סוגי הטיפול וההנחיה בשיטת פאולה 

התנועה הבסיסית ביותר הנלמדת בשיטת פאולה היא כיווץ והרפיה, אין הנחיה למשך הזמן שכדאי להחזיק את הכיווץ או להישאר בהרפיה. התנועות החוזרות בלי קשר לקצב או חוזק הכיווצים הן מונוטוניות ויש להן השפעה על שרירים שונים בגוף. רוב האנשים הלומדים את שיטת פאולה בפעם הראשונה מתקשה להיכנס לחזרתיות המתבקשת. זה אחד האתגרים של התרגול. מקצת מהמורים משלבים חשיבה על כיווני כיווץ שונים או דרכי כיווץ והרפיה שכוללות תשומת לב מיוחדת לאברים נוספים הקרובים לאיבר שמתכווץ כמו מיקום הלשון כאשר השפתיים מתכווצות או העזרות בתנועות ראש לצדדים כאשר מרפים את העיניים בין הכיווצים.  כולם מקלים על החזרתיות ועוזרים להרפות, עניין חשוב כשלעצמו. כאשר החזרתיות נעשית להרגל קשה לעתים להפסיק, בין השאר משום שתגובות השרשרת שמתרחשות בגוף מפתיעות ומשחררות אברים שונים. חלקם טבעתיים וחלקם קשורים לשרירים הטבעתיים. אצל אחדים מתבטא הדבר במעברים משכיבה על הגב לישיבה וחזרה לשכיבה, ואצל אחרים בכיווצים והרפיות המתרחשים בשרירים נוספים.

יכולת הכיווץ והשחרור מתרחשת בין השאר באברים כמו אצבעות הרגליים, כפות הידיים וכפות הרגליים, אלו שרירים שצורתם אינה עגולה ואינם פתחים, הם אינם מוגדרים כשרירים טבעתיים אך הם מפעילים את השרירים הטבעתיים ופועלים יחד איתם. צורת פעולתם יכולה להיות דמויית מעברים בין תנועות פלקס ופוינט (מושגים מעולם הריקוד) באצבעות הרגליים. היא יכולה להתבטא במגע האצבעות אלו באלו, ברצון לשנות את צורת ההנחה של הגוף כמו מעברים משכיבה לישיבה או בהרמות ראש.

רבים נוטים לכווץ חזק ככל האפשר ובמשך זמן ארוך ככל שניתן. הרגל שאנו נוטים לו בעקבות חינוך גופני. בשיטת פאולה אין צורך בשימוש בכוח, חשוב בין השאר לא לשמור על צורה קבועה של כיווץ שכן אם אין הקפדה על צורת הכיווץ הגוף חופשי יותר ותנועת השרירים הטבעתיים מאפשרת הצטרפות של שרירים טבעתיים אחרים. תפקידו של המטפל/ת להתבונן בתרגול בקפדנות ולסייע למתרגל להמשיך את הכיווצים וההרפיות באופן מילולי, למנוע עבודה כוחנית ולהבחין אם מתרחשת הצטרפות של שרירים טבעתיים אחרים והיכן. האברים שאליהם נמשכת התנועה הנוספת מספרים למורה יותר מהמידע הרפואי הידוע למטופל, לעתים הצטרפויות של אברים מחליפה אבחון משום שלא בכל המצבים מספר האדם שהגיע לטיפול על כל הבעיות שהוא סובל מהן, פעמים רבות אינו מקשר בינן לשיטת פאולה וההתבוננות מאפשרת למטפל/ת להבין את המידע הנחוץ לו ואינו מסופר. אחת השאלות שראוי שמורה ישים לב אליהן בינו לבינו היא האם המתרגל שם לב לתנועות הנוספות, הקרויות בין השאר תנועות השרשרת ואם לא מתי כדאי להפנות את תשומת ליבו לכך. במצבים רבים שאלה לא ישירה מתאימה יותר, זאת משום שמטופלים שאינם מודעים לעצמם נוטים לשחרר את הגוף יותר ממטופלים מודעים. מידע זה מסייע למטפל/ת לבחור את התרגילים שהוא נותן למטופל/ת בהמשך המפגש, שכן עליו לדעת אם האיבר שהגיב הוא איבר שקשה למטופל להפעיל באופן ישיר. דבר זה יכול להראות לאן וכיצד לכוון את התרגול.

כאשר הבעיה קשורה בצניחה של אברים פנימיים כגון: רחם, שלפוחית, חלק מהמעי או בצנועתיות איטית מדי של המעיים יש יתרון לתרגול עדין, הן משום שניתן להמשיך בו זמן רב והן על בסיס ניסיון מצטבר.