זיהוי הסבל כדרך להפחתת הכוחנות
זה שנים שרווחת התפיסה בחברה ובפוליטיקה בישראל, לפיה אנחנו חיים בסביבה של ג'ונגל. מתפיסה זו נגזרת דרך פעולה של כוחנות גורפת, שהרי כל דאלים גבר והחלש נכחד. בשם צו השרידות, אין מקום של ממש לכללי תרבות והגינות ביחסי אנוש וכללים אלה אף מסוכנים, כי הם מאיימים על הקיום. תוצאה נלווית לתפיסה זו היא הערצת החזק, הערמומי והפתלתל, שתכונותיו מבטיחות לו את שרידותו, ואת שרידותם של חסידיו.
לית מאן דפליג שהכוח חשוב לקיומנו והיעדרו מסכן את חיינו. נראה גם, שאין איש או תנועה או אסכולה, החושבים אחרת. עם זאת, השתתת היחסים האנושיים כמעט אך ורק על הכוח, מסיגה אחור את החברה האנושית ובכללה את החברה היהודית מרחק אלפי שנים.
מדוע?
כולנו משתבחים בקיומה של התרבות האנושית כמרכיב הכרחי ונאצל בחיינו, המציב את המין האנושי בדרגת התפתחות גבוהה ומתקדמת יותר מזו של שאר בעלי החיים. מהי תרבות זו?
אם ננסה לזקק את התרבות האנושית, נוכל לומר שהיא כוללת חלק חשוב של הצבת גבולות ליצרי האדם ולאינסטינקטים שלו, המשותפים לו ולשאר בעלי החיים. התרבות מאתגרת את האדם לכבוש את יצרו, לקחת בחשבון את קיומו ואת צרכיו של האחר, להשהות את החלטותיו ולהטיל ספק בהן, כדי לנסות ולהשביחן. תרבויות שונות וזרות זו לזו היו שותפות לתפיסה זו עוד לפני אלפי שנים, ואף הפרו אהדדית זו את זו. תפיסה זו הכתה שורשים בעבר בתרבויות המזרח התיכון והמזרח הרחוק, והיא באה לידי ביטוי בעקרון הפלורליזם הדמוקרטי/ליברלי המודרני.
היה לכך טעם מוסרי וגם שרידותי. האדם הוא יצור חברתי, כמאמרו של אריסטו, ושרידותו תלויה בכך שייקח בחשבון לא רק את צרכיו, אלא גם את צרכיו של האחר. אם לא כן, האחר לא יעזור לו לשרוד, ולעיתים אף יקום עליו להורגו. כלומר, אם האדם אינו מתחשב כלל בצרכיהם של האחרים, קיומו נמצא בסכנה. שליטים שלא נהגו כך הצליחו לעיתים, אך פעמים רבות סיימו את שלטונם ואת חייהם דווקא משום שלא התחשבו בצרכיהם של שותפיהם לשלטון ושל נתיניהם.
במילים אחרות, ההישענות המוחלטת על כוח משקפת התעלמות מהמציאות והתעלמות מהתרבות המורכבת האנושית, והתעלמות זו מחלישה מאוד את בעליה. הכוחנות מתיימרת להיות ריאליסטית אבל היא איננה כזו ובשל כך, היא חלשה. היא מדברת על חיים כג'ונגל, אובל בעשותה זאת היא מתארת את חיי האדם כחיי בעלי החיים, מתעלמת מהיסטוריה בת אלפי שנים של שכלול האדם ומרדדת את איכות חיי האדם לזו של בעלי החיים.
אם כן, מה אפשר לעשות?
עלינו להניח שאנחנו פועלים דרך קבע בסביבה של אלימות, שמעולם לא פסקה בהיסטוריה האנושית. עלינו להוסיף ולהניח, כי כוחנות ואלימות נובעות מתחושות קבע עוצמתיות של פחד וחרדה המקננות בקרב חסידי הכוחנות והאלימות, ואלה משיבים לאלימות באלימות נגדית.
כשאנחנו פוגשים באלימות ובכוחנות, עלינו להישמר לבל אנו ויקירינו ניפגע פיזית, אך זהו הצעד הראשון והחלקי בלבד שעלינו לנקוט. במקום להתקפד ובכך לשתף פעולה עם אלה שמתקיפים אותי, אומר להם ולעצמי: "גם אני מפחד וגם אני חושש מאויבים שירעו לי". אעצור, אשתהה ואנסה לזהות את הפחד הגדול הזה שקיים בתוך נפשי. לאחר מכן אנסה לראות מהם מאפייניו של הפחד הזה ומה הוא גורם לי להרגיש ולעשות.
עוד אנסה לבחון, כיצד פועלת דינמיקה זו גם אצל האחרים, ומה הוא חלקם של החשש והפחד בהתנהגותם ובמעשיהם כלפיי. כך אהיה מודע יותר לכך, שגם האחרים מתים מפחד ומסתמרים כמוני, וגם הם יכולים להפחית את חרדתם בהינתן הנסיבות המתאימות.
אם אעצור ואעשה זאת, יפחת הפחד בתוכי, והתגובה שלי לאיום מצד הזולת תתרכך ותאבד את חריפותה. במצב זה, ייתכן שהתגובה המרוככת שלי תפעיל תגובה מרוככת גם מצד הזולת, בבחינת "לשון רכה תשבר גרם" (משלי כה, טו). כלומר, אמיר תגובה אוטומטית בלעדית אלימה, בתערובת של כוחנות ושל בלימה שלה, ובכך אזהה טוב יותר את המציאות המתרחשת סביבי לרבות מניעיהם של האחרים, ואעניק הזדמנות לטיוב חיי. הלוא אפשר להניח, שגם חתימת הסכמי שלום בין יריבים מרים התאפשרה כאשר כל צד הכיר בפחדים של הצד השני וניסה לענות על חלקם, ומדוע שלא נצליח גם אנחנו?
תמיר דובי עורך וכותב ביוגרפיות וסיפורי חיים.
