ספרי במדבר פיסקא סט: כיוצא בו וישקהו נקוד עליו שלא נשקו בכל לבו ר"ש בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא טז – נחמו: כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא ליצחק. כעשו ליעקב, עשו שונא ליעקב.
פסחים מט, ב: תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב! - אמר להן: זה - נושך ושובר עצם, וזה - נושך ואינו שובר עצם. תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים. תניא, רבי אליעזר אומר: אילמלא אנו צריכים להם למשא ומתן - היו הורגין אותנו. תנא רבי חייא: כל העוסק בתורה לפני עם הארץ - כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן. תנא: שנה ופירש - יותר מכולן וכו'. רש"י: אילמלא צריכין אנו להם - למזונותיהן ולעזרתם, היו הורגין אותנו. כאילו בא על ארוסתו בפניו - שמביישו. מאורסה - לכל קהילות יעקב. שנה ופירש - תלמיד ששנה ופירש מן התורה, ויודע כמה תלמידי חכמים מגנים את עמי הארץ, וכמה הם שפלים בעיניהם - שונא יותר מכולם. ע"כ.
מכאן נראה שתופעת השנאה האנטישמית, אינה מצטמצמת לגויים ויהודים. אף בין יהודים גופם, הרי היא נמצאת ועוד יותר. 'גדולה שנאה וכו'. הכלל הוא שהפחות במעלה, מקנא ושונא את שלמעלה הימנו. לפי זה יתכן אנטישמיות בדרגות רבות, זו למעלה מזו. מאידך מסתבר שתלמידי חכמים עצמם אשר נקראים חברים, מעריכים ומעריצים את הגדולים מהם. אין ביניהם קנאה, שאינה קנאת סופרים, שנאה, איבה ותחרות אלא אהבה ואחווה שלום ורעות: מכות כד, א: ואת יראי ה' יכבד - זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו: רבי רבי, מרי מרי. וכן בכתובות. מידת השנאה, משתייכת לגויות ולעמי הארצות. במידה שיש באדם מן הגויות ומן עמי הארצות, בה במידה יש בו מן הקנאה והשנאה. התורה מחנכת לאהבה וכבוד. 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'. תוספתא ב"ק ז הלכה ז: הרי הוא או' אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אליך אבנים שמטילות שלום והלא דברים קל וחומר ומה אם אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמ' המקום יהיו שלימות לפני בני תורה שהן שלום בעולם על אחת כמה וכמה שיהיו שלימים לפני המקום. תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט: אמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם מה טעם וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך.
ובויקרא רבה (מרגליות) פרשה כז [ה] והא-להים יבקש את נרדף וכו'. ר' יוסי בר' יודן בש"ר יוסי בר נהוראי אומר לעולם הקב"ה תובע דמן של נרדפים [מיד] רודפים.
הבל נרדף מפני קין, והא-להים יבקש את נרדף, וישע י"י אל הבל ואל מנחתו.
נח נרדף מפני דורו, והא-להים יבקש את נרדף, בא אתה וכל ביתך אל התיבה, ואומר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי.
אברהם נרדף מפני נמרוד, והא-להים יבקש את נרדף, אתה הוא י"י הא-להים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים.
יצחק נרדף מפני ישמעאל, והא-להים יבקש את נרדף, כי ביצחק יקרא לך זרע.
יעקב נרדף מפני עשו, והא-להים יבקש את נרדף, כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו.
משה נרדף מפני פרעה, והא-להים יבקש את נרדף, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.
דוד נרדף מפני שאול, והא-להים יבקש את נרדף, ויבחר בדוד עבדו.
ישראל נרדפים מפני האומות, והא-להים יבקש את נרדף, ובך בחר י"י להיות לו לעם.
ואף בקרבנות כן, שור נרדף מפני ארי, כבש נרדף מפני זאב, עז נרדף מפני נמר, לפי' אמ' הקב"ה אל תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים. שור או כשב או עז כי יולד.
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ט - שור או כשב: והא-להים יבקש את נרדף. רב חונה בשם רב יוסף עתיד הקב"ה לתבוע דמן של נרדפים מיד רודפיהם כו'.
תדע לך שהוא כן, שהרי הבל נרדף מפני קין, והא-להים יבקש את נרדף, וישע י"י אל הבל ואל מנחתו.
נח נרדף מפני דורו, והא-להים יבקש את נרדף, ונח מצא חן בעיני י"י.
אברהם נרדף מפני נמרוד, והא-להים יבקש את נרדף, אתה הוא י"י הא-להים אשר בחרת באברם וג'.
יצחק נרדף מפני פלשתים, והא-להים יבק' את נרד', ויאמרו ראה ראינו כי היה י"י עמך וג'.
יעקב נרדף מפני עשו, והא-להים יבקש את נרדף, כי יעקב בחר לו י-ה.
יוסף נרדף מפני אחיו, והא-להים יבקש את נרדף, ויהי י"י את יוסף ויהי איש מצליח.
משה נרדף מפני פרעה, והא-להים יבקש את נרדף, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וג'.
ישר' נרדפים מפני אומות העולם, והא-להים יבקש את נרדף, ובך בחר י"י א-להיך להיות לו לעם סגולה וג'.
ר' יודה בר' סימון בשם ר' יוסה בר נהורי אף כאן שור נרדף מפני הארי, כשב מפני זאב, עז מפני נמר, א' הקב"ה לא תביאו קרבן לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים, שור או כשב או עז כי יולד וגו'. ע"כ.
מאמר זה מציג רשימה מפורטת של עיתות הופעת האנטישמיות מימות עולם. מחלת הרדיפה מבטאת את תסמונת האנטישמיות. מסתבר שאף האיבה, הרדיפה והשנאה, הקיימת לפעמים בין שני המינים, שייכת בנושא זה: בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה נד: ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכל וגו' ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ר' יוחנן אמר אויביו זו אשתו אויבי איש אנשי ביתו, מעשה באשה שקיבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו ויש א' אף התיז את ראשה.
שורשי האנטישמיות האוניברסאלית קדומים מאוד: תלמוד בבלי מסכת שבת פרק ט - אמר רבי עקיבא: אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני? - אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל. - הר ניסאי מיבעי ליה! - אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל. - הר סימנאי מיבעי ליה! - אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו: מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו. והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חמשה שמות יש לו: מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו, מדבר קדש - שנתקדשו ישראל עליו, מדבר קדמות - שנתנה קדומה עליו, מדבר פארן - שפרו ורבו עליה ישראל, מדבר סיני - שירדה שנאה לאמות העולם עליו, ומה שמו - חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב - שירדה חורבה לאמות העולם עליו. רש"י: שנאה לאומות העולם - שלא קבלו בו תורה. ע"כ.
בעצם כבר הנחש הקדמוני התחיל בשנאה זו: ערכין טו, ב: ואמר ריש לקיש מאי דכתיב: אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש, ואומרות: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון?
ובפסחים קיג, ב: חמשה דברים צוה כנען את בניו: אהבו זה את זה, ואהבו את הגזל, ואהבו את הזמה, ושנאו את אדוניכם, ואל תדברו אמת. ששה דברים נאמרים בסוס: אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעה. ויש אומרים: אף מבקש להרוג בעליו במלחמה. רשב"ם: צוה כנען את בניו. כלומר מנהגן כן הוא כאילו צוה עליהן אביהן ונפקא מינה שצריך אדם ליזהר מהן:
מאמר דומה מצינו באליהו רבה (איש שלום) פרשה כב: היה לו לאליפז התימני בן, אמר לו, עמלק בני מי הוא שיורש העולם הזה והעולם הבא, היה [לו] לומר, ישראל יורשי העולם הזה והעולם הבא, עכשיו חפור להן בורות והכן להם דרכים, מה אם עשית כן תזכה ותירש ותנחל ותבוא לעולם הבא, והוא לא עשה כן, אלא כיון שאמר לו רישומו של דבר שתק, מיד יצא עמלק להחריב את כל העולם כולו, שנאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ברפויי ידים, בשעה שנרפו מן המצוות, והקב"ה בוחן לבות וכליות הוא אמר לו, שוטה שבעולם, לא יצרתיך אני לאחר שבעים לשונות, עכשיו אתה היה ראש [לפורענות] לפני כל יורדי גיהינם, שנאמר וירא את עמלק וגו', והיה בהניח ה' א-להיך לך וגו', ואומר כי מחה אמחה וגו', ויאמר כי יד על כס י-ה וגו'
ילקוט שמעוני תורה רמז רסח: אליפז התימני אמר לעמלק בנו בשעה שאמר לו אבא יורש העולם הזה והעולם הבא אמר לו (שיאמר) בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא (אלא) צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים אם תעשה כן ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעולם הבא. והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם כולו שנאמר ויבא עמלק וילחם א"ל הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר ע' לשונות ועכשיו תהא לי ראש לפורענות לכל יורדי גיהנם שנאמר ראשית גוים עמלק וגו' ואומר כי מחה אמחה וגו':
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית: עד שוב אף אחיך. היא דברה בצדקתה, והוא לא עשה כן, אלא ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח, וכן צוה לאליפז ואליפז לעמלק, ועמלק ניטפל להם בדרך, דכתיב ויבא עמלק:
נדמה שהמידה הידועה בשם שנאת חינם אף היא אינה אלא מלה נרדפת לאנטישמיות פנימית: תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א: מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי עבוד' זרה ומגלי עריות ושופכין דמים אבל בשיני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרו' וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אילו לאילו שנאת חנם וקש' היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"ז וגילוי עריו' ושפיכות דמים דלמה רבי זעורה ור' יעקב בר אחא ורבי אבונה הוון יתבין אמרין ביותר שבראשון נבנה ובשיני לא נבנה וכו'. וכיוצא בו בבבלי.
עדויות ח משנה ז: אמר רבי יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא וכו' לעשות שלום בעולם שנאמר הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
