קצת הרהורים על גמישות לפני חתונה ובחיים בכלל,
חתונה זה נפלא ואח"כ החיים קורים,
אני מסתכלת על זוגות שנפרדו וזוגות שנשארים ביחד,
אחד הדברים שאני מזהה אצל זוגות שהרבה שנים ביחד זה שאמנם כן,יש בינהם ביקורת, אבל יש גם נכונות לראות את השני בחוסר שלמותו ולהתגמש למען שלום בית, משני הצדדים, פעם זו ופעם זה ולעיתים לתקופה מסוימת זו תתגמש ולתקופה מסויימת זה יתגמש, כי בחיים האמיתייפ אין והם חיו באושר עד עצם היום הזה אלה יש עבודה ורצון טוב שמובילים דרך משותפת. אחד הדברים שאני מזהה הרבה פעמים אצל זוגות שנפרדים זה חוסר הנכונות להתגמש, צדקנות, אני צודק/ת! הוא ככה וככה במקום להבין שגם אני ככה וככה ולבוא לקראת,
אחד הדברים שקורים הרבה פעמים, זה שאנחנו מתאהבות במישהו ואז מבלות שנים בלשנות אותו להיות איזה אידאל שיש לנו בראש, ולעיתים כשהוא לא משתנה האכזבה בשמיים אבל האם אנחנו משתנות? ולעיתים אחרות הוא משתנה להיות בדיוק מי ששינינו אותו להיות ואז אנחנו כבר לא מזהות בו את הגבר שהתאהבנו בו, ועל זה נאמר אי אפשר לאכול את כל העוגה ולשמור אותה שלמה,
גם אם האדם מולך מתבצר בחוסר נעימות או אגרסיביות הרבה פעמים כל מה שהוא רוצה זה מילה טובה ושיראו אותו, ולפעמים אם אני אפסיק להתבצר בצדקנות שלי ובאגרסיוביות שלי, שהרי גם אני רק רוצה מילה טובה ואהבה, אז אם אגדיל לעשות ואתחיל ראשונה לפעמים זה יכול להציל את הבית,
אז לשלום בית, גמישות בנים/ות גמישות, ואל תשכחו גם לפרגן, בעיקר אחרי שכבר יש ילדים בתמונה והלחצים הם כבר מסוג כזה של גדולים.
