הודעה מאמא 

שלום לכם יקיריי זאת אמא.

עכשיו כשלאט לאט חוזרים לשגרה

יש כמה דברים שאני רוצה לבקש בזמן שאתם מתארחים אצלי.

ראשית דיי בבקשה לבזוז את המקום, נתתי לכם הכל וזה לא מספיק לכם.  גופי מלא בצלקות קשות מהביזה הכואבת במחצבים, חפרתם בי עד צאת נשמתי וכבר לא נותר מה לקחת – נגמרו הזהב, הכסף,  האבץ ושאר המחצבים וזה לא שאתם ממש יודעים מה לעשות אתם אבל בטח שלא השארתם דבר לדורות הבאים.

אני זוכרת שרק הגעתם כמה שהאדמה הייתה פורייה, נקייה ומוכנה.. והיום גבעות חול נודדות על פני המדבר ובשאר המקומות רק מעט מאוד גדל עלי.

בלי מים אין חיים עלי אבל אתם בחרתם משום מה לזהם את בארותיי, להרעיל את נחלי ולהפוך את האוקיינוסים שעל פני למזבלות צפות שהורגות את כל מה שחיי במימי.

עם או בלי מסכה כולנו צריכים לנשום אבל את מה? האוויר הפך מהביל וגם הוא מזוהם – מלא בפיח, עשן וחלקיקים מסרטנים ולא זו הייתה הכוונה כשאמרנו לכם תורו את הארץ ומלאו אותה – אבל למה בזוהמה?

עורי מלא בכוויות של אספלט חם, גופי ריק ומדולדל וזיכרונותיי מלאים בערמות של גופות מיילדיי שהרגתם על כמה רגבים של אדמה ועל פחד ושנאה.

אתם יודעים כל היום אני פה בחוץ בשמש על מנת שאורה יזין אתכם בחיים ולעת ערב אני סבה מעט על צידי מכילה את הכול אבל גם כואבת מאוד, בוכה. כי ילדיי, איך אוכל להמשיך ולתת לכם שירות של הזנה, עונות, או סתם יופי והדר.

אתם יודעים את התשובה.

אוהבת כואבת אימא אדמה, פלנטה ארץ שלכם היחידה.                                                                              

                                                                                                                             יוסי אפללו

נראה שחסרים עשרים מילים על מנת שיוכל להתפרסם באתר מאמרים

חיבוק חם לכל הקוראים והכואבים, גם אני פה כואב אתכם..