חרם ונידוי חברתי 

אז לסיפור הזה יש שם. קוראים לו כישורים חברתיים.

חרם קורה בכל גיל, בגיל צעיר אנחנו מכנים אותו בשם. 

בגיל בוגר אנחנו מבינים שאנחנו מתקשים חברתית ומנסים לטאטא את זה מתחת לשטיח.

זה כואב בכל גיל ובעוצמה גבוהה. 

אני שומעת מהרבה אמהות את המשפט

"כשזה קרה לי עוד ניחא, אבל עד הבת שלי".

בתור הורים אנחנו מגוננים על הילדים שלנו והכאב הופך כפול.

כשילד נראה חלש אל מול הסביבה שלו, או שלא יודע להעביר עצמו בצורה נעימה,

הרבה פעמים הוא יכול לפגוע או להציק, מצורך לתשומת לב ורצון להיות מקובל ובחברה.

הילדים אינם יודעים להכיל את זה, ולהבין שאולי אותו ילד רק צריך עזרה קטנה.

הם מיד מתנקמים בו בחוסר רגישות.

עם השנים, אותם ילדים מבינים מה המשמעות של המעשים והם מצרים על כך.

כשילד עובר חרם חברתי, כל עולנו נופל עליו.

הוא מרגיש שאין לו בשביל מה ללכת לבי"ס, שאין לו בשביל מה לקום בבוקר,

הוא מפחד להגיד משהו שמא יצחקו עליו, ילעגו לו, הוא מעדיף להעלם. לשתוק.

שרק לא יהווה עוד סיבה למסיבה.

לראות ילד שעושים עליו חרם זה כואב. זה כואב לראות כמה הוא סובל ואיך רע לו.

ישנם ילדים שעברו חרם שהפכו לאלימים עם השנים.

ישנים ילדים שעוברים לבתי ספר אחרים, בשביל להיפטר מהסטיגמה ומהכאב הזה,

הדבר הנכון לעשות הוא, ללמד את הילד כישורים חברתיים, ללמד את עצמנו כישורים חברתיים,

מדובר בדבר נרכש שאפשר ללמוד אותו בכל גיל, עם קצת תרגול!

לעבור מקום זה אינו הפתרון אם כי כן יכל לעזור מאוד, אחרי שהילד לומד 

איך נכון לדבר, איך נכון להביע את עצמי, ומה הסיבה שאני מציק/ מרביץ.

חשוב מאוד לטפל בקשיים חברתיים, כיוון שאנחנו סוחבים אותם איתנו למשך שנים.

אנשים מבוגרים עדיין מדברים על הקשיים שלהם ועל כמה הם מרגישים לא אהובים,

מבלי לשים לב, אנחנו מרגישים שאותו חרם מגיל צעיר מלווה אותנו עד היום,

בהיותנו בוגרים שמנהלים משפחות והורים לילדים.

למדו את הילד להביע את עצמו, למדו אותו איך נעים לומר דברים,

איך לדעת לעמוד על שלו מבלי לפגוע באחרים,

למדו אותו להסתכל על הצד השני, ואיך הצד השני יקבל וירגיש

אם ישמע מילים כאלו ואחרות.

קוראים לזה, אינטליגנציה ריגשית. וזה נלמד ונרכש- בכל גיל!

רק תתחילו ותראו איך הדברים מתחילים להישב במקומם.

בהצלחה.