השיפוט השבטי (סולחה) 

לשיפוט השבטי בחברה הערבית היסטוריה ארוכת ימים, אם כי המרחב הגיאוגרפי של מערכת משפט זו מופעלת בעיקר בחברה הבדווית, והיא מייצגת את אחד המנהגים החברתיים המאורגנים והיעילים ביותר בחברה השבטית-חמולתית, במיוחד בתחום פתרון סכסוכים והגבלת החמרתם, מבלי שזה אומר היעדר היבטים שליליים לגביו, כולל השימוש במנהיגי השבט על ידי הרשויות.               מערכת המשפט השבטית מבוססת על המנהג התרבותי-חברתי של החברה הערבית בחלק מארצות ערב, כאשר החלק החשוב ביותר של דפוס משפט זה, בתחום יישוב סכסוכים, הוא ההסתמכות על השיוך הקולקטיבי של אנשים. צורה שיפוטית זו מבטיחה גם את זכויותיהם של קבוצות וגם של אנשים פרטיים באמצעות הגדרה רחבה, יותר מאשר הזכויות להן זוכה הפרט מערכת המשפט הממסדית.                                                                                                                                           מערכת המשפט השבטית לוקחת בחשבון את עניין הכבוד העצמי שאינם באים לידי ביטוי בחוקים האזרחיים "מודרניים", שלרוב מסתמכת על ספרי חוקים, ועל ענישה חומרית (כגון מאסר וקנס). אחד המאפיינים החשובים ביותר של מערכת המשפט השבטית הוא השאיפה לשלום בית "השלמה", לאחר שהענישו את מורשעי הצדדים המתנגדים, כך שכל גורמי הסכסוך יתנהגו באופן שמבטיח לכידות חברתית, תוך קבלתם ת הנורמות המשפטיות המסורתיות. עניין זה נעדר במשפט האזרחי.                                                     הממסד המודרני פגע במערכת המשפט השבטית באמצעות ניצולם של שופטים ומנהיגי השבטים להעברת מדיניות ומסרים אשר לא תרמו להשכנת רגשי אימון ושלווה. והדבר נעשה בשתי דרכים: הראשון היה דרך התערבות המערכת הממסדית בנעשה בתוך המשפט השבטי, תוך הנחה ותירוץ על שמירת קבוצות מיעוט בחברה השבטית. הדרך השנייה היא להציג מודל מעוות של מערכות שיפוט רחוקות מרוח המסורת של המשפט השבטי, מה שתרם לחוסר שביעות רצון חברתי כללי מהמודלים של השיפוט השבטי.                          הפיוס בנורמות השיפוטיות השבטיות הוא העיקר של פסקי הדין, שכן הפיוס מסיר את המרירות והפצעים. והוא נחשב לאחד ההליכים השבטיים החשובים ביותר לסיום המחלוקת והסכסוכים בין המסוכסכים,. הוא מנטרל ההשפעות הרעות ואת האיבה בנשמות עקב ביצוע הפשע, ופותח את הדרך לכינון מערכות יחסים המבוססות על יסודות חדשים ופיוס הדדי. בעלי העניין עושים מאמצים רבים עם שבט הקורבן בכדי להגיע לפיוס, ואם הוא נתקל בקשיים בשלבים הראשוניים, אז הוא מבקש את עזרתם של מנהיגים שבטיים, כדי ללחוץ על שבט הקורבן לבצע את הפיוס, איש הסולחה או קבוצת המנהיגים שנכנסים לנושא מודיעים על כך לאיש התוקף- העבריין שקבוצת הסולחה המתגבשת היא הכתובת לעניין.

ניתן לחלק את הסולחה לשני סוגים:

1. פיוס מוחלט: לפיו כל המחלוקות בין שבט המבצע את הפשע לבין הקורבן מסתיימות, ואין שום סייג מצד אחד כלפי הצד השני.

2. פיוס מותנה: לפיו כל המחלוקות בין הצדדים המצויים במחלוקת נעצרות, בתנאים מסוימים, לחכות לניהול תהליך הפיוס. על העבריין להיות מודר מתהליך הפיוס, ואם מוטלות  עליו מגבלות מסוימות, עליו לדבוק ביישומן.

שלבי הפיוס:

אישור הליך הפיוס, לאחר ביצוע כמה צעדים, החשובים שבהם:

קבוצת הסולחה עוברת ממשכן (דיואן) העבריין אל מקום מגורי של הקורבן.

חמולת העבריין מחויבת בכל עלויות הפיוס, כולל הכיבודים ומקום ההתכנסות, וכל הנדרש למשפחת הקורבן.

קבוצת הפיוס מקבלת את בני שבט הקורבן, והם יושבים במקומות שהוכנו להם מראש.

שבט הקורבן נדרש למנות נאמן, שמבטיח שמשפחת העבריין תיישם את התנאים שנקבעו לפיוס.

 קבוצת הפיוס מחייבת את נציג שבט הקורבן למנות אדם מוסמך, המבטיחה את ההגנה על העבריין וקרוביו מפני שבט הקורבן.

נציג שבט העבריין נדרש לשלם סכום כסף "כופר" שנקרא בערבית (דייה), ולעיתים קרובות סכום כסף דייה  גבוה במיוחד, כאשר מתחיל תהליך ההתמקחות על כמות הכסף המוסכם, במקרה הזה ועדת הפיוס מנסה להשפיע על משפחת הקורבן , לעמוד על הסכום המוסכם עליו מראש.

לאחר קביעת סכום הכסף, אחד מחברי קבוצת הפיוס (ג'אהא) תוקע דגל לבן לאדמה, וזה מנהג שבטי עתיק שמשמעותו, "תקיעת הדגל הלבן מוחקת את השנאה", כלומר היא מסיימת את האיבה בין שני הצדדים.

לאחר מכן, מנהיג קבוצת הפיוס מבקש מנציג שבט הקורבן לאפשר לו ללכת להביא את העבריין ומשפחתו למקום הפיוס שממתין בקרבת מקום, והם מובאים תחת חסותו של נותן החסות, ושזה כולל לחיצות ידיים, וחיבוקים עם קרובי המשפחה של הקורבן והפסקת הסכסוך יוחלפו בהרמוניה.

ועדת הפיוס מנסחת מסמך, המכונה (צאק סולח עשאירי)מסמך לשלום שבטי, עליו יחתמו משפחת העבריין, משפחת הקורבן, נציגי ועדת הפיוס ועדים אחרים.

ניתן לסכם ולומר כי ההכרה במוסד הסולחה כהליך גישור משרתת את האינטרס הציבורי, ויכולה להגביר את אמון הציבור הערבי במערכת המשפט. הדבר אף מסייע למשטרת ישראל בשמירה על החוק והסדר הציבורי בתוככי החברה הערבית. הכרה בהליך הסולחה מתיישבת גם עם מגמה המתפתחת בעיקר במשפט הבין-לאומי, להכרה בזכויות קולקטיביות של קבוצות מיעוטים ובזכות לשונות ולשמירה כל מרכיבי תרבות מסורתית כחלק מזכויות יסוד.