2010- 2020 מסכמים עשור בתעשיית היין הישראלית
העשור הזה שייך ליקבי הבוטיק, לאחר שחמשת היקבים הגדולים ששלטו בתעשייה לא קראו את השוק נכון ונתקעו עם אותם יינות עתירי אלכוהול, עץ ופרי, לא הייתה שום הברקה בנושא פרסום ותשדירי השרות בחגים עדיין מדכאים וחלקם פתטיים, יקב כרמל החליף 5 מנכ"לים, יקב ברקן סגל החליף 2 בשנתיים וחצי, יקב בנימינה החליף 3 בארבע שנים, כמעט כל המנכ"לים של היקבים לא באו מתחום היין, הוצנחו משטראוס או חברת קוסמטיקה או ענף הקפה. גם אצל הייננים היו משחקי כסאות, בנימינה עבר לכרמל, רקנאטי עבר לברקן, בנימינה עבר למוני ותחלס כבר אי אפשר לעקוב,
ולא שהמעבר עושה שינוים גדולים בבקבוקים. לעומת זאת היבוא פורח, יינות מרתקים ובמחירים שפויים, מה שכן השתנה בעשור האחרון זה צרכן הישראלי, חובב היין שמגיע יותר ויותר לתערוכות היין, הרבה יותר נשים נצפות בתערוכות, הרבה מועדוני חברים קטנים נפגשים או מבקרים ביקבים ונותנים הרבה צבע לתעשייה, בית הספר שורק של ניר שחם ממשיך להפתיע עם ייננים חדשים ומרתקים, זאזא המדהים, גלאי, ברק, רוגולית המצוין ועוד.
היקבים ויתקין, ספרה, צרעה, סוסון ים, פלם, שאטו גולן, אסף, פלטר ועוד יקבים, מזהים את השינויים בשוק ומקבלים החלטות פרגמטיות. להם לא קשה לסובב את האוניה הענקית שחושבת שהיא במים בטוחים, להם לא קשה לחלוק מידע אחד עם השני, והם לא שבויים בסוג של פנטזיה לפיה הקהל ירצה תמיד את היין המוכר שופע העץ והאלכוהול ועטוף ב"סיפורי מעשיות של משרדי יחסי ציבור ואנשי מכירות". הקהל משתנה לנגד עיניהם, והיקבים הגדולים לא מבינים זאת. אם חשבתי לפני שנתיים שיקב טפרברג מתחיל מהפכה שיווקית, אז היום, אחרי שנתיים אי אפשר שלא לגחך על הפרסומות והאייטמים שממציא מנהל השיווק שלהם שמבחינתו היין לא קיים בטפרברג, הייננים המוכשרים לא מככבים, אלא "דור חמישי לאהבת יין" - המשפט שרקח רועי הראל סמנכ"ל השיווק, הוא שמככב בפרסומות של ראש השנה וחג הפסח - מיושן, מתנשא, לא אומר כלום ובעיקר מלטף את אגו הבעלים.
שינוי האקלים השפיע על תפוקות נמוכות של ענבים, בגלל אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו קרה, גשמים עזים, ברד או בצורת. אירועי מזג האוויר הקיצוניים הללו הגבירו משמעותית את התנודתיות של יבולי הענבים, אבל גם שינו את התנהגות הצרכנים וכך בקיץ החם של ישראל שנמשך כמעט 8 חודשים, צריכת היין יורדת, הביקוש ליינות אדומים כבדים מתדלדל והביקוש של הצרכנים ליינות קלילים ומרעננים יותר גדול. מי שהבין זאת היו היבואנים ובעיקר משפחת שקד (ראו ערך בלו נאן ולא רק ), ועשרות מיליוני בקבוקי יינות יבוא קלילים כאלה נמכרו בעשור האחרון בישראל, בעוד אף אחד מהיקבים הגדולים לא הצליח לפענח את פרופיל היין שמתאים לחך ולכיס הישראלים. חברת הכרם, למשל, הגדילה באחוז ניכר את פורטפוליו היבוא שלה, והם גם היחידים שקוראים את השוק לעשור קדימה. התחרות עם משקאות אלכוהוליים אחרים ומכירת קנאביס מפוקחת, הביאו אותם להיכנס לשוק האלכוהולי המקביל לשוק היין (בירות, משקאות אנרגיה ועוד).
גם הקיימות, נעשתה פופולרית בשנים האחרונות ולא רק בישראל, כאשר השאלה המתבקשת היא, האם הדבר הולך להשפיע על איכות היין ומחירו , או שמא מדובר במילים לטובת יחסי ציבור, שמירה על מרחבי השטחים הפתוחים ושמירה על המערכות הטבעיות בסביבה הקרובה לנו. מגוון הצמחים ובעלי החיים המאפשרים את מארג החיים בטבע הם הקיימות, גם שימוש בשאריות של פסולת קפה וטמינתן באדמה כזבל אורגני הוא סוג של בר קיימא, אבל הוא יותר יחסי ציבור כשזה לא מגיע עם מחקרים שמפורסמים לציבור, ונשאלות השאלות האם היקב ( הרי גליל מבית רמת הגולן ) עורך מחקרים לגבי שינוי הקרקע לאחר כמה שנים? האם טעם היין משתנה? האם מי התהום נפגעים? האם הקפה מזיק לאוכלוסייה שחיה על הקרקע? האם הוא מזמין מזיקים חובבי קפה? ועוד.
