כולם רוצים להצליח. אלי גוטמן חמור הסבר רוצה להצליח. מוטי איווניר העצבני בוודאי רוצה להצליח. ניר לוין מאמנה הסולידי והבינוני עד אימה של מכבי ת"א מאז ומעולם ניסה (בחוסר הצלחה) להצליח. גם לופא קדוש המאמן הקשיש ועטור הנסיון (אך דל ההישגים) רוצה להצליח. ולא תאמינו, אפילו שלמה שרף - מאמן עבר שהצליח במכבי חיפה אך נכשל בכת דבר אחר שעשה, רוצה מאוד להצליח. אבל מה, לא כולם מצליחים בעולם הזה ובוודאי לא בתחום כה תחרותי כמו כדורגל. לא כל אוהד זוכה לקחת אליפות עם הקבוצה שלו, לא כל מהמר לוקח את כל הקופה ולא כל מאמן ישראלי מגיע לאמן את צ'לסי. יש כאלה שהצליחו יותר בקריירה שלהם (ביל קלינטון, קלינט איסטווד ודרור קשטן למשל), ויש כאלה שהצליחו קצת פחות (יהושע מצא, שייע פייגנבוים כמאמן ואקי אבני ככוכב הוליוודי למשל). אלה שמצליחים, אבל באמת מצליחים, פשוט מצליחים ואין הרבה מה להוסיף בעניין (שמעתם פעם את קלינט איסטווד מקשקש בתקשורת על ההצלחות שלו?). אלה שלא מצליחים לעומת זאת (והם רבים וטובים - כמעט כולם אפשר לומר) נוהגים להצדיק את הכישלונות שלהם בברבורים, הבכיינויות, האשמות ותירוצים אין ספור.
מה עוד יכול לומר שלמה שרף על יריבו הגדול אברם גרנט שהגשים את החלום של כל אחד מאיתנו? לא הרבה מעבר להסברים עלובים למה גרנט בעצם לא הצליח. ככה זה אצל הנכשלים הסדרתיים - הם אוהבים להתאחד ולבכות ביחד על מר גורלם, ולכרות בריתות עם שאר הלוזרים.
אבל אין מה לעשות. שום פרשנות או עיוות של המציאות לא תשנה את העובדה שאברם גרנט הוא מאמן של אחת הקבוצות הבכירות בעולם ונכון לכתיבת שורות אלה הוא נמצא במרחק נגיעה מאליפות אנגליה ומגמר ליגת האלופות. התקשורת האנגלית נגדו, המאמנים הישראלים מקנאים (למרות שחלק משחקים אותה מפרגנים) אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. הבן אדם שיחק אותה בענק ומאמן ברמות הגבוהות ביותר, אבל כל מיני מאמנים שמתבוססים בביצה המקומית יורדים לחייו.
כמובן שהכל נובע מקנאה צרופה אבל זה לא משנה. אף אחד מהם לא יגיע לעולם למעמד של גרנט וזה כואב להם מבפנים. אבל המהמרים הם לא טיפשים וברובם הולכים עם גרנט. כמי שלקח עם מכבי ת"א אליפויות אחרי שנים ארוכות של בצורת, ולקח עם מכבי חיפה שתי אליפויות רצופות אחרי כמעט עשור ללא אליפויות, גם הפעם, כאשר הוא מאמן את קבוצת המיליונים של רומן אברמוביץ' הייתי שם את כספי על גרנט. וגם אם צ'לסי לא תיקח השנה אף תואר, את התארים שלו באירופה הוא עוד יקח, על זה אני מהמר בביטחון מלא. כי מי שהגיע משום מקום (או יותר נכון מפתח תקווה) לאמן את אחת הקבוצות העשירות בעולם, יכול לעשות הכל. ומה שלמה שרף יכול לעשות? לאכול את הלב ולדבר שטויות בטלוויזיה.
מה עוד יכול לומר שלמה שרף על יריבו הגדול אברם גרנט שהגשים את החלום של כל אחד מאיתנו? לא הרבה מעבר להסברים עלובים למה גרנט בעצם לא הצליח. ככה זה אצל הנכשלים הסדרתיים - הם אוהבים להתאחד ולבכות ביחד על מר גורלם, ולכרות בריתות עם שאר הלוזרים.
אבל אין מה לעשות. שום פרשנות או עיוות של המציאות לא תשנה את העובדה שאברם גרנט הוא מאמן של אחת הקבוצות הבכירות בעולם ונכון לכתיבת שורות אלה הוא נמצא במרחק נגיעה מאליפות אנגליה ומגמר ליגת האלופות. התקשורת האנגלית נגדו, המאמנים הישראלים מקנאים (למרות שחלק משחקים אותה מפרגנים) אבל התוצאות מדברות בעד עצמן. הבן אדם שיחק אותה בענק ומאמן ברמות הגבוהות ביותר, אבל כל מיני מאמנים שמתבוססים בביצה המקומית יורדים לחייו.
כמובן שהכל נובע מקנאה צרופה אבל זה לא משנה. אף אחד מהם לא יגיע לעולם למעמד של גרנט וזה כואב להם מבפנים. אבל המהמרים הם לא טיפשים וברובם הולכים עם גרנט. כמי שלקח עם מכבי ת"א אליפויות אחרי שנים ארוכות של בצורת, ולקח עם מכבי חיפה שתי אליפויות רצופות אחרי כמעט עשור ללא אליפויות, גם הפעם, כאשר הוא מאמן את קבוצת המיליונים של רומן אברמוביץ' הייתי שם את כספי על גרנט. וגם אם צ'לסי לא תיקח השנה אף תואר, את התארים שלו באירופה הוא עוד יקח, על זה אני מהמר בביטחון מלא. כי מי שהגיע משום מקום (או יותר נכון מפתח תקווה) לאמן את אחת הקבוצות העשירות בעולם, יכול לעשות הכל. ומה שלמה שרף יכול לעשות? לאכול את הלב ולדבר שטויות בטלוויזיה.
אייל מושקוביץ הוא חבר בצוות ביג-טיפ, האתר שהוא המרכז הישראלי להמלצות ווינר והימורי ספורט.
