ללכוד 600 שנה של אמנות קלאסית במסגרת שעה אחת 

לדעתי המצב הזה בלתי נסבל, אבל כרגע אין הרבה מה לעשות כדי לשנות אותו. הבעלים, המארגנים והאמנים לא יכולים לסבול גלריה ריקה או מוזיאון ריק, ואין דרך לכפות על הקהל לבוא לאמנות שאינו מכיר או אמנים לא מוכרים. אפשר לנסות לשכנע, לעורר אצל הקהל ספקות כלפי שמרנותם, להגיד להם: 'אולי אתם אוהבים רק כמה עשרות ציירים מפורסמים מפני שרק אליהם בכלל נחשפתם'. השמרנות העיקשת, אינה מתבטאת רק באטימת אוזן ועצימת עין  לשמות לא ידועים, היא שוררת גם כלפי יצירות פחות ידועות של ציירים ידועים.

לדוגמה נחשפתי בשייט תענוגות לצייר הישראלי יצחק טרקאי, שעבודותיו נמכרו בגלריית הספינה.  רוב הקהל הרחב בישראל לא מבין איזה צייר מדהים הוא היה עד שלא נחשפים למקבצים שלמים של יצירות שלו שאינן ידועות כמעט.

על האמנות של המאה ה–21?

למותר לציין שהאמנות לא נגמרה בסוף המאה ה–20. במלים אחרות: העובדה שבמאה ה–21 חוברו גם ציורים אניגמטיים שסגנונם זר לרוב המבקרים, מאפילה על תדמית האמנות כולה.  אני יכול להבטיח שגם בתוך מה שנוצר במאה ה–21 נמצא מאות יצירות להתאהב בהן מיד — אם רק נראה אותן. גם יצירות שכיום הן לחם חוק היו מודרות ואלמוניות עד שאמנים שנהנו ממעמד של מעצבי דעת קהל החיו אותן. אזכיר שקפקא לא פרסם אף רומן בחייו.  "הטירה", "המשפט", ומרבית כתביו, הוצאו לאור אחרי מותו על ידי ידידו מקס ברוד. אך בימי חייו, העולם לא ידע כלל מי זה קפקא.                              

קשה להאמין, וינסנט ואן גוך מכר ציור אחד ויחיד בחייו. ואן גוך מת אלמוני. רק אחרי מותו הפכו יצירותיו לאבן פינה בתרבות האנושית. גם באמנות של המאה ה–21 ושל ימינו יש מאות יצירות שאפשר להתאהב בהן מיד.

שתי ציפורים

האמן המרצה מכוון לשתי מטרות. אחת, לפעור סדק במחסום השמרנות; שנייה, ללכוד 600 שנה של אמנות במסגרת שעה אחת. הקהל האוהב את האמנות בעת החדשה התרגל למונחים מקצועיים שהוא לא מבין, קיארוסקורו (אור צל), קרקולור (הסדקים הנוצרים בציור שמן) ועוד מונחים מקצועיים. אולי חוסר ההבנה נחשבת אפילו כטקס בלתי נפרד מחווית הציור. אני בעד פיזור משמעותי של הערפל, ואני מקווה לפזר חלק ממנו.

הבנת תולדות האמנות מתחילה במבט על ציר הזמן של תנועות האמנות הגדולות, כולל האמנים והאירועים שהגדירו תנועות אלה ואת התפתחות האמנות לאורך זמן. הצבתי לעצמי מטרה לנסות ולהבהיר בהרצאתי בזמן של שעה את המגמות המרכזיות שהיו בתולדות האמנות. זה מתבטא בין השאר בכך שבהרצאתי אני מחבר סגנונות מודרניים של גרפיטי, אמנות רחוב ואיור לז'אנרים רחבים יותר מוכרים היסטורית כמו ציורי "המסטרים הישנים", פופ ארט, ואמנות קונספטואלית ודיגיטלית.

אחת האטרקציות בהרצאתי היא כאשר אני מצייר ארבעה ציורים דיגיטליים בסגנונות של ארבע תקופות ציור על  ציר הזמן של העת החדשה, ושומע  את תגובות הקהל אחרי כל סגנון.

בהרצאה אדבר על המרכיבים העיקריים של הסגנונות.

לדוגמה - מרכיבי הסגנון הריאליסטי כוללים:

דיוק - רישום מדויק מהתבוננות

ערכים - ערכי בהירות

ניגודיות - ניגודיות בערכי בהירות

שוליים - (קצוות) חדים או רכים

מעברים - בערכי בהירות, צבעים, טמפרטורה, מרקם וכו'

טמפרטורה - צבעים חמים וקרים

חדות - עד כמה חדים ועשירים הצבעים

אסביר איך מה שקורה בתקופה מסוימת מחוץ לאמנות משפיע על האמנות, ואיך התפתחויות טכנולוגיות השפיעו על הציור.

דוגמה ראשונה הם פיתוח צבעי השמן (Oil paint) שהחליפו את צבעי הטמפרה. יתרון צבעי השמן שהם עשירים בגוונים שלהם ומתייבשים לאט יותר מצבעי הטמפרה העתיקים.  לכן הם נוחים יותר לעבודה.

דוגמה שניה הינה ההשפעה של פיתוח שפופרות הצבע, שאפשרו להתחיל לצייר מחוץ לסטודיו.

בהרצאתי אתעכב ואסביר מדוע בימים עברו אף אחד לא חלם שיגיעו ימים שבהם ישלמו מיליוני דולרים כדי לרכוש  ציורים.

מהפכה מקוונת

בחזרה לתקופת מגפת הקורונה. ההרצאות המקוונות של אמנים ישראלים, בימים אלה, הן מהפכה. מהצד של האמנים המעבר מן הגלריה אל הבית כרוך בבעיות טכניות וארגוניות. במופעי זום הקהל הוא שותף, האמן לא יכול לצפות הכול מראש. בנוסף, אמנים צריכים לסדר מין אולפן חובבים בבית ולהוציא כסף על שדרוג תשתיות האינטרנט, לוודא שתהיה להם יכולת להעלאה מהירה של וידיאו ושמע. נוצר יתרון לאמנים שמצליחים להתמודד עם הטכנולוגיות החדשות.

בימי הסגר הראשון כדי לשמור על הקשר עם הקהל סיפקו ראמנים הרצאות ואירועי אמנות מקוונים חינם. למרות זאת מתברר שעל מוצרים  אמנותיים מקוונים בעלי ערך קהל ישראלי מוכן לשלם. אין תחליף לאולמות  הגלריות והמוזיאונים  ולחדרי ההרצאות. מנחם לדעת שבצד השני יש קהל תומך, מבין ומפרגן שעושה ככל יכולתו להשתתף בשגרה אמנותית כלשהי".