חינוך ליין: שנים מדברים על חינוך הדור הצעיר לצרוך יותר יין, אבל לצערי דבר לא השתנה בעשור האחרון, ואף לא שקל אחד הושקע בשיווק ופרסום לטובת הנושא (עיינו ערך בירה ומשקאות אלכוהוליים). כמה כסף מושקע בשיווק ופרסום במהלך כל השנה? לחינוך אין תחליף ותעשיית היין חייבת לעסוק בחינוך בכל צורותיו והיבטיו.
לסיכום: כולם מדברים כל הזמן על טרואר ועל השינויים הצפויים לנו, השימוש במילה טרואר מגביר את החששות, מגביר את העניין כי לא הרבה מבינים על מה מדברים הייננים כשהם מכניסים לכל משפט את המילה " טרואר " באו אני ארגיע אתכם, אנחנו מדינה עם אקלים יציב, עונות ברורות וברוב אזורי הגידול אין לנו טמפרטורות קיצון הרסניות, וזוהי החוזקה הגדולה של תעשיית היין בארץ.
לחיים אנשים, לחיים.
איש העשור של התעשייה: אריאל אפשטיין, חברת הכרם
יש אנשים ויש אנשים, כולם אנשים, אבל יש כאלה שעושים מעשים נכונים ללא מילים.
לאנשים אלו יש נטייה להיות אהובים או שנואים, ממש כמו גויאבה. אלו האנשים שמזיזים הרים.
ענף היין לא ניחן בחברות אייקוניות ששרדו מאה שנים, אלו שנשארו ירדו מנכסיהם ורובן התפוגגו מהעולם.
החברות הפרטיות שלמו את מחיר הנפוטיזם, כשהדור הממשיך מיסמס את המותג, והתאגידים לא עמדו בפרץ החדשנות, אבל חברה אחת התעלתה מעל כולן, חברה אחת בהנהגת שני אנשים שהם כמעט איש אחד מזה 100 שנים – חברת הכרם.
לעיתים נראה שחברת הכרם ועמיאל ואריאל אפשטיין היו כאן מאז ועד עולם. עמיאל, איש רב מעללים, נפרד מהעולם בדיוק לפני שלוש שנים לאחר מחלה קשה. אריאל ורונית, האחים למשפחת אפשטיין, המשיכו, הובילו ומובילים את החברה.
רונית, אישה מלאת חיים ונוכחות, מובילה את המראה החיצוני של החברה בשיווק ובאירועי תדמית.
אריאל מנהל את החברה בערכיות בלתי מתפשרת, שמייצגת את חברת הכרם - אמינות, שרות ויושרה מעל כל דבר. אריאל כקברניט החברה, חצה משברים קשים שזעזעו את החברה, כשהשיא היה בדיוק לפני עשור כאשר הכרם איבדה מספר מותגים מובילים לחברת טמפו. אריאל לא קפא על שמריו, ומיד החל בהשקעות בתחום היין, בניצוחו של מנהל התחום שריאל שני. לימים הפכה מחלקת היין של חברת הכרם למובילה בתחומה.
המעבר מראשון לציון למרלו"ג ולמשרדים חדשים ומהוקצעים הסתיים בהצלחה גדולה, תוך מימוש ההבטחה לשטח מוכפל בהיקפו.
ייחודו של אפשטיין הוא שבמשך השנים הקפיד לבחור את האנשים הנכונים לתפקידים מוגדרים.
בשנים האחרונות הכרם מעצימה את יבוא היין ואת מחלקת הבירות התוססת, ונכון להיום לרשותה עומדים מיטב מותגי הבירה בעולם.
לאור כל זאת ועוד הבחירה שלי לאיש העשור, הוא אריאל אפשטיין!
יינן העשור: היינן ערן גולדווסר מיקב יתיר.
אפתח ואומר שהכינוי של ערן אצלנו הוא " דני דין " עניו, מקצוען ונחבא אל הכלים. רואה ולא נראה, ערן נמצא ביקב מהיום הראשון להקמתו בשנת 2000, 20 שנים של עשייה, של בניית מותג, של יציבות ייננית. ערן הוא בעל תואר ראשון ביינניות מאוניברסיטת אדלאייד באוסטרליה, לאחר מכן התמחה במספר יקבים באוסטרליה, עם כניסתו לתפקיד כיינן ואחראי כרמים ליתיר יחד עם יעקב בן דור, הוצבו המטרות ונקבע החזון ואכן כרמים מטופחים הפרושים בין יערות בגבהים שונים, מיכון מתקדם ותפיסה ייננית בלתי מתפשרת הביאו להכרה כמעט ייחודית בחייך הישראלי יינות בעלי " אופי יתירי ", בלעדי עבודה סזיפית והשקעה לטווח ארוך של ערן גולדווסר כל זה לא היה קורה ועל כן נבחר ערן ליינן העשור שלנו.
היינן הצעיר הכי מבטיח של העשור הבא: אייל דרורי ( סוסון ים ) :
אייל סיים תואר ראשון ושני באוניברסיטת טורינו, במגמת ייננות וכורמות כתואר ראשון ועוד שנתיים עסק במחקר באגף המחקרי של האוניברסיטה.
