לאורך קיומה של התכנית לחיזוק מבנים תמ"א 38- 1 קמו לה מתנגדים לא מעטים, והיא לקתה גם בסחבת של אישורים והיתרים שונים. במאמר זה אני מבקש להביע תמיכה ברוח הכללית של התכנית, תוך ביצוע שינויים נדרשים. ההתייחסות שלי איננה מההיבט ההנדסי – אלא דווקא החברתי והסביבתי. התכנית במקורה נועדה לתת מענה לבניינים ישנים ( שהותרו עד 1980), ואשר קיימת לגביהם סכנה של ממש בעת רעידות אדמה, חס וחלילה. יישומה החל ב 2005. על פי "גלובס", עד 2016 חוזקו ושופצו 244 בנינים ברחבי הארץ, ובהם 5602 דירות. עד לאותו מועד, אושרו תכניות לכמעט 30000 דירות, כש 14,664 מתוכן אמורות להתווסף כתוצאה מהשינוי בבניין. ככלל, פוטנציאל הדירות הישנות הזקוקות לחידוש וחיזוק- מגיע למיליון.
מהו המנוע הכלכלי שמאחורי תכנית ענק זו? המשאב העיקרי שהרשויות (ברמה המחוזית והעירונית) יכולות לתת הן זכויות הבנייה. משאב ההיתרים כולל איפשור של תוספות כגון מרפסות, מעלית, ממ"דים (!), לובי, בנייה על הגג, חניות. ברוב המקרים, בעלי הדירות לא נדרשים להוציא מכיסם שכן היקף ההיתרים מפצה את היזם, והופך את המיזם לכלכלי, בעיקר באזורי ביקוש גבוהים. משאב נוסף המובטח לבעלי הדירות: פטור ממס שבח על תוספת הבניה. המשאבים הנוספים לבעל הדירה אינם בהכרח שווי כסף: בטיחות, עמידות בפני רעידת אדמה, נגישות משופרת, ולרוב גם חנייה מסודרת.
בשנת 2011 קבע מבקר המדינה כי ביצוע התכנית מתנהל בעצלתיים, וכי התכנית מהווה התאמה לדפוסי החיים המתהווים, לעומת התקופה בה נבנו הבתים.
בשנים האחרונות קמו מתנגדים חריפים, ובהם חברי כנסת וראשי רשויות. את הסיבות להתנגדות ניתן לתמצת. ביקורת על כך שרוב מוחלט של המיזמים האלה מתבצע במרכז הארץ, חיפה, ירושלים – וכמעט ואינו מתבצע בפריפריה. המבקרים אומרים כי זוהי תכנית "לעשירים". ובכך מנציחות העירייה והממשלה את הפער החברתי. הפטור ממס שבח, מגדיל עוד יותר את חוסר הצדק החברתי, טוענים המתנגדים, וגורם להיעדר הכנסות לרשות המקומית. שנית, תמ"א 38 - 1 מצופפת את המרחב העירוני, עוד אוכלוסיה מתווספת לאותו הרחוב, על אותן התשתיות הפיזיות והקהילתיות. ביקורת נוספת: הרחובות בהם מתבצעים מיזמי תמ"א 381 הופכים לאתרי בנייה, למפגעים בלב אזורי מגורים, למשך שנים.
תכנית תמ"א 38- 1 איננה מושלמת, אך רחוקה, לעניות דעתי, מלהיות פסולה. היא גם לא הבלעדית בנושא הגדלת היצע הדיור וההתחדשות העירונית. במקביל אליה השיקו המדינה והרשויות תכניות "פינוי בינוי", הקמת שכונות מודרניות, "דיור למשתכן", ועוד.
ראשית אתייחס למיתוס "העשירים" שגרים בדירות בהן עסקינן. בערים הותיקות, גדלו והתיישבו לפני כמה עשורים אנשי עמל, אנשים "רגילים", שכירים ובעלי מקצועות. הם קנו דירה בעזרת משכנתאות ארוכות טווח. עם השנים, הבניינים שהיו אז משאת נפש - נשחקו, התכערו, החלו להתפורר. סעו לאורך רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק ורמת גן, הביטו ימינה ושמאלה. חזיתות וכניסות מרופטות, יערות של אנטנות ותריסי פלסטיק, ודווקא בלב האורבאני של שתי ערים אלה. השבחת הנכס לאנשי מעמד ביניים בישראל- איננה חטא חברתי.
שנית, ההצעה החלופית המוזרה היא "פינוי – בינוי". זוהי תכנית טובה למרחבים גדולים יחסית המיועדים להתחדשות. לרחובות הצרים של פתח תקווה או כפר סבא – היא הרסנית. היא מצמיחה מגדלים במקומות שאינם שייכים ומגדילה את פסולת הבניין למימדים של אסון סביבתי (היקף גריסת ומחזור פסולת הבניין בישראל לא מתקרב בכלל לברוטו שלה).
יתרונה של תמ"א 38 - 1 הוא לא רק בשדרוג רמת חייו של התושב ובטיחות הנכס שלו, אלא באסטטיקה העירונית, באיכות האדריכלית של הרחוב, ובפתרון מסוים לבעיות החניה. היא מזרימה דם אנושי חדש וצעיר לעיר. זה טוב לגני הילדים ובתי הספר באזורים מזדקנים. היזם "עושה קופה"? – תנו לעקרונות השוק החופשי לעבוד.
פורסם: גבעתיים רמת גן NEWS
יועץ ארגוני ותחקירן
