהבנתי שחובה עליי להתמצא גם בעולם תוכן זה.

אז אחרי שנים רבות של למידה, קריאה, התמקצעות וחקירה מרובה, ושנים בהם אני משתמשת בשני כלי האבחון הנפלאים הללו, ורואה את ההתאמה המופלאה שיש בין שפת הגוף וכתב ידם, של כל אלו שמגיעים אליי לאבחון וייעוץ, מצאתי דמיון רב בין שפת הגוף ושפת הכתב.

להלן מספר קווי דמיון בין שפת הגוף ושפת הכתב, שנתקלתי בהם לאורך שנות עבודתי.

ככלל לאדם יש שתי דרכים לתקשר עם העולם –
תקשורת מילולית ( דבורה וכתובה )  ותקשורת בלתי מילולית.

גם בכתב וגם בתקשורת המילולית שלנו יש את שני סוגי התקשורות הללו.

מה כתבתי או אמרתי, ואיך כתבתי או אמרתי.
בשתי השפות הפוקוס הוא האיך!!!

לכל שפה יש כללים, חוקים והגיון העומד מאחריה, וכך גם לשפת הגוף ולשפת הכתב.

במאמרי אסקור את הרציונאל העומד בבסיס ניתוח והבנת שתי השפות הללו, ואראה את קווי הדמיון והשוני ( הקל יש לציין ) בין שני תחומים אלו.

• בעולם התקשרות הבלתי מילולית כאשר אנו פוגשים אדם, אנו סורקים אותו ומתרשמים ממנו תוך מספר שניות, וכך על פי המראה שלו ושפת גופו
( 55% ) , טון הדיבור שלו ( 38% ) ותוכן הדיבור שלו (7% ), אנו מספרים עליו סיפור שלם, שהוא למעשה הרושם הראשוני שהוא יצר אצלנו.

בניתוח כתב יד, יש תהליך עבודה מובנה, שמוליך את הגרפולוג שלב אחרי שלב עד כתיבת חוות הדעת. תהליך זה מחייב התרשמות ראשונית מכתב היד טרם בחינת הסימנים הגראפיים ומאפייני הכתב השונים.

התהליך הזה הוא בדיוק אותו תהליך שקורה ברושם ראשוני עם אדם, והוא קשור לתחושה ולמאפיינים העיקריים שאתה רואה בכתב היד, במבט קצר ולא מעמיק בו.

מיד אחר כך הגרפולוג בודק את שלוש תמונות הכתב של הכותב, מהן הוא לומד על המניעים המרכזיים שלו.
תמונות אלו דומות באופן מופלא להתרשמות ברושם ראשוני.

נראות ושפת גוף= תמונת העיצוב והארגון גם יחד
טון דיבור=תנועת הכתב וקצב הכתיבה, אותיות גדולות בטקסט
תוכן הדיבור=תוכן הטקסט, גם בגרפולוגיה, רכיב זה הוא בעל המשקל הנמוך ביותר ממש, בדומה להתרשמות שלנו מתוכן הדיבור, מבני אדם.

• שפת הגוף היא שפה של הלא מודע, ולפיכך היא מייצגת את מצבו הרגשי של האדם בנקודת הזמן בה ראינו את שפת גופו.

כתב היד הוא כתב המוח, היד היא רק כלי שמשרת את המוח ביכולת להביא תהליכים עמוקים יותר לידי ביטוי, ולכן גם הבחירה לייצר כתב בעל צורות ומאפיינים גראפיים מסוימים, היא בחירה לא מודעת, שמאפשרת להסיק מסקנות על אישיותו של הכותב, על רבדיה השונים.
על מאפייני חשיבתו, אופן פעילותו, ועל יחסו לחברה ולעצמו.

• בבואנו לנתח שפת גוף של אדם עלינו להבין תחילה את הבייס ליין שלו- קו הבסיס שלו, כלומר אותן התנהגויות יומיומיות ומחוות גופניות שאופייניות לו. הכוללות תנועות גדולות של גופו, מחוות קטנות או ייחודיות, טון דיבור וכדומה. שפת הגוף שלו בסיטואציה מסוימת, תושווה לבייס ליין שלו והשונות, היא זו שתכריע בצורה משמעותית יותר, ותעזור בהבנת מצבו הרגשי הנוכחי.
גם בניתוח גרפולוגי יש השוואה של כתב היד לבייס ליין- הלא הוא כתב התקן של אותה שפה. כאן הבייס ליין הוא איננו אישי אלא קבוצתי, והוא מאפיין את הקבוצה כולה, שכותבת באותה שפה. גם כאן השונות מהתקן הנלמד היא זו שנבחנת, ודרכה, ניתן ללמוד על מאפייניה אישיותו של הכותב.
• שפת הגוף של אדם מושפעת רבות מסיטואציות, מהתרבות בה גדל ומהמגדר שלו. על מנת להבין היטב שפת גוף יש לקחת בחשבון את הנסיבות בה ראינו את שפת גופו, את מגדרו ואת מאפייני תרבותו. כך למשל כשנראה אדם שגדל בחינוך אנגלי קפדני, עם שפת גוף מאופקת מאד, אשר מדבר בקצב איטי וקול חלש, זה יהיה שונה מאד מאדם שנולד בישראל, ששפת גופו מאופקת והוא מדבר בקצב איטי וקול חלש.

גם כתב היד שלנו מושפע מתרבות בה גדלנו, ומכיל מאפיינים מגדריים
( למשל קווים ישרים מזוהים עם גבריות וצורות עגולות עם נשיות וכדומה...), וכל הנתונים הללו משפיעים על האבחון של כתב היד. כמו כן כתב היד שלנו משתנה בהתאם למצבנו הפיזי והמנטאלי, ומשתנה כל חיינו בהתאם לחוויות חיים שונות. כל אלו נלקחים אף הם בחשבון בעת ביצוע אבחון גרפולוגי.

• כדי לאבחן שפת גוף של אדם ולומר שהוא כועס למשל, עליי לראות מספר סימני גוף שמעידים על כעס, ורק אז אדע בוודאות שהוא אכן כעס.
למשל אראה שגבותיו מכווצות, נחיריו מעט פתוחים, מבטו זועף, ידיו שלובות ומאוגרפות קלות, ומכל הסימנים הללו יחדיו, אסיק מסקנה שהוא כועס. שילוב ידיו לבדו לא יוכל להעיד על כך.

הדבר נכון גם לגבי אבחון גרפולוגי. על מנת שאוכל לומר על אדם שהוא חברותי למשל , אצרך לראות לפחות שלשה סימנים גראפיים שמעידים על חברותיות כמו כתב עגול, חיבורים בכתב, תנועה זורמת ומכך להסיק שהוא חברותי. לראות רק כתב עגול לא יספיק, על מנת להסיק את המסקנה לגבי חברותיות.

• שפת גוף מאופיינת בסימנים גדולים- מאקרו תנועות כגון הליכה יציבה, ישיבה, תנועות ידיים וכדומה, ותנועות קטנות-מיקרו תנועות- כגון הרמת גבה, מצמוץ וכדומה. ניתוח שפת גוף נעשה על ידי זיהוי התנועות הגדולות ואחר כך התנועות הקטנות, שביחד נותנות לנו תמונה רחבה יותר של מצבו הרגשי של האדם על פי שפת גופו.

גם באבחון גרפולוגי, מבחין הגרפולוג בתהליך האבחון בין מאקרו סימנים כגון רמת הארגון, צורתו של הכתב, עיצובו, לבין מיקרו תנועות כגון מרווחים בין במילים, גודלם של אזורי כתב השונים, גודל האות הראשונה, או האחרונה וכדומה.

            הבחינה בשני המקרים היא מאקרו תחילה, ואחר כך מיקרו.

• כשאנשים מתאמנים על שיפור המיומנויות שלהם לעמידה מול קהל ושליטה בשפת הגוף שלהם, ניתן לאמן אותם על כ- 80% בערך משפת גופם. אלו יהיו בעיקר סימני המאקרו של שפת הגוף. התנועות הגדולות.

סימני המיקרו של שפת הגוף הרבה פחות נשלטים, ולפיכך קשים מאד לזיוף ואימון. למשל הרמת גבה או חיוך צדדי קטן, יהיו מאד קשים לזיוף. ( שם אגב, במיקרו הבעות הפנים, נמצא את מרבית סימני השקר בשפת הגוף ).

כתב היד מאד דומה, במובן הזה, שאת סימני המאקרו ניתן לזייף ביתר קלות מאשר את סימני המיקרו. ניתן להגדיל את כתב היד, לארגן אותו טוב יותר, להאט מעט את קצב הכתיבה, אך ישנם מקומות כמו לחץ הכתב ואיכות הקו, שהם מיקרו סימנים שקשה מאד לזייף אותם, ולפיכך הם בעלי חשיבות מאד מרכזית בבחינת זיופים של חתימות ומסמכים.

כמו כן, בכל פעם, שנראה פער בין שפת הגוף למילים שנאמרו, ניטה להאמין לשפת הגוף ( למשל אם מישהי אומרת שהיא מרגישה מצוין, אך היא אומרת זאת בטון דיבור שקט, עם כתפיים שמוטות מטה, ומבט מושפל, אזי לא נאמין למה שהרגע אמרה).

כך גם בכתב היד, אם יהיה פער בין התוכן שנכתב לאופן שבו הוא כתב-    נאמין לסימנים הגראפיים ולא למילים הכתובות.

למשל אדם יכול לכתוב שהוא ספונטאני וקליל ואנו נראה כתב זוויתי מאד, צר מאד, עם תנועה מאד מבוקרת ואיטית, ונסיק מכך שספונטניות ממנו והלאה...

• בשפת הגוף לחיצת הידיים של האדם נותנת אינדיקציה גבוהה לגבי כוחותיו הנפשיים ( ולא לגבי מסת השריר שלו...)

בגרפולוגיה- הדבר דומה באופן מופלא ללחץ הכתיבה של הכותב, המלמד על כוחות הנפש של כותב, ועל יכולתו למצוא את האיזון בין כווץ, להרפיה, דריכות או שחרור.

כפי שסקרתי פה את ההיגיון שעומד בבסיס האבחון של שתי שיטות האבחון הללו ניתן לראות את הדמיון הרב בין שפות אלו, ולראות כיצד העבודה עם כלי אבחון שונים, יכולה לתת לנו תמונה רחבה יותר על האדם שמולנו. תמונה שנתמכת ביותר נתונים ובהתבוננות על שתי שפות, שמשלימות זו את זו באופן מופלא.

וכמו תמיד בשתי השפות, העיקרון המנחה הוא DO NO HARM!!!

שנדע להשתמש בזה רק לחיוב.