במהלך החופשות בחמשת השנים שלמד בטורינו עבד אייל ביקב עגור, עם סיום התואר החל לעבוד ביקב רקנאטי, המעבר ליקב סוסון ים היא זו שהביאה אותי להחלטה שהוא זה שצריך לקבל את התואר היינן הצעיר והמבטיח של העשור, לעזוב חממה כמו רקנאטי לטובת יקב בוטיק שמנוהל על ידי יינן סוליסט ובעל חשיבה ופילוסופיה " אחרת, שונה " שבועט במוסכמות, זו החלטה אמיצה שמראה על אהבה לענף היינניות הישראלי, לאחד כזה שחושב לטווח ארוך, בצניעות, ללא התנשאות, הוא מהליגה של הגדולים שיודע לזהות את צרכי הענף ובעיקר את הבעיות שהגפן והטרואר הישראלי סובלים ממנו, אייל התחיל לטפל בכרמים " החולות " להקשיב לאדמה ולספק לה את הצרכים שלה, משם יבואו היינות הגדולים הבאים של סוסון ים בעוד כמה שנים וזו תהיה ההצלחה שלו ואחרי זה השמיים הם הגבול.
סומליה העשור: אפי כוץ, סומליה ומנהל תחום היין במלון ממילא הירושלמי
לא פשוט להיות סומליה של בית מלון כשר, כשהפיתוי הלא כשר מסביב גדול, יש מותגים מנצחים, ואפשרויות לתמחר יינות במחירים גבוהים לטובת הבוס. עושים זאת בלי בעיה הקולגות התל אביבים שמחבקים את תוצרת החוץ, ואם הם כבר מתעסקים עם יין ישראלי, אלו יהיו המותגים המנצחים מבחינת יחסי הציבור שלהם. לא אפי כוץ סומליה מלון ממילא שמאוהב ביינות ישראלים ובעיקר ביינות בוטיק, ללא הבדל בית גידול (יהודה ושומרון). יין ישראלי מבחינתו מעניק לו יתרון מול הלקוח, ודרך היין אפי לוקח את הסועד לטיול בארץ ישראל - טרואר, זנים, סיפורים וכולי.
היתרון הגדול של אפי כץ הוא במציאת היינות הקטנים והמיוחדים ביקבים הכשרים. על כל זה נבחר אפי לסומלייה העשור של ישראל.
המנכ"ל של העשור: אלעד כץ, יקב קסטל
בשבוע שעבר התבשרנו כי אלעד כץ פורש מיקב קסטל, אך ההחלטה להעניק לו את תואר המנכ"ל של העשור התקבלה כבר לפני מספר שבועות, ולא שינינו את עמדתנו בגלל פרישתו.
הבחירה הייתה מאוד קלה. שמונה שנים של אתגרים שנבנו בכישרון רב, אסטרטגיות יוצאות דופן וחזון להוביל את היקב לעידן חדש, מעבר ליקב חדש ומאובזר במיטב הטכנולוגיות, עמידה בלוח זמנים ובתקציב, פיתוח מותגים חדשים ביקב קסטל, הקמת יקב בת שבו מייצרים יינות מבעבעים וזנים חדשים, נטיעת כרמים חדשים ושמירת הקיים, בניית מערך שיווקי של אנשים שמתאימים כמו כפפה לפילוסופיית היקב, בניית מועדון לקוחות גדול ומרשים, הפכו את קסטל מיקב שייצר 100 אלף בקבוקי יין בשנה ליקב שמייצר 400 אלף בקבוקי יין בשנה, וכל זה תוך הבנה שחייבים לשמור על המותג והערכים של היקב הטוב ביותר בישראל. אלעד כץ לא אמר את המילה האחרונה בענף היין הישראלי, עכשיו זמן לנוח וללמוד, והעשור הבא צופן לו יקב גדול שמחכה לו, יקב שייקח מנכ"ל מענף היין שמבין את התעשייה ומבין את הלקוח ולא עוד מנכ"לי בובה שהוצנחו.
זן העשור: יש זן אחד כל השאר זו מעטפת נחמדה.
הקינג קונג של הזנים הישראליים קברנה סוביניון. המקום השני הוא הדיון האמתי....
הזן הלבן האופטימלי לישראל סוביניון בלאן. ( השרדונה חולה וכל השאר זה ניסיון לחיקוי לא מוצלח של יינות לא ממש מוצלחים ( גוורצטרימנר, ריזלינג, מוסקט, ויונייה ),
אז כחומר למחשבה בעניין זן העשור, אם מסתכלים על רב התוצרת שיקבים עושים אז מדובר בבלנדים, גם תעשיית הפרימיום רובה מותת על ערבוב זנים, אז צריך להפסיק לחפש את הזן הישראלי האולטימטיבי ולעשות יינות טובים עם חומר הגלם שהמשתלות מספקות.
יקב המסחרי של העשור: יקב תבור.
יקב תבור הוקם ב-1999 על ידי 4 משפחות כורמים ותיקות מכפר תבור. מיקב קטן, צמח יקב תבור
ליקב שמייצר כמיליון וחצי בקבוקים, ב 2005 נכנסה חברת קוקה קולה לשותפה ביקב ומאז היא משווקת את היינות. כרמי היקב פרוסים בכל רחבי הארץ, מרמת הגולן ועד מצפה רמון ומאפשר ליקב להכין יינות מגוונים. יקב תבור הוא יקב מסחרי אבל מתנהל כמו יקב משפחתי, שיתוף פעולה, פירגון ורצון לשפר כל הזמן את היין ובמקביל לתרום לסביבה נעשה רק כאשר יש ראייה ארוכת טווח, אמונה בטרואר ואמונה שהיין מתחיל ברכרם, וגידול ייחודי של גפן יכול וכדאי שיטופל בשיטות יותר ידידותיות לסביבה, שיטות שעשויות לעזור לחקלאי ולטבע.
מיכל אקרמן נמצאת ביקב 11 שנים, היא האגרונומית של היקב ואחראית על חומרי הגלם שהייננים אורי נדבך ואריה נשר רוקחים ביקב החדיש והמאובזר למשעי שאורן סלע המנכ"ל בנה להם ומעניק להם יציבות וניהול מדויק תוך הבנה של כללי המשחק המשתנים בתעשיית היין הישראלית.
יקב תבור בעשור האחרון עשה מהפכה רצינית בכל הקשור לאיכות היין שלו, כששאר היקבים מדברים על יינות פרימיום במחירים של יינות מדף יקב תבור עושה זאת כבר שנים, מספיק כדי לעקוב אחרי תחרויות -"BEST VALUE" ולראות שהיקב מככב כבר שנים רבות ב VFM, הסדרות הגבוהות Tabor Limited Edition I/13000, תבור מרסלאן, תבור מלכיה קברנה סוביניון, הם יינות גדולים שנעשו קודם כל בכרם ורק אחר כך בוקבקו ביקב, הכרמים של אקרמנית נמצאים תחת תנאי השקיה, שזהו כלי 'שובר שוויון' במקרים רבים, והרבה תלוי בתשומת לב לתחזית ויכולת תגובה מהירה של הכורמים, אך אין ספק ששינוי אופן הגידול והפיכת הכרמים לאקולוגיים וברי קיימא, הוא יתרונות רבים לעמידה אל מול שינויי האקלים שאיתם מתמודד היקב כל שנה, שינוי בניטור ופיקוח הכרם, יישום חומרי הדברה ידידותיים יותר לסביבה, מיכון חדש שנכנס כפתרון מול חוסר מתמיד ומחריף בידיים עובדות, כניסת זנים חדשים, שיטות גידול חדשות ואותו ינשוף שבעצם היא תנשמת
אבל לאף אחד לא אכפת ממגדר ביקב תבור. על כל זה נבחר יקב תבור ליקב העשור.
יקב הבוטיק של העשור: יקב צרעה ( יינן ערן פיק, מנכ"ל לשעבר אורי רן, כיום: אורי גרייזמן רן).
יקב העשור צרעה כי בפרספקטיבה של עשור רק יקב צרעה עשה את זה.
הרמוניה, כבוד למסורת הייננית, כבוד לאדמה, תפישה ייננית וחקלאית ללא פשרות וללא שינוי מסלול בגלל טרנדים, יש היררכיה שלטונית, כרם, יין, חביות, מיתוג, צוות מסור ועבודה משותפת עם Jean-Claude Berrouet ובנוסף חזון, יעדים ותוכנית שמתווה את הדרך להשיג זאת.
אי אפשר להתייחס ליקב צרעה מבלי להקדיש כמה מילים לעבודה עם משפחת שקד, שהתחילה כירושה ועברה כמה תלאות בדרך, אולם חשיבה אסטרטגית וכבוד הדדי בין המנכ"ל הקודם אורי רן ואורי שקד היוותה אבן דרך מהותית שבנתה את מערכת יחסי האמון בין היקב לחברת השיווק לכל כך הרבה שנים.
ערן פיק היינן: לקח את כל זה ובקבק אותם כיינות יצירתיים מתוחכמים ואינטליגנטיים.
דור ג'ימס: מלווה את היקב מיום הקמתו, ובכל פעם שאני נתקל בו לגמרי במקרה המשפט האלמותי הז מכה בי. “החקלאות היא השליחות הראשונה של המין האנושי, היא המקצוע הישר ביותר, היעיל ביותר והאציל ביותר שאדם יכול לעסוק בו.” ז'אן ז'אק רוסו
אורי גרייזמן רן): מנהל שמסוגל גם להתוות דרך וגם לתת פתרונות מתוחכמים לבעיות הבוערות של ההווה ככזה הוא היה נכס אדיר ליקב, לחברת השיווק ולבעלים וברגע אחד הפתיע את כולנו והעביר את המושכות לערן פיק, לאחר שהבין שתפקידו מוצה, הוא בחר לסיים את התפקיד ולהתחדש בנושאים אחרים.
אורי שקד: טקטיקן מבריק בעל ראייה רחבה, מערכתית וארוכת טווח, יודע מתי לעשות רעש ומתי להחריש וכשהוא מחליט, אפילו מטאטא יורה.
היקב הביתי של העשור: יקב סימון:
בדיוק לפני עשור 2010 החל לייצר זאבי סימון יין בביתו שבקריית טבעון.
היקב מייצר כ 8000 בקבוקים, את היקב פגשתי לראשונה בטעימה בבית הספר ליין סורק באחד מאירועי יקבים ביתיים, היו שם עוד כ 20 מציגים, הוא היחיד שהצליח לרגש אותי, היחיד שלא אמר מילה ולא ביקש את חוות דעתי, היחידי שזיהיתי שהוא הולך להיות גם יינן אמיתי,( זאבי הוא קבלן ), הביקור הבא היה בביתו בהפתעה, וטעמתי את היינות שהיו לפני בקבוק, גם פה הייתה לי הפתעה וחוויה עצומה, במהלך השנים ראיתי את ההתפתחות ובחצר הבית נבנה יקב אמיתי, טעמי היין והמורכבות שבאו לידי ביטוי בכל בציר ובציר הוכיחו שאכן יש מטרות ויש השגים, בחירת זנים, בחירת חביות עץ, שינוי תפיסה מעולם ישן שכמעט ונפל איליו ואו אז היה מאבד את הייחודיות שבו ואני שמח על כך שהוא התחיל להבין שהזנים המנצחים הם לאו דווקא הקברנה והמרלו שבעיקר היועצים חובבים אותם, סובניון בלאן, קריניאן, פטי ורדו ועולם חדש נכנס לבקבוק ביינות יקב סימון.
היקב נבחר ליקב הביתי של העשור על כל מה שהוא מייצג, התמדה, עקשנות, ללא עיגול פינות, השקעה אדירה בלימוד, ניסיונות וחשיבה מחוץ לחבית. ארץ ישראל הקטנה והטובה שעדיין נמצאת כאן.
אשת השיווק של העשור: יעל גיא.
יעל גיא יקב רמת הגולן. תפקיד: מנהלת מכירות בינלאומית של יקב רמת הגולן, נכנסה לתפקיד בשנת 2007 ( גיוס של שלום בלייר המנכ"ל האגדי ) ומאז עוסקת בשיווק של יינות היקב באירופה ובמזרח הרחוק, אתגרים רבים ובעיקר אישיים עמדו בעשור האחרון לאנשי המכירות והשיווק, עידן האינטרנט והרשתות החברתיות נגס בחלק מאוד גדול בצורך באנשי השיווק, ענף היין העולמי גילה בעשור האחרון את הפוטנציאל ואתרים רבים מוכרים מיליוני בקבוקי יין און ליין בשנה וחוסכים עלויות תיווך לקונה, איש מכירות טוב יודע לזהות שינויים ולהתאים את עצמו אליהם,
יעל משווקת את יינות רמת הגולן והרי גליל בעיקר במסעדות ובחנויות יין בעולם, אי אפשר לעסוק כל כך הרבה שנים ולהתמיד אם אין את הכישורים לכך: אסרטיביות, אמינות, יכולת להקשיב, ניתוח של הלקוח הפוטנציאלי, רגישות, סבלנות רבה והעיקר להיות אוהב אדם.
ואכן יעל גיא ניחנה בכל המעלות האלה והיא זו שנבחרה להיות אשת השיווק של העשור בענף היין הישראלי.
המהלך השיווקי החשוב ביותר בעשור: הקוורטט של הרי יהודה (Judean Hills Quartet)
קסטל, פלם, ספרה וצרעה - ארבעה יקבי איכות מהרי יהודה שהחליטו במרס 2017 על שיתוף פעולה וקידום מותג האזוריות, ותוך כדי כך לחדור את השוק הבינלאומי, באמצעות יח"צ מסיבי ואיכותי, ושיווק משותף של היין של כולם, על ידי פגישות איכותיות עם מובילי דעת קהל בין לאומיים, טעימות וסדנאות יין במסעדות ובתערוכות חשובות. הקוורטט הוא זה שירה את יריית הפתיחה, ולפני מספר שבועות היקבים בנפת היין מטה יהודה קיבלו ממשרד המשפטים אישור לרישום סימן מסחרי, ולראשונה בישראל תוכר נפת יין (אפלסיון) משפטית.
כמובילי דרך, כמחוללי שינוי, תוך בהירות מחשבתית, מיקוד, פרואקטיביות, הסתגלות מהירה לשינויים והפעלת יצירתיות וחדשנות, ובעיקר לא לחכות שדברים יתרחשו, בזכות כל אלה נבחר הקוורטט לקבל את תואר המהלך השיווקי החשוב ביותר של העשור.
המקצוענים של העשור: משפחת שקד ( דרך היין )
אורי שקד, יואב שקד, טל שקד, קובי שקד, אייל שקד, אורן שקד, אילן מרדכי ( שותף )
חברת שקד היא חברה משפחתית העוסקת מזה שנים רבות ביבוא, שיווק והפצת יין מהארץ והעולם,
שקד אינה רק חברה, זו משפחה שהיא עסק ועסק שהוא המשפחה, לא תתפסו אותם בשום תערוכת יין בארץ ובעולם כשהם לא מחויטים ומעונבים כי קודם כל הם עוסקים בתרבות יין, ברשותם חנויות יין מעוצבות הפרוסות בכל המדינה, בשנת 2018 חברת שקד (בעלי חנויות דרך היין). חתמו על הסכם שיווק והפצה עם יקב רמת הגולן והרי גליל ובנוסף הם קשורים בחבל הטבור ליקב רקנאטי ויקב צרעה. אפשר לקבוע מבלי להניד עפעף בלעדי משפחת שקד לא הייתה פה תעשיית יין.
תחרות העשור: טרה וינו של חיים גן איש הענבים.
רבות נכתב על תחרויות יין בארץ ובעולם שמעניקים מדליות וציונים ליינות, אחד המנופים להכרת יקב או יין אלו תחרויות היין שבעיקר משלבות יחסי ציבור מסיבים ליינות שזוכים, בשנים האחרונות TERRAVINO של חיים גן איש הענבים הפכה לאחת מתחרויות היין החשובות ברבות השנים בגלל החשיפה השיווקית והתדמיתית שהיא מעניקה. התחרות הראשונה נערכה בשנת 2006 ומאז גדלה והתפתחה והפכה לאחת מתחרויות היין החשובות בעולם וחלון ראווה של יינות ישראל לעולם
מעטים היקבים שלא משתתפים בתחרות ( לא כולם זוכים ) הדיסקרטיות היא חלק מהעניין. השופטים נבחרים בקפידה וחלקם משמשים כשופטים בינלאומיים, אין כמעט יינן ישראלי שלא מוזמן להיות שופט אורח בתערוכה, הפיקוח הדוק וחסר פשרות, היינות נמזגים בצורה מקצועית לאחר שעברו אנליזה ובערב הגאלה בו מוכרזים היינות הזוכים יש פרגון הדדי, זוהר ותהילה ליינות שזוכים, הגאלה של התחרות אכן מעניקה אופי ייחודי ובינלאומי לתעשיית היין הישראלית. אשר על כן תחרות הטרה וינו וחיים גן זוכים בתואר התחרות החשובה ביותר של העשור.
תמונת העשור: שני פורצי הדרך: אלי בן זקן מיקב קסטל ויאיר מרגלית מיקב מרגלית.
כל אחד בדרכו ועל פי פילוסופיית העולם שלו, העניקו לענף היין הישראלי את היסודות המוצקים, עמודי הבטון שעליו נשענת תעשיית היין הישראלית.
היקב המאכזב של העשור: יקב כרמל
דורות שלמים גדלו על יינות כרמל, החלוץ של תעשיית הין הישראלית. כולנו נשמע את השם "כרמל " ונשייך אותו אוטומטית לארץ ישראל היפה - כרמים, אנשי אדמה, יקב בראשון לציון, יקב בזיכרון יעקב וחלק מהפאזל ההיסטורי של ארץ ישראל. היקב הגדול ביותר שהחזיק בתואר הזה עשרות שנים, עד המהפך שהגיע בסוף שנת 2012, כאשר אגודת הכורמים והסוכנות היהודית, שהחזיקו ב-47% ממניות היקב החליטו למכור אותן. בפברואר 2013 נפטר המנכ"ל החזק והמיתולוגי ישראל איבצן, ומאז היקב שינה פניו והידרדר עד עצם היום הזה. ב-2013 נרכש היקב על ידי קבוצת משקיעים במחיר של 130 מיליון שקלים, עבר קיצוצים רבים, וכל האנשים שזוהו עם היקב הוותיק והטוב מצאו את דרכם החוצה. מאידך הוצנחו ליקב מנכ"לים שגויסו ברובם מחברת שטראוס, ולא היה להם מושג יין מהו. חמישה מנכ"לים בחמש שנים - דליה זוננפלד שהוחלפה על ידי רן דוד שהוחלף על ידי ארז פז שהוחלף על ידי גלעד הלוי שהוחלף על ידי נדב ארנס ( לפחות האחרון בא ממשפחת כורמים). בתקופתה של דליה זוננפלד בוצעה עסקת הנדל"ן הענקית של כרמל – מכירת היקב ההיסטורי בראשון לציון לקבוצת משקיעי נדל"ן, ואפשר לציין את המאורע הזה כתחילת ההתדרדרות של היקב. באותה תקופה הוחלט על העברת היקב מראשון לציון לאלון תבור, עובדי היקב פרצו בשביתה בערב ראש השנה, והשביתה הסתיימה בחתימת הסכם חדש עם עובדי היקב, שהסדיר מחד פיצויי פיטורים נדיבים לעשרות העובדים הפורשים ומאידך, תוספות שכר לנותרים. 113 שנה ללא יום אחד של שביתה והנה עוד מסמר בארון.
ירידת קרנו של יקב כרמל ועקיפתו על ידי יקב ברקן, אחרי תחרות חצי סמויה של עשרות שנים שעשתה טוב לשני היקבים, הנחיתו על כרמל מהלומה נוספת, וגם השוק הדתי ובעיקר החרדי שאהב את יינות היקב ואת היחס שקיבל, נטש את כרמל לטובת יקבי טפרברג וירושלים ובכרמל לא ידעו להחזיר את הקהל הזה. היינן ליאור לקסר ששלט ביד רמה בכל מה שקורה בכרמים ובחדר הייצור, וניצל היטב את חוסר המקצוענות של המנכ"לים המתחלפים, עשה ביקב כבתוך שלו, ובפרספקטיבה של עשור מזל שכך, משום שהוא הצליח לפחות לשמור על קו יינני בדרגת פרימיום, וסיפק לשוק יינות מצוינים שהשיווק לא ידע למכור. יפתח פרץ החליף את לקסר ב- 2018 לאחר כמה שנים ביקבים אחרים שהאחרון בהם היה יקב בנימינה, בנוסף לכך, בשנת 2016 הצטרף ליקבי כרמל רן אסא, כאחראי על הטמעת האסטרטגיה השיווקית של מותגי העל, ובשנת 2018 יוסי אדרי מונה לסמנכ”ל המכירות והשיווק. במהלך התקופה הזו הוחלפו מיתוגים, תוויות, צבעים, ועוד מיני קוסמטיקה.
רבות כתבנו על יקב כרמל השנה, ובכל פעם ניסינו לראות את האור בקצה המנהרה. יפתח פרץ היינן היה זרקור ענקי, אבל המהלך שהוא התחיל בבנימינה של שיווק יינות פרימיום במחירים שכולנו מפללים להם, עדיין לא התחיל בכרמל ויכול להיות שהוא צריך יותר זמן. בינתיים מה שקורה שם בשנה האחרונה לא מובן, ונדמה שאפילו לא אמיתי, כי בין התמקדות ביינות זולים להתבזות כמו מוג'ו, יש הבדל. מוג'ו הוא סמל לחוסר ההבנה הטוטאלי של הנהלת היקב ולזלזול בצרכנים. הם לא מבינים שגם מי שקונה יין ב- 20-30 ש"ח מחפש פאסון ותרבות. ואנחנו שואלים את עצמנו, אם כל השקעת הכספים האדירה וכל היועצים הנוצצים הגיעו בשביל זה. המותגים של כרמל נבנו לאורך עשרות שנים, ולא נכון ולא אפשרי להתחפש פתאום למשהו אחר, ובנוסף זה מאד לא אמין כלפי הצרכנים שלא מאמינים לקשקוש הילדותי החדש, ובודאי שאינם מעדיפים אותו על "יין טוב וטעים".
הפלופ של העשור : מראווי וביתוני של יקב רקנאטי
לקחת זן מקומי שהובא מאיזה כורם פלסטינאי עלום שם, בלי פיקוח על הכרמים שלו, ולהפנות אליו את כל הרעש, זו טעות, ואלה בעיקר יחסי ציבור שלא מחזיקים מים לטווח ארוך. המהירות מן השטן - יצאו לשוק עם יינות ממותגים כזנים אלטרנטיביים, חדשים ועתיקי יומין בלי להכיר את הזנים, את ההתפתחות שלהם, את ההשלכות הגאופוליטיות שלהם ואת עמידותם, לא חיכו כמה בצירים לבדוק את ההתפתחות שלהם, כשאף אחד לא מכיר את הזנים או חקר אותם לעומק ועשה השוואות. מה שעניין את היקב, הן עוד כתבה ועוד תמונה. מראווי וביתוני אינם יינות של יינן כזה או אחר ביקב רקנאטי, אלא יינות של משרד יחסי הציבור של היקב.
אולי בטווח הקצר הם נתנו דחיפה ותפיחה על האגו, בגלל כתבה בעיתון אמריקאי נחשב, אבל מדובר בפלופ, בהצגה אחת גדולה של בקבוק ממולא נוזל שהתחפש.
הבושה של ענף היין הישראלי: ארנון גבע , "יקב" מונטפיורי
תככים, זיופים, מרמה, הפרת אמונים, מצגי שווא, את כל אלה העניק לנו ארנון גבע מנכ"ל יקב מונטפיורי, ואת זה אמרו שותפיו ליקב כדוגמת שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן, שהשקיע במותג היין הישראלי מונטפיורי, על בסיס מסמכים מזויפים שהסתירו את מצבה הרעוע של החברה. וזאת על פי כתב התביעה שהם הגישו כנגד ארנון גבע.
לפני מספר חודשים הוגשה אף תלונה פלילית במשטרה. ימ"ר ירושלים (יחידת הונאה בכירה) מונתה לחקור את הפרשה, וכבר היו עצורים בפרשה (בשלב זה אי אפשר לפרט אבל יהיה שמח גם בעשור הבא כנראה עם הפרשה הזו).
הכוכב של העשור: וירוס הליפרול 3
אנו במערכת אכול ושאטו התחלנו לכתוב על הוירוס בשנת 2014. רוב התגובות שקיבלנו מהאנשים שנכון להיום נתבעים בבית המשפט על ידי חברת ע.נ.ק. חקלאות מנאות גולן, המתמחה בגידולים חקלאיים לרבות גידול כרמי ענבי יין, על ידי משרד עורכי הדין א. נתיב ורחלי צוריאנו מעפולה, היו שאנחנו "מדברים שטויות", ואף אחד לא לקח אחריות ולא ניסה למנוע את השתוללות הוירוס.
פתחנו את העשור עם גבולות פתוחים לייבוא חומר ריבוי מצרפת (2009-2011), לאחר שהתגלתה נגיעות ב-LR3 בחומר הריבוי. בשלוש השנים בהן בוצע הייבוא, חידשו ביזרעם ובמרחביה את חוות הריבוי עם חומר ריבוי שהיה אמור להיות נקי, ובמקביל הוקמה חלקת אם חדשה על ידי יקב רמת הגולן, לאחר התקשרותו עם חברת ENTAV-INRA.
בשנת 2012, בלחץ המשתלות ובחוסר תשומת לב ובדיקות של ש"המ (שירות ההדרכה והמקצוע), במשרד החקלאות חזרו ביזרעם לייצר שתילים ולמכור אותם לכורמים, ותסמיני הוירוס צצו מהר מאוד בכל החלקות בהן נשתלו שתילים שנקנו מיזרעם, אולם אף אחד לא רצה להאמין בכך, ואף לא אחד מהגורמים שאמורים היו לשמור על הכורמים עשה משהו בנידון. רק בסתיו 2017 החלו להתקבל דיווחים ממגדלים שראו תסמיני וירוסים בנטיעות צעירות משנת 2016-2017. לאחר בירור של אנשי הענף ואנשי השירותים להגנת הצומח התברר כי ישנה נגיעות בחוות יזרעם, וכן בחוות מרחביה באופן חלקי בוירוסים שונים (GVA, LR3, LR2, GPGV) והעסק יצא מכלל שליטה. רק כאשר נכנס פרופסור עבד גרה לנהל את שה"מ, ושיתף פעולה עם מועצת גפן יין בהובלת צחי דותן, ועדת חומר הריבוי של המועצה נכנסה לפעולה בשני מישורים: האחד - ייבוא מסחרי של חומר ריבוי שייתן מענה לחקלאים עד למציאת פתרון ארוך טווח, והשני - הקמת בית גרעין בבעלות המועצה ושינוי כל התנהלות הענף בנושא חומר ריבוי.
מועצת גפן יין התקשרה בחוזה עם חברת VITITEC להבאת זנים וכנות נקיים מכלל הוירוסים (חברה זו מבצעת ניקוי מוירוסים בשיטת תרבית רקמה לכל קלון שברשותה), בנוסף הקימה המועצה בית גרעין המגדל את הקלונים הנ"ל ובו מתבצע ריבוי למטרת הקמת חלקות אם.
המועצה הוציאה קול קורא להקמת חלקות אם על ידי יזמים פרטיים שחייבים לעמוד בכל דרישותיה (על פי פרוטוקול שנכתב להקמה וכן לתחזוקה ותפעול של חלקת האם), וזאת בנוסף לפיקוח של השירותים להגנת הצומח. נכון להיום מקווים שלא תהיה בעיה של שתילים, מאחר וכנראה שגם יקבי רמת הגולן יספקו שתילים לענף.
השלב הבא הוא בניית תוכנית רב שנתית של שנטוע כרמים (עקירה של כרמים נגועים בוירוס ונטיעה של שתילים נקיים).
ראוי לציין את ההתנהלות האחראית של היקבים והחקלאים בשנים האחרונות של המשבר, והתקווה היא ששיתוף פעולה עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, כולל שה"מ הממונה על הגנת הצומח, ימשיך
על מנת להבטיח את ניקיון חומר הריבוי ואת הצלחתו של ענף היין הישראלי.
( ברצוני להודות לצחי דותן, מנכ"ל מועצת גפן יין, על שיתוף הפעולה בשנים האחרונות וחשיפת המידע לציבור הרחב ללא מורא. אלמלא התערבותו ועקשנותו, מצב הענף היה בכי רע וסביר להניח שהיה מגיע מהר מאוד למצב אל חזור ).
נזכור את:
בעשור האחרון גם נפרדנו מארבעה אנשי יין שכל אחד בדרכו ודרכה השאירו לנו כאן משהו.
דניאל רוגוב –נפטר 7 בספטמבר 2011, מבקר היין החשוב ביותר שהיה בישראל, לא מעט בזכותו הוכרו היינות הישראלים בעולם ולא מעט בזכותו תעשיית היין שאפה למצוינות.
שלמה כהן -( המכון הישראלי ליין ) נפטר ב 29 במרץ 2012, מנהל מכון היין האגדי, איש מבריק ובעל ידע עצום ביין וגפן, שלימד והעביר את כל המידע שהיה ברשותו לכל דורש, חוש הטעם של שלמה היה מפותח, ובלגימה אחת ידע לזהות פגמים ביין ואף לומר מה צריך תיקון – והכל בדיסקרטיות ראויה ובצניעות האופיינית לו.
צינה אבידן – נפטרה בחודש מרץ 2012, יקב הבוטיק אבידן הוקם בשנת 2004 כשהרוח החיה מאחוריו הייתה צינה אבידן, ייננית נוקשה בעיקר לגבי עצמה וככל שהייתה כזו היינות שלה היו עדינים ומדויקים, החביות היו עטופות בהמון אהבה. ייננית פורצת דרך ביינות בסגנון ישראלי יחודי.
מני פאר – נפטר ב 3 בספטמבר 2014, "נכנס יין, יצאה תרבות". בעשור שהתרבות נהפכה לקללה במדינה, שהתרבות היא צעקות ואלימות, הצליח מני פאר לשמור על ענף היין ולשייך את המילה יין לתרבות, מבחינתו היין שייך לתרבות האליטיסטים, לתרבות הנבורושים וגם לתרבות של העם, הוא ידע לדבר בתשוקה על יינות בורדו הגדולים ומאידך באותה תשוקה ובעוצמה על יינות פשוטים שערבו לחיך הרגישה והמעודנת שלו.
אני רוצה לסיים את כתבת העשור בדברים שכתב אלעד מובשוביץ מיקב דרימיה.
גבורה מודרנית
שאינה בשוחות אלא בין המדפים,
בתערוכות, בפסטיבלים עוד חנות
עוד מסעדה עוד חובב יין מושבע.
להאמין בעצמך וביצירה שלך
כשמסביב גדולים ומנוסים ממך.
כאלה שהתחילו הרבה לפניך.
מעטים מול רבים זה לא להסתכל לצדדים אלא להסתכל פנימה.
למצוא את הנר הקטן שיכול להאיר אור חדש ומיוחד.
שף אלון גונן קייטרינג אל בריו, מסעדת LA MIERER in Bastia כתב ומבקר היין של אתר אכול ושאטו ובאתר היין אדום או לבן ובעל טור בהארץ און ליין
