שפה יוצרת עולמות 

מהי שפה? ביטוי רעיונות בדרכים ואמצעים שונים
מהו הביטוי? הדרך הפיזית של הרעיונות
מהו רעיון? רעיון הוא מחשבה המבטאת משהו - נושא
מהי מחשבה? מלאכת מחשבת. המחשבה מעצם היותה היא פעולה. מאחדת מילים ומשפטים, פסקאות ופרקים היוצרים סיפורים.
מהי בורות? שטח ריק מכל ידיעה

אם כך, אפשר לומר שהרעיון הוא מסר והמחשבה היא הדרך הפיזית הראשונה שבה הרעיון מקבל צורה בראש ושאחר כך, אפשר להפוך את זה ליצירה-צורה פיזית. סגנון הביטוי הוא ההמחשה של המסר.

מנין המסר מגיע?
נהוג להתייחס לרעיון שנולד בראש כאל "יש מאין", פתאום צץ לו משום מקום. נולד מהתעוררות של השראה או מגירוי מחשבתי שהוליד הארה. כך או אחרת, רעיון מיוחס למסר שנולד בראש והמחשבה מפתחת אותו - אם לביטולו ואם ליצירתו.
יחד עם זאת, תת המודע מגביל את האדם בידע המגיע להכרתו על ידי עשיית סלקציה, זורק / משאיר מידע, כלומר, תת המודע בעצם מחליט מה משמעותי עבורו. אם כך, מאיפה בכל זאת האדם מקבל מסרים חדשים בהכרתו המודעת? ואיפה מתקיים כל הידע שנזרק החוצה? שתי השאלות האלו מצביעות על כך שהידע כבר קיים אך עבור האדם, הידע מתקיים בשניה שהאדם הופך למודע לו.

זה מבטל את הרעיון "יש מאין" עבור יכולת האדם ומחזק רעיון אחר האומר, אם אני לא מכיר/יודע/רואה/שומע זה לא אומר שזה לא קיים. בנוסף "אם אני חושב משמע אני קיים", יכול אולי להתחבר לתת המודע כי הוא זה שמחליט איזה מידע משמעותי עבור האדם ואכן, יגיע להכרתו. אם כך, איך האדם יכול להתחבר למידע חדש?

אם מדובר על מסרים, אפשר לייחד את המוח ולדבר עליו כעל מערכת תקשורת ממסרית, מוסרת מידע. יש מידע שהאדם מודע לו ויש מידע שהאדם לא מודע לו. קליטת המידע בהכרה היא למעשה פעולה של תשומת הלב. האדם מבחין במידע החדש ושם לב אליו. לכן, הקליטה עצמה היא למעשה אבחנה במשהו שהיה קיים.

איך אתייחס למידע החדש? אזדהה איתו או אתנגד לו? זה לא משנה. כך או אחרת אני מתייחסת אליו ונותנת לו משקל. צידוק או חוסר צידוק הם רק הבטים למשהו שכבר מתקיים ואני, ברגע שהבחנתי בו, מאבחנת אותו ומתייחסת אליו. כלומר, אני לא נותנת לו זכות קיום כי הוא כבר קיים מעצמו. אני רק מבחינה ומאבחנת על ידי הבנה ורגש חווייתיים אישיים ומאפשרת לו להתקיים בעיניי ולעיניי במציאות.

אם שפה מבטאת מסר בסיפור ודרך הביטוי יכולה להיות מגוונת, זה אומר שלאדם יש אפשרות לבחור במגוון דרכים איך לבטא את המסר שלו. למשל, הרעיון, שולחן. דרך הביטוי תתבטא במגוון שולחנות לפי סיווג הצרכים שעליהם השולחן אמור לענות וזה כמובן, כמעט אינסופי באפשרויותיו. אך דרך הפעולה אחת היא, יש צורך ונולד מענה לצורך. זו יצירה אנושית. אם כך, הצרכים מעוררים פעולה פיזית וזו הדרך בה האדם מבטא את עצמו. יש דרכים רבות לביטוי והן מתבססות על נטיות האדם, כשרונותיו ויכולתיו. אם במלל ואם במגע. אם ביני לעצמי, ביני וסביבתי ואם ביני ואלוקיי.

אם כך, התקשורת בנויה על קלט פלט דו צדדי (ביני ובין גורם נוסף שיכול להיות פנימי וגם חיצוני) ומבטאת ביחד מערכת ממסרית.
המסירה עצמה היא נתינה. גורם כלשהו מוסר מידע למישהו. ברגע שהמידע נמסר למקבל, המוסר מפחית מעצמו והמקבל מוסיף לעצמו מידע. לכן, פלט הינו מסר שלילי כי הוא כביכול מפחית ממה שיש וקלט הינו כביכול מסר חיובי המוסיף על מה שיש. אך, מהו הקלט המקורי שממנו יוצאים המסרים?

מהו מקור הידע? מי המוסר הראשון שבו מתקיים כל הידע? ואם הידע כולו כבר קיים ממקור כלשהו, אני כאדם, הופכת להיות מעצם היותי, מקבלת המידע על ידי אבחנה המתבצעת דרך תשומת הלב. מאיפה יש לי תשובות לשאלות? מתקיים בי ידע (גנטי ונרכש). זו השפה ואוצר הרעיונות הטמון בי. יחד עם זאת, במידה ואני לא מוכנה לקבל/לקלוט/ללמוד מידע חדש אני חסומה וזה יתבטא בבעיה הנחשבת לקושי כי הפתרון סמוי מהעין שלי. במידה ואני מוכנה לקבל/לקלוט/ללמוד מידע חדש אני פתוחה. למעשה, אני הופכת להיות כצינור המקבל את המידע ומעביר אותו הלאה.

החשיבות של ביעור הבורות הוא גדול מאד מכיוון שתת המודע מחליט עבור האדם איזה מידע יגיע להכרתו ולכן, יתכן מאד שאנו ממשיכים ומשחזרים מצבים כי הפתרונות סמויים מהעין שלנו. אנו לא מבחינים בהם. ואם המוח בנוי מטבעו על גירוי תגובה, זה אומר שהמוח לא מקבל גירוי נכון לקבל מידע חדש ואנו נשארים מוגבלים המופעלים על ידי בורות שלא מדעת.

שפה יוצרת עולמות
האדם מתחיל מיש כמותי כלשהו של מידע המתקיים בו. כל המערכת הפיזית היא תקשורתית המעבירה מסרים. הדרך בה האדם בוחר לבטא את המסרים שלו, המבטאים בעצם את מי שהוא, היא היצירה האישית שעליה הוא אחראי ולכן, השפה שלי יוצרת את עולמי וביחד אנו יוצרים את העולם שלנו.

הבורות מבטאת למעשה חלק שעדיין לא עובד, ריק מכל ידיעה מודעת אך עדיין, זה לא אומר שהוא לא משפיע ו/או לא מתקיים. מה האדם יקלוט/יקבל/ילמד לא נתון בשליטת האחר אלא רק ברצונו של האדם ליצור שינוי כלשהו בחייו.

המידע שיתקבל יכול לעורר את האדם לחפש מידע נוסף אך גם יכול לעורר בו התנגדות שתבטל את הדברים לחלוטין. יתכן שהוא צודק ויתכן שהוא טועה. הרעיון הגדול הוא, להקשיב ולהעביר דעות ולראות שיש אופנים רבים לאותו הדבר עצמו. אופנים שונים של ביטוי ושל צורה. סגנונות שונים. אפשרויות שונות. שום דבר לא מבטל את האחר. עובדה, כולנו מתקיימים ביחד ואף אחד לא צריך להרוג מישהו בשביל להתקיים. זה שאנחנו עושים את זה במלחמות, בתאונות רשלניות וכד', לא אומר שזה כורח המציאות. זה אומר שאנחנו עדיין לא חיים בשלום אחד עם השני בגלל אותה בורות.

אדם יכול לקחת אחריות על המסרים שהוא מקבל ומוסר כשהמטרה המכוונת היא לבטא את עצמו באהבה רחבת היקף. כלומר, אהבה ללא תנאים, מסגרות נוקשות או מצבים משתנים הכופים דרכי התנהגות.

מילון אבן שושן
· בורות בור שדה שלא נעבד, לא נחרש ולא נזרע / נבער מדעת, עם הארץ, אדם שלא למד כלום, ריק מכל ידיעה
· שפה לשון, אוצר המילים שאדם משתמש בהן להבעה, סגנון דברים, שפת אמת, שקר, חנופה, מליצה, לעג וכד'
· מחשבה חשיבה, כושר המחשבה, פעולת העיון והדימוי של מושגים למושגים, כוונה שבלב, רעיון, תוצאה של החשיבה, עלה במחשבה-צץ רעיון, הוגה דעות, שיקול דעת, הבנה בחרושת המעשה, מחושב-עריכת חישוב, ישוב דעת, תכנון