השפעת מגפת הקורונה על היחסים 

זוכרים את החיים לפני המגפה? עבור זוגות רבים החיים נראים עכשיו שונים כמעט לחלוטין.  בעיקר מבחינת הלחץ, אם היה כזה, הוא היה שונה.

בתחילת המגיפה זוגות מצאו עצמם בבית, מרוחקים העולם החברתי, פעילויות משפחתיות, זוגיות, אישיות וחברתיות נעלמו כמעט לחלוטין. היציאה לעבודה הפכה לסיכון בריאותי, עסקים נסגרו, משרות אבדו, ילדים בוגרים וצעירים חזרו הביתה, אוניברסיטאות ובתי ספר נסגרו. הדאגה לבריאות האישית והמשפחתית, קיבלה ממדים חדשים.

ככל שעובר הזמן, קשים אישיים, כלכליים והאחרים נערמים - עובדים מרחוק  ללא הקשרים האישים אליהם היו רגילים, מבודדים ממערכת תמיכה משפחתית וכו'. הורים מלהטטים בין המטלות בבית, בעבודה ובחיים.  ישנם שחלו, ישנם שקרוביהם חלו. נראה כאילו צונאמי עבר על חיינו ופגע בכל מה שהכרנו כעולם בטוח, פחות או יותר.

ובכן, כיצד המגפה משפיעה על מערכת היחסים? לעיתים קרובות אנו חושבים שאושר ויציבות ביחסים נובעים מתכונות של הפרט ושל הקשר הזוגי (לדוגמה: אישיות, מטרות וערכים), ופחות מתייחסים להשפעתם של גורמי לחץ חיצוניים.  מדענים מגדירים גורם לחץ  כאיום חיצוני המגיע לתוך מערכת היחסים ומייצר מתח, חרדה, קונפליקטים, חוסר זמן אישי וזוגי. פחות אינטימיות, יותר בדידות.  עבור זוגות רבים, פחות יציבות ובטחון במערכת היחסים.

המגפה השפיעה על זוגות באופן שונה. כולנו באותה סערה, אבל לא באותן סירות. מדוע ישנן  סירות המצליחות לצוף ואחרות פחות?

ישנם זוגות שעוד קודם למגפה היו ביחסיהם נקודות תורפה הקשורות למקום האישי,  הזוגי, החברתי, התעסוקתי והמשפחתי (חוסר בטחון בקשר, קשיים רגשיים ובריאותיים, מיומנויות וויסות רגשי, התמודדות עם  מצבי מצוקה). מצבי לחץ מציפים ומציתים את נקודות התורפה והקשיים. כמו בעת הזו במצב לחץ קיצוני, הדברים משפיעים על  איכות הקשר הזוגי ועל מערכות היחסים האחרות.

ישנם זוגות שלפני המגפה חווה את החיים ללא תנודות  קיצוניות. כמובן שהיו ימים כאלה ואחרים. אבל בעיקר ידעו לווסת את עצמם ואת הקשר. ידעו מה עליהם לעשות כדי לשמור על זוגיות בריאה וטובה, לעשות התאמות למצבים משתנים ולהסתגל אליהם.  קשר כזה יכול להיות מתורגם בזמני קושי, ליציבות ובטחון בקשר.    

למעשה, במידה כזו או אחרת, המגפה שינתה את סדרי העולם של כולנו.  הכניסה מתח בשל הלחצים השונים - עבודה, דאגות כלכליות, אבטלה, דאגה להורים ו/או לילדים... כל אלה עלולים להביא סערות למערכת הזוגית, לצמצם את האנרגיות, לגרום להרגשת מוצפות וחוסר יכולת   להרגעה עצמית ושל אחרים. קשיי הסתגלות למצב עלולים  לגרום לוויכוחים, עוינות והתכנסות. לתחושה של העדר תמיכה בבית.

במחקרים נמצא שהורים לילדים  וילדים להורים מבוגרים, לחוצים יותר מאשר הדור הצעיר יותר.  הורים לילדים צעירים נדרשים לעסוק בצרכים הקונקרטיים, הרגשיים והחברתיים של ילדיהם. זאת בנוסף ולצד לדאגה להוריהם המבוגרים.

אנשים מבוגרים חווים יותר לחץ בנוגע למגפה. בין היתר מעצם היותם אוכלוסיית סיכון. בידוד חברתי הפוגע במבוגרים יותר מאשר בצעירים. יחד עם זאת, למבוגרים רבים יש איכות טובה של מערכות יחסים זוגיות, משפחתיות וחברתיות, אשר עשוי לסייע במצבם.

מה יכול לעזור? תמיכה ממשית ורגשית מגורמים בסביבה, קריאה בנושא והתייעצות כיצד אחרים מתמודדים.  התמיכה הטובה ביותר הינה קשר זוגי תומך, מרגיע ומכיל עד לשיפור ושינוי המצב.

תקשורת טובה יכולה לחולל הבדל גדול. מעבר לצמצום העוינות והגברת גישה חיובית, אפשר לעבוד על תקשורת פתוחה יותר. קונפליקט יכולים לבוא לדיון ופתרון כאשר נגשים אליו מוכנים. בתקופה זו, כאשר רמת המתח גבוהה רצוי להימנע מדיונים קשים שאינם "כאן ועכשיו". אם מוכרחים, חשוב לבדוק ולזהות את רמת המתח והלחץ שאתה ובן הזוג נמצאים. כל אלה הם דרך למתן את נטל המגיפה ומסייע בהפחתת מצוקה.  

מצבי לחץ וחוסר וודאות ילווה אותנו עוד שמן ארוך, כאשר המצב יתחיל להשתנות הנטל יוקל. היכרות עמוקה עם הפגיעות של עצמך ושל בן הזוג, היא התחלה טובה להבין כיצד גורמי הלחץ של כל אחד מכם, מתורגמים לתקשורת ביניכם.

תקופה זו יכולה להיות הזדמנות לבנות ולחזק את יכולת ההסתגלות, לצמצם מצבים המכניסים מתח  וצובעים את הדינאמיקה הזוגית והמשפחתית.