השמנת יתר כעצירה של ההתפתחות האישית 

השמנה כעצירה של ההתפתחות:

-------------------------------------

בואו נסתכל קצת אחרת על השמנה.

בני אדם נמצאים בתהליך התפתחותי. כל התפתחות היא מסלול שבו עולים למעלה ומקבלים אור/אנרגיה, ואחר כך חוזרים חזרה "למטה", אל החומר ואל "החושך". מביאים אור לחושך, מאפשרים לחושך (לגוף) לשחרר מתוכו אור שנבלע בו, ועולים איתו חזרה למעלה. כך נמשך התהליך לאינסוף, או לפחות עד סוף החיים...

הירידה למטה אל החומר היא קשה ומכאיבה לרוב בני האדם. עולם החומר רווי במאבקים, חוסר אמון, תחושות פירוד וניתוק, איום ופחד. לא קל לעלות למעלה. הכוחות של עולם החומר מושכים אליהם. אנשים ששוהים זמן רב מדי לפני שעלו עלולים לשכוח שאי פעם הגיעו ממקום אחר, מ"למעלה". כשהם שוכחים הם ממשיכים להוריד אור לחומר, אבל האור הזה נבלע בו כאילו לא נודע שבא אל קרבו.

והם מותשים, כי הם הופכים לצינורות המזינים את החומר/"חושך" ללא ידיעתם ולמעשה כנגד רצונם. וכשהם מזינים את החומר, הוא גדל. אפשר לומר "משמין".

הדבר הנכון להם הוא לעלות חזרה למעלה כדי להמשיך את התפתחותם, אבל החומר לא מוותר בקלות. השכחה של האור היא בעוכריהם. כששוכח האדם מאין בא, הוא אינו יודע כלל שיש לו לאן לחזור. מקום שהוא מפלט, בית מרגוע מעולם החומר. תודעתו מאמצת את כללי העולם הזה. הוא הופך להיות חלק מהמשחק. לפעמים הוא נזכר בחלומותיו, או בספרים שקרא, שיש עולם אחר. הדרך שמוצעת לו לעלות פעמים רבות מבוססת על כללי עולם החומר. בפועל, זוהי מכשלה. כללי החומר לא יאפשרו לטפס גבוה יותר ממנו. כדי לטפס חייב האדם לוותר על חלק מהרגליו ושגרת חייו. על חלק מהאמונות שלמד שהן הבסיס הבטוח שלו בעולם. צריך לשחרר כדי שיוכל לטפס.

וכל עוד הוא שוהה למטה, והאוצר היקר של האור זורם דרכו עוד ועוד לחומר הרעב אליו, עלול גופו להמשיך לגדול.

והדיאטות? עוד כללים של עולם החומר שמנסים, לכאורה, לסייע לאדם להתגבר על הבעיה שיצרה את הדיאטות בעצמה. לא תצליח הדיאטה לגבור על החומר, כי החומר הוא שברא אותה והכללים שלו הם גבול שלא יוכל האדם לעבור באמצעותה. החומר, שיצר את הדיאטה, לא ירשה לנטוש אותו, והנטישה שלו היא בדיוק מה שזקוק לו האדם כדי להתגבר על משקלו המיותר. לצאת ממשיכת החומר, לעלות חזרה למעלה. רק אז ינשרו ממנו הקילגורמים המיותרים, שהם עדות לחומר שבלע ממנו את האור.

מעייף מאד לשהות כאן שלא לצורך. התשישות מחזקת את החומר, שכן היא מביאה את האדם לצרוך יותר ממנו כדי להתחזק. עוגה, ממתק, מאפה עשיר בקלוריות. כל אלה הם עוד כלים של החומר שבאמצעותם מנסה האדם להתמודד עם הכאב שיצרה שהייתו הממושכת בו. אין לכך פתרון. לעולם לא יוכל האדם להתגבר על החומר באמצעות הכללים שהוא עצמו יצר.

הדרך למעלה פתוחה כל העת. רק השכחה היא שמונעת, וההרגלים, והאמונות שהשתרשו ומונעות את העליה. החומר מנסה להחזיק בכל כוחו במי שנלכד בו ללא צורך. הוא מספר סיפורים על הפחד שבעליה, על האימה בשבנטישה שלו. אין דרך אחרת להתמודד עם האמונות והרגלי המחשבה שלו מלבד לנסות בדיוק את מה שכל כך מפחיד. לעזוב, לשחרר, לנשום עמוק, ולעלות.

לעלות. לעלות לאן ואיך? אם חשבנו שהדרך קשה, שהיא דורשת מאמץ, שהיא כרוכה בלמידה, הרי שאלה היו דרכי החומר להסביר לנו איך לעלות. מאמץ הינו דרכו של החומר להתקיים. דרכו של האור היא קלילות. לכן כדי לעלות יש לשחרר את הכובד עצמו. לבחון תפיסות מכבידות, אמונות שליליות, דרכים והרגלי מחשבה של פירושים רעים לחיים. ובכל גילוי כזה להזכיר שאלה הם כללי החומר שיצרו את האמונה/מחשבה/הרגל. כשכך מכירים, תוכל הכרה חדשה לבוא. הכרה שתגיע מ"למעלה", והיא תהיה הסולם שדרכו נוכל להרים את הרגליים שטבעו בביצת החומר ולהתחיל לעלות. כך, עד שיגיע הזמן לרדת שוב.