משפט ידוע של צ'ארלס דארווין הוא "החיים הם מאבק לעצם הקיום". עם זאת, קשה, מנקודת מבט אבולוציונית, המניחה כי הצלחה והישרדות הן פונקציה של תחרותיות להסביר את התפתחותן הטבעית של האלטרואיזם, שיתוף הפעולה האנושי והמוסר. לכאורה זהו פרדוקס. אולם מחקרים עדכניים מוכיחים כי אלטרואיזם ושיתוף פעולה אנושי הם למעשה מרכיב חיובי בהצלחה בטבע.
להוציא התנהגותן יוצאת הדופן של נמלים, דבורים וזנים אחרים של בעלי חיים הידועים בהתנהגות המתואמת שלהן, ובוויתור על העצמיות למען הצלחת הקהילה, קשה עד בלתי אפשר למצוא, בין מיליוני הזנים הנמצאים על פני כדור הארץ זן אשר מתקרב אפילו למורכבותו של שיתוף הפעולה האנושי.
אם עליתם פעם על טיסה בתל אביב, וכעבור מספר שעות נחתתם בניו יורק, בוודאי לא חשבתם על אלפי ואולי מיליוני בני האדם אשר נדרשו ל"תת כתף" על מנת שמשימתכם זו תושלם, אומר פרופסור קוין לאלנד מהקטדרה לביולוגיה אבולוציונית והתנהגותית באוניברסיטת סט. אנדרוס בסקוטלנד. אלה כוללים סוכני נסיעות, נושאי הכבודה, אנשי האבטחה, מטאורולוגים, טייסים, פקחי טיסה, דיילים, מהנדסים, מעצבי ובוני מטוסים, ועוד. דוגמאות כגון אלה לא חסרות לנו בעולם המודרני, אולם חברות אנושיות מעורבות בשיתופי פעולה רחבי היקף מזה אלפי שנים.
כאמור, שיתוף הפעולה קיים גם בעולם החי, לא רק אצל המין האנושי. לבד מהדוגמאות שלעיל, אנו מכירים את דוגמת הפילים המגנים על הפיל התינוק ומקיפים אות במגן חי של מבוגרים על מנת לשמור עליו מטורפים, ואת הזאבים אשר לא רק צדים בלהקות אלא גם מגדלים את צאצאיהם יחד. מעט פחות מוכרת היא תופעת הדולפינים באילת, לפי מחקר של אוניברסיטת חיפה, אשר מעדיפים לבוא "להתלטף" בזוגות, עם הצוללים, למרות שזה מורכב ומחייב תיאום רב יותר, ובפועל הם זוכים רק למחצית הליטוף.
תופעות אלו קורות בקרב "בני עמך", בין בני מין המכירים זה את זה או חיים באותה המשפחה או הקהילה. אולם דוגמת קופי השימפנזה המוכנים לחלוק מעדן עם קופים בני מינם אותם הם אינם מכירים, או העובדה שהם "מפטרלים" יחדיו בשטח רחב על מנת להגן על בני מינם הזרים (מחקר של בריאן האיר מאוניברסיטת דיוק בארה"ב) היא החוליה המקשרת בין עולם בעלי החיים לזה של בני האדם. חוליה מחקרית זו מוכיחה כי בני האדם מוכנים לשתף פעולה אף עם בני מינם שאותם הם אינם מכירים. זו הדוגמא המובילה אותנו לימינו אנו.
יתרה מזו, שיתוף הפעולה האנושי מתאפיין בטווח ובאינטנסיביות פעולות רחב בהרבה מזה המוכר בעולם בעלי החיים האחרים.
לפני 28 שנים עמדה על במת האו"ם ילדה בת 12 בשם סברן סוזוקי ונתנה שיעור לבכירי העולם אודות אחריות אישית ומדינתית, בנסותה להניע אותם להגן על עתידה ועל עתיד האנושות, בעודה מבקשת שינקטו בצעדים משמעותיים ומהירים כנגד התחממות כדור הארץ, כנגד העוני וחוסר השוויון בין בני האדם. נאומה ריגש וזכה למחיאות כפיים ממושכות, אולם מעט מאוד השתנה מאז בנוגע לנושאים אותם העלתה. ההפך הוא הנכון, המצב נעשה בהחלט גרוע בהרבה.
לפני שנה עלתה על אותה הבמה ילדה אחרת, גרטה טונברג, פעילת הסביבה הלוחמנית השוודית, ובזעם של ממש המטירה אש וגופרית על נציגי המדינות, והנושאים – אותם נושאים, רק הזעם גדול פי כמה. שווה לצפות בשני הנאומים בערוץ היוטיוב.
מתברר כי התחממות הכדור והופעת וירוסים וחיידקים קשורים זה בזה קשר אמיץ. ההתחממות מעירה וירוסים וחיידקים אשר היו רדומים וקפואים אלפי שנים (הארץ, מאי 2017). מעבר לאתגר האדיר העומד כרגע בפני האנושות אל מול מגפת הקורונה הרצחנית, מדענים מזהירים מפני השפעת התחממות כדור הארץ על תפקודם של חיידקים החיוניים להישרדותם של מינים רבים, וגם על הופעתם של חיידקים ווירוסים אשר יפיצו מחלות ומגפות אימתניות בהרבה מהגל הנוכחי הפוקד את העולם.
ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני עליה בהופעתן של מחלות מדבקות בעת האחרונה בכל רחבי העולם, כולל מחלות חדשות, כתוצאה מהשינויים הדמוגרפיים, הסביבתיים, החברתיים והטכנולוגיים, ושינויים נוספים באקלים ובאורחות חיינו.
על רקע זה קשה להסביר איך מתקיים שיתוף פעולה כה הדוק בין מדינות העולם במלחמה בווירוס הקורונה, בעוד שבשאר הגורמים שצוינו בפסקה לעיל שיתוף הפעולה הוא נמוך?
מה מנסה ללמד אותנו המשבר הנוכחי?
הפסיכולוגים פול פיפ ודאכר קלטנר כותבים במאמר בניו יורק טיימס (2015) שבני האדם נעשו ליותר ויותר אינדיבידואליסטים, ממוקדים יותר בעצמם, חומרניים יותר ופחות מחוברים לבני אדם אחרים.
להבנתי, ככל שהאדם מתרחק, במעגלים, מעצמו, ממשפחתו, ביתו וכולי לעבר הקהילה הרחבה יותר, קרי השכונה, העיר, המדינה והעולם, קשה לו יותר להזדהות עם המטרות או הבעיות של אותה הסביבה רחוקה יותר, ומכאן גם קשה לו יותר לשתף פעולה עם מטרות או חוגים אלו.
בחברות הומוגניות, דוגמת המדינות הסקנדינביות, שיתוף הפעולה האזרחי רחב יותר, הלכידות החברתית גבוהה יותר, ואילו העלמות המס, למשל, נמוכות יותר, למרות המיסוי הגבוהה (ראה הרחבה בספרו של אייל וינטר – רגשות רציונליים). קשה יותר להביר שיתוף פעולה, וגם ליצור אותו, בחברות לא הומוגניות מבחינה אתנית, דוגמת ארצות הברית.
ובעוד שאנשי מדעי החברה, היועצים הארגוניים והמאמנים יודעים די טוב איך להפעיל ולהביא לידי שיתופי פעולה בקרב קבוצות וארגונים של בני אדם הקטנות משכונה ועיר, ובדגש על ארגונים, הידע הזה והמיומנות לכך חסרים ככל שמדובר במעגלים חברתיים רחבים יותר.
עם זאת, מתחילות כעת פריצות דרך גם בהבנת התופעה האנושית של שיתוף הפעולה במעגלים רחבים יותר, ובקרב בני אדם אשר אינם בהכרח מכירים זה את זה, דוגמת המחקרים המתקיימים במעבדת "טבע האדם" (Human Nature Lab) באוניברסיטת ייל. המחקרים נותנים תקווה להתקדמות בתחום. אנו מתחילים להבין יותר ויותר את יסודות ומקורות שיתוף הפעולה האנושי, ונוכל ליישם זאת בעיצוב מדיניות וביצירת כלים ופלטפורמות אשר יאפשרו שיתוף פעולה בקנה מידה רחב.
העולם מסביבנו משתגע "על כל הראש", או לכל הפחות הוא כרגע עם הרגליים למעלה והראש כלפי מטה, והמגפה מכה ללא רחם ומבלי להבחין בין צהובים ללבנים, עשירים או עניים, זקנים או צעירים, משכילים או בורים, וכל מה שהכרנו וחשבנו כי הוא יציב משתנה במהירות, והאדמה רועדת (ומתחממת) מתחת לרגלינו.
מסביבנו צצים שינויים משמעותיים ומהירים במספר רב של תחומים (כלכלה, תעסוקה, אקלים, מדע, טכנולוגיה וחינוך, כרשימה חלקית), ואנו חיים בעידן בו אפקט הפרפר מורגש היטב, כאשר התפרצות נגיף במקום קטן (שוק או מעבדה, הדיון טרם הוכרע) בסין הופכת לסופת הוריקן כלל עולמית תוך מספר שבועות, סופה אשר לא רק הורגת עשרות אלפים במהירות שיא אלא משתקת לחלוטין את כלכלת העולם.
כל אלה מבהירים את התלות ההדדית חסרת התקדים הקיימת כיום בין כלל היצורים האנושיים על פני כדור הארץ, ומדגישה את הצורך בשיתוף פעולה עמוק ומשמעותי בגזרה רחבה.
עובדה זו מביאה אותנו להבנה כי על מנת ששיתוף פעולה כזה יקרה, עלינו לשנות את הפרדיגמה השלטת האינדיבידואליסטית אשר לה אקרא "רק אני" לפרדיגמה של "אני שייך", פרדיגמה של "גם אני" ובעיקר פרדיגמה של "ביחד נצליח".
מכאן אני רוצה לגשת הישר אל מגפת הקורונה, ואל השינוי החשוב ביותר הנדרש מהחברה האנושית בעידן הנוכחי, אם ברצוננו שנכדינו ונכדיהם יחיו כאן בעולם טוב יותר.
הופעת הקורונה הביאה לדוגמאות רבות של שיתוף פעולה בינלאומי וחוצה יבשות. לא משנה כרגע מה מדברים על מדיניות ההסתרה של הסינים סביב ימי פרוץ המגפה, ברגע פרסום דברים אלה מסייעות משלחות סיניות לרופאי 18 מדינות בעולם למצוא פתרונות למגפה. הדבר כולל ציוד יקר המאפשר גילוי הנגיף בעשרים דקות (ראה איטליה), והעברת טונות של ציוד רפואי נדרש למדינות נזקקות, דוגמת קמבודיה, ספרד ועוד.
עד לפני שנה, שיתוף פעולה ברמה ואינטנסיביות כזו היו מצריכים חודשים רבים של מאמצים דיפלומטיים בדרג בכיר ביותר. במקרה דנן לקח ימים עד שבועות ספורים ביותר על מנת להגיע לכך, ועם כמעט אפס בירוקרטיה. לא שאין אינטרסים חבויים המסתתרים מאחורי המעשים הטובים הללו.
שיתוף פעולה כזה עלינו להתחיל לראות גם בתחומים אחרים, דוגמת התחממות הכדור או סיוע לאוכלוסיות הפגיעות ביותר על פני הגלובוס.
נשארו הרבה שאלות פתוחות, והמרכזיות אשר עליהן אנו ציריכם לענות תחילה הן: מה הדבר הבא אשר עלינו לעשותו על מנת לשפר את שיתוף הפעולה בקהילותינו, בערינו, במדינותינו ועל פני כדור הארץ, ומה הצעד הראשון, "צעד התינוק" (baby steps) בו ננקוט, כל אחד מאיתנו, מחר בבוקר.
הכותב הינו מאמן אישי ועסקי המסייע לאנשים, לעסקים ולרעיונות לצמוח.
מרצה ומנחה מוכר.
אשמח לקרוא את תגובותיכם ב nachumkatz@yahoo.com
