התיזה:
"למידה משמעותית" , מעל הכל וראשית לכל, היא החקר, ההבנה ויכולת השליטה המודעת, בכלי הלימוד העיקרי של האדם: המוח. בחלק מרכז הריאלי הספרתי, חלק ההומני היצירתי, מרכז ההנאה שבמוח, החלקים ששולטים באמצעי הלימוד של המוח – החושים, היכולת ל"שפה משותפת" בין המרכזים השונים, היכולת לעבור באופן מודע בין מרכז למרכז, מרכזי הזיכרון ו"אחסנת" המידע והחוויה שנלוות אליו (זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך), יכולת השליפה מהזיכרון, היכולת להוסיף על זיכרון צרוב תוספות שמשנות את איכותו לטוב ולרע ובעיקר: היכולת המודעת "לעבוד" עם מרכז מסוים ברמת עצימות גבוהה מבלי לאבד את התקשורת עם שאר המרכזים השונים.
טכנולוגיית המיפוי:
בעשורים האחרונים, חלה התפתחות טכנולוגית מרשימה, ביכולת מיפוי מרכזי המוח, שאחראים על היכולות השונות, הנדרשות לאדם לתפקוד ולשכלול מגוון ה"משימות" שנדרשות ממנו, בראש ובראשונה לתפעול הגוף ומעבר לזה, להצלחתו כפרט ולתרומתו להתפתחות הכלל והחברה (האנושות כולה).
מבלי להיכנס למבנה עצמו, שהתגלה בעקבות יכולת המיפוי, התוצאה וההישג העיקרי של המחקר, מלמד שישנה הפרדה מבנית ברורה במוח האדם, בין מרכזים שונים, שכל אחד מהם אחראי על תחום שונה.
המרכזים הממופים, רובם ככולם, ממוקמים אצל כלל האנושות, באותו החלק במרחב המוח, אם כי, רמת הפעילות ונפח המרכזים השונים, שונה מאדם לאדם.
שאלות חקר עיקריות:
• מה עושה את ההבדל ביכולת כל מרכז ומרכז במוח שלכאורה עשוי ומצטייר כיחידה אחת מבלי הבדל ביולוגי בהרכבו, ל"התמחות" דווקא בתחום המסוים ?
• היכן נמצא "חדר הבקרה" או "לוח האם" שעושה את עבודת התרגום שבין מרכז ומרכז, שלרוב פועלים בשפות שונות (חשיבה לוגית לעומת חשיבה מופשטת, שפת הראייה וקרני האור לעומת שפת השמיעה וגלי הקול, מרכז ההנאה לעומת מערכת הכאב וכ"ו) ?
• מהי יכולת "גיוס המשאבים" והמרכזים השונים במוח, לביצוע משימה אחת שדורשת מגוון יכולות ? איך ניתן לדרג את רמת פעילות כל מרכז ומרכז לביצוע משימה, בהתאם לדרישות הנקודתיות שהיא מציבה ? האם מערכת הקשר וההעדפה הנ"ל נמצאת במיטבה אצל כל אדם ואדם ואם לא, כיצד ניתן לשכלל ולשדרג אותה ? כיצד ניתן להביא את השליטה על "חדר הבקרה" למצב מודע שאינו פועל באופן אינטואיטיבי ? האם ניתן לפתח ולשכלל מרכז מסוים על חשבון השאר מבלי לפגוע באיזון שקיים כבר בתפקוד האדם ? האם נפח הפעילות היחסי שבין המרכזים השונים ואיכות פעולתם קבועה או שניתנת לארגון ועיצוב מחדש ?
אלה ועוד שאלות רבות הן שאלות המפתח בהבנת "כלי הלימוד" העיקרי של האדם ובפיצוח המתכונת ל"לימוד משמעותי" שהוא מעבר לצבירת קובצי זיכרון במוח התלמיד, גם אם נלוות אליהם חוויה חיובית.
זיכרון ומרכזי הזיכרון
מידע מבלי שמחוברת איתו חוויה מובהקת, יאוכסן אומנם בזיכרון אבל דינו להידחק לשוליים הנידחים ויהיה חסר תכלית ותועלת, יהווה הכבדה על מאגרי הזיכרון, ישכח ויפעל כ"רעש" מיותר, גוזל משאבים.
את חווית הלימוד, החליפו במערכות החינוך בהנאה מהתחרותיות, הפחד מפני כישלון והריחוק החברתי והפחד מפני התיוג ככישלון בידי המערכת.
לאחרונה, ישנם ניסיונות לשקם את איכות החוויה בלמידה, מתוך הבנה שהידע שתלמיד רוכש במסגרת הלימוד, צריך לכלול הנאה, על מנת שיוטמע באופן מיטבי, באמצעות "חווית המשחק": מערך של שיעורים שמתבסס על הפעלות והעברת ידע, בסביבה משחקית.
אבל ..
ידע שצרוב בזיכרון ושאינו נמצא בתנועה מתמדת (קרי: בהעמקת ורענון הידע, בהעצמת איכות החוