הדרך הקלה והקשה להתפרסם באמנות 

מניסיוני הממושך והעגום למדתי, 

שיש מספר דרכים כדי להתפרסם באמנות :

• הדרך הקלה  - פרובוקציה
• הדרך הקשה –  עבודה קשה,  הכנת חזון אמנותי, חוש לפרסום והרבה מזל
• הדרך הטיפשה – מיילים ומכתבים לעיתונאים, אוצרים וגלריות
• הדרך החכמה -  עדיין אני מחפש אותה

אספר מה למדתי על כל אחת מהדרכים:

• הדרך הקלה  - פרובוקציה

אני מביא מספר דוגמאות מהעולם ומהארץ:

מהעולם: הפרובוקציות על הנצרות: של האמנית Elisabeth Ohlson Wallin, הפרובוקציות על הנצרות - Piss Christ  ,  של האמן  Andres Serrano. והפרובוקציות על הנצרות  של האמן הפיני יאני לינונן מק'ישו.

מהארץ: פרובוקציית  הגיליוטינה בכיכר הבימה, או העבודה "מושב החורף 2017" של האמנית דינה בליך שהיא מיצב בן 120 מושבי אסלה המסודרים כמושבים בחלל מליאת הכנסת, כשבמרכזם בור שממנו בוקעים קולות בית המחוקקים.

החלטתי להתחיל  להתפרסם באמנות בעבודה במקביל  בדרך הקשה וגם הדרך הטיפשה, ואם אכשל לעבור לדרך הקלה  - הפרובוקציה.

•  הדרך הקשה –  עבודה קשה, הכנת חזון אמנותי, חוש לפרסום והרבה מזל

אני מתאר את הקשיים והכשלונות שעברתי גדי להציג תערוכה כאמן לא מוכר בישראל.

הייתי מהנדס ראשי וסמנכ"ל טכנולוגיה בחברת היי-טק גדולה בתחום התקשורת.  בגיל חמישים וחמש החלטתי "מהיום אני אעשה רק מה שאני אוהב- ציור, עד היום עשיתי מה שהורי כוונו אותי לעשות- הייטק".  מאותו יום הפכתי לפנסיונר שבקריירה השנייה הינו אמן רב תחומי: צייר אוטודידקט, צלם, מרצה ומשורר. התקבלתי לחברות באיגוד האמנים הפלסטיים בישראל, אחרי שבקשת החברות נדחתה בפעם הראשונה, ורק ערעור לפני היו"ר הביא להתקבלותי כחבר.                                  

סדרות הציורים הדיגיטליים שלי, היא מחווה לציונות: להרצל ולמנהיגי מדינת ישראל. אני מנסה להתחבר לנשמות שלהם, ובעזרת משיחות מכחול וצבעים מדמיין איך הם היו רוצים שיציירו אותם. אני מקדיש לכך את מלוא האנרגיה היצירתית שלי, את ההשראה והתלהבות בעבודתי האמנותית, המשקפת את עולמי הפנימי.               

 הצגתי שש תערוכות יחיד בגלריות ביפו, קיסריה, ירושלים וכפר סבא.  הקמתי בשנת 2009 את קבוצת "עשרה אמנים דיגיטליים". כתבתי את הספר - "אמנות דיגיטלית בעולם ובישראל - 1945 - 2010", את המבוא לספר כתבה פרופ' רות בן ישראל, כלת פרס ישראל במשפטים.  תערוכתי האחרונה "הרצל מצייר את הרצל", הוצגה בישראל שלוש פעמים, אחרי שנדחתה קבלתה לתצוגה בפעם הראשונה. בנוסף נשלחה תערוכה זאת לתצוגות בווינה, ובג'נבה בחסות ובמימון משרד החוץ.     

בבאזל השתתפו שבע מעבודות התערוכה הזאת, בתערוכת "נוילנד – ארץ חדשה" שנערכה בשנת 2017, יחד עם האמנים: שי יחזקאלי, יעל בר טנא ובועז ערד ז"ל. 

כשהחלטתי להחליף מקצוע מסמנכ"ל בחברת הייטק לאמן, אמר לי חבר: "ללא לימודים בבי"ס גבוה לאמנות כמו בצלאל או המדרשה, או להיות תלמיד אצל מורה שהינו אמן מפורסם, כמו רפי לביא או קדישמן שידחוף אותך, אי אפשר להצליח, אתה אוטודידקט - אף אחד לא יעריך את עבודתך". תשובתי הייתה "כמו שלמדתי בהייטק, אם לא יתנו לי להיכנס דרך הדלת, אכנס דרך החלון". עד גיל 55 עשיתי מה שהורי המליצו לי – הייטק, ומאז אני עושה מה שלבי רוצה – חדשנות באמנות. מאז אני יצירתי – ללא בוסים שהגבילו אותי על כל צעד. למרות שבקריירה שלי הייתי בעמדות בכירות: גם מנהל פרויקטים ענקיים, מהנדס ראשי, וגם סמנכ"ל טכנולוגיה בחברה, קשה לי לזכור את הפעמים בהם הייתי מאד יצירתי או מבסוט.  אני מאמין בציונות ובמנהיגיה - הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה", וז'בוטינסקי אמר: "קשה, זאת אומרת שאפשר לעשות את זה".             

בשנת 2016, הייתי אמן עם עשר שנות ניסיון אך מעט הישגים.  ניסיתי להתפרסם בדרך הקשה, ואחד מצעדי היה שעברתי אימון עם מאמן שאני זוכר אותו לטובה. במהלך האימון באו לידי ביטוי שלושה תחומי חיים שלי: כל אחד מן התחומים האלה, אשר מייצג מישור חיים שונה, קיבל התייחסות שונה במהלך האימון. זאת כאשר הטיפול במטרה האימונית של התחום האמנותי זכה להתייחסות מעמיקה, ולחלק נכבד יחסית מן הזמן המשותף שלי ושל המאמן.

אם בא לכם להתפרסם או שאתם רוצים לדעת יותר, תקראו את ההמשך.

 התבקשתי להכין "מיני" חזון הנוגע לתחום האמנותי. בחזון ישנה הסתכלות לעתיד לאחר המעבר על אבני היסוד – הערכים שעומדים בבסיס השקפת עולמי, והבנה טובה יותר של "מה אני מחפש שם, מה עושה לי את זה שם, ומה אני רוצה שיהיה לי בתחום בעתיד לבוא". התהליך המתואר כאן יפה לכלל התחומים בחיים – תעסוקה, התחום החברתי, תחום הפנאי, זוגיות, פרנסה וכו'.

את טווח הזמן המיועד לשם הגשמת החזון הגדרתי ל-3 שנים, כלומר הסתכלות של:  "איך אני רוצה שיהיה לי בתחום X בעוד פרק זמן של 3 שנים מהיום". עם בניית החזון יש להגדיר יעד מרכזי ומטרה מרכזית.

יעד מרכזי: הוא יעדים שיש להשיגם ולממשם תוך פרק זמן ידוע וקבוע מראש, כאשר עצם מימושם מהווה עליית מדרגה משמעותית למימוש החזון.

מטרה מרכזית: הינם המטרות שעצם הגשמה שלהם בהצלחה מהווה את מימוש החזון באופן מלא.

מספר נקודות מן החזון האמנותי שלי (לטווח זמן של 3 שנים):

מטרה מרכזית: הצגת סדרת תערוכות, ייצוג ע"י גלריה מוכרת וכתבות ב"הארץ" על התערוכות.

יעד מרכזי: (2016-2018)

   הצגת שלוש תערוכות – בוצע

   ייצוג ע"י גלריה מוכרת – לא בוצע

   השתתפות בפורומים – ישראלי/בינ"ל – בוצע חלקית

   דף פעיל ברשת facebook  ובו מוצגים ציורים, צילומים, עבודות ומאמרים – בוצע

   כתבות ב"הארץ" על התערוכות – לא בוצע

   הגעה למוטיב אמנותי מוביל (ייחודי לי) - בוצע חלקית

   ביסוס של קצב תפוקה שהוא מתאים ונוח לי - בוצע

   שיתוף עם חבר טוב לתחום, חלוקת חוויות, העשרה וגילויים, לא לעבוד לבד – לא בוצע

   התאמת ציפיות -  כך שניתן להמשיך לעבוד, תוך כדי חיפוש מתמיד, באופן כזה שנתפס בעיני כשילוב ומינון טוב של העבודה. כל זאת בכדי להגיע לחשוב מכל –להיות מבסוט ממעשיי - בוצע

זהו עד כאן, כאמור זו דוגמא לחלק מחזון אחד אליו הגעתי בתהליך האימון, בתחום הספציפי של הפן האמנותי בחיי.

בשנים  (2016-2018) הצגתי שש תערוכות, שלוש בארץ ועוד שלוש באירופה –  בבאזל, ווינה וג'נבה, התערוכות הוצגו בסיוע ובמימון של משרד החוץ, ולמרות הצלחתי בתערוכות ,לא  פנתה אלי שום גלריה מוכרת לייצגני.

בשנת 2018, עם סיום החזון הקודם עדכנתי את החזון האמנותי לשנים 2019-2021.

לסיום, אז כן, זה  לא מגיע בקלות,  יש עבודה, יש מאמץ ואם עובדים ברצינות, וגם יש מזל, יש הצלחה, בדרך כלל הצלחה חלקית.