ערכאת הערעור ביטלה הרשעת יבואן בעבירות תקנים והחזירה את התיק לדיון מחדש 

בסקירה שלפנינו נציג פסק דין המבטא גישה סלחנית של בית המשפט המחוזי בדיון בעבירות על חוק התקנים.  בית המשפט המחוזי בנצרת ביטל הרשעה של יבואני ומשווקי צעצועים, אשר אין מחלוקת כי מכרו מוצר שאינו עומד בתקן ישראלי, ואפשר להם לקיים את ההליך מתחילתו בכדי להביא ראיות שיראו כי עשו כל שביכולתם להימנע מביצוע העבירות, דבר אשר יכול להביא לזיכויים.

עובדות המקרה:

מדינת ישראל הגישה כתב אישום כנגד 3 נאשמים: הנאשמת הראשונה, היא חברה פרטית בע"מ, העוסקת ביבוא צעצועים, ובשיווקם לחנויות ברחבי הארץ; הנאשמת השניה היא חברה פרטית בע"מ, המפעילה בית עסק לממכר צעצועים; והנאשם השלישי הוא בעלי שתי החברות.

במסגרת עיסוקם, נדרשו הנאשמים לשני סוגי אישורים - הראשון הוא היתר ליבוא צעצועים ממכון התקנים; והשני הוא אישור ממכון התקנים כי הצעצוע עומד בדרישות הבטיחות בתקן הרלוונטי.

בשנת 2015, בואכה 2016, ביצע נציג מטעם הממונה על התקינה, בדיקה של צעצוע (מכונית עם שלט) בעלת היתר יבוא, ושנמכר בבית העסק שמפעילה הנאשמת 2. בבדיקה נמצא כי הצעצוע אינו עומד בדרישות התקן הישראלי הנוגע לבטיחות צעצועים, אשר עניינו נדידת מוצרים כימיים, ובענייננו - נדידת ריכוז גבוה של עופרת בצעצוע, מעל למותר בתקן הישראלי הרשמי.

בנסיבות הללו, הוגשו שלושה כתבי אישום כנגד הנאשמים, כאשר כלפי נאשמים 1 ו- 2 יוחסה עבירת יבוא ומכירת מצרך שאינו עומד בדרישות תקן רשמי; בעוד לנאשם 3 יוחסה עבירת אחריות נושא משרה, כמי שעומד בראש שתי החברות.

לא היתה מחלוקת שהנאשמת 1 ייבאה את הצעצוע ומכרה אותו לנאשמת 2, שבתורה מכרה אותו לצרכנים. זאת ועוד, הוכח שהנאשם 3 ביצע את היבוא והמכירה כנושא משרה בתאגידים אלו, בהיותו בעליהן ומנהליהן של הנאשמות 1 ו- 2. בנוסף, נקבע, כי תעודת הבדיקה שמצאה נדידת עופרת בצעצוע, מבטאת את אי עמידת הצעצוע בדרישות חוק התקנים.

על כן, המחלוקת היחידה היתה בשאלה האם די באישור שנתקבל לייבוא הטובין, כדי להצביע על כך שהנאשמים עשו כל שביכולתם למניעת ביצוע העבירות.

נקבע כי אישור היבוא אינו משקף בדיקה מלאה של המצרך, אלא בדיקה חלקית שאין בה די כדי למנוע ביצוע העבירות. העובדה שהיבוא אושר, אינה מייתרת את הצורך של היבואן לעשות כל שניתן כדי לעמוד בדרישות חוק התקנים טרם מכירה לצרכנים.

על כן קבע בית המשפט, כי בעניינם של הנאשמים נפגעו משמעותית ערכים מוגנים - שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כאשר לא הקפידו לייבא ולמכור מוצר שיעמוד בתקינה. הנזק הפוטנציאלי שעלול היה להיגרם לילדים, הוא חשיפה גבוהה לעופרת.

מאידך קבע בית המשפט, כי מדובר במקרה יחיד ולא בהתנהלות שיטתית, ומיד כשנודע להם על הליקוי למצרך, הוציאו הנאשמים הודעה המזהירה את הציבור, וכן פעלו לאיסוף הצעצוע הפגום להשיבו לחזקתם, על אף הפגיעה הכלכלית הברורה בכיסם.

במסגרת הכרעת הדין שניתנה בשנת 2019, ולאחר שהוגש הסדר דיוני, הורשעו הנאשמים במיוחס להם, ונגזרו עליהם קנסות בסך מצטבר של 155,000 ש"ח.

הנאשמים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו עתרו לבטל את הכרעת הדין בעניינם, עקב "ייצוג כושל", כלשונם, אשר גרם להם לעיוות דין חריף בדמות הרשעת שווא שהיתה יכולה להימנע.

טענות הצדדים:

טענות המערערים - במסגרת ניהול ההליך בו הורשעו המערערים, הגיש בא כוחם הקודם, לכאורה בשמם, הסדר דיוני. לטענתם, ההסדר הדיוני שהוצג בפני הערכאה השיפוטית היה כוזב וכלל לא על דעתם, מבלי שהוסבר להם משמעותו והשלכותיו, לרבות העובדה כי ויתרו על ניהול פרשת הגנה.

לפיכך, נטען, כי עיוות הדין שנגרם למערערים בעטיו של ייצוגם הכושל, השפיע על שיקול דעתו של בית המשפט אשר הוטעה להאמין, כי אופן ניהול ההגנה היה על דעתם ובהסכמתם של המערערים.

המערערים הוסיפו, כי לו היה ניתן להם יומם, היו יכולים לתקוף ראייתית את הממצאים העובדתיים שהוצגו בפני בית המשפט, לרבות חקירת העדים והבאת חוות דעת מומחה מטעמם.

בנסיבות הללו, ביקשו המערערים להשיב את ההליך לבית המשפט שנתן את הכרעת הדין, לשמיעה מחודשת של התיק, בכדי לאפשר להם לערוך הליך הוגן ותקין, שכן ברשותם ראיות (ולמשל, התכתבויות עם מכון התקנים ומנהל התקינה; תעודות בדיקה מלאות; ועוד), שלא הוצגו בערכאה הדיונית, אשר יוכיחו למעלה מכל ספק כי עשו כל שביכולתם בכדי למנוע את ביצוע העבירות.

טענות המדינה - המדינה, אשר לא היתה "מאושרת" מחזרת המערערים מהסכמתם להסדר הדיוני שהוגש, טענה כי למערערים היה את יומם בבית המשפט, ולכל היותר דגרו על זכויותיהם. מדובר בהיתממות מעושה לכל היותר, שכן המערערים לא הופיעו לדיונים בבית המשפט, על אף שהיו מודעים להליך הפלילי ולעובדה כי הם מיוצגים.

זאת ועוד, פרקליטם הקודם הגיש תגובה בה הכחיש מכל וכל את הטענה כי מרשיו לשעבר לא זכו להגנה ראויה, ועל כן המדינה טענה כי מדובר ב- "גרסה נגד גרסה" כאשר הפרקליט מכחיש את הטענות, ועל כן על בית המשפט לבכר את עמדת המדינה.

ממילא, המשיכה וטענה המדינה, תעודת הבדיקה שהציגו המערערים בערעור, מתייחסת לבדיקה שבוצעה לפי חלק 1 לתקן ולא לפי חלק 3 לתקן. כך, שאין בבדיקה זו כדי להוות ראיה לכך שהמערער 3 עשה כל שביכולתו כדי להימנע מביצוע העבירות ועל כן גם אם יתקבל הערעור, אין בכך לשנות מתוצאות הכרעת הדין.

פסק הדין בערעור:

במסגרת פסק הדין, בחנה ערכאת הערעור את מכלול נתוני המקרה. בית המשפט בדק את טיעוני הצדדים, נימוקי הכרעת הדין על בסיס החומר הראייתי שהונח בפני בית המשפט קמא פרי ההסדר הדיוני, ההליכים שהתקיימו בפני הערכאה הראשונה. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי קמה למערערים טענת "כשל בייצוג" אשר בשלו יש להורות על ביטול ההליך שהתקיים בבית משפט קמא ולהחזיר את התיק לדיון מחודש למן תחילתו של ההליך.

לא זו אף זו, בית המשפט אף סבור כי ההסדר הדיוני פגם בתקינות ההליך הפלילי, כך שהמערערים לא זכו להליך הוגן, נגרם להם עיוות דין, ואלמלא כשל זה - יתכן שהתוצאה בעניינם היתה שונה, דהיינו - על אף שייבאו ושיווקו צעצוע אשר יש לו היתר יבוא אך אין לו אישור תקינה, יתכן שיש למערערים ראיות שיוכיחו כי עשו כל שביכולתם למנוע את העבירות.

ע"פ 57187-10-19 צעצועי דניאל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.2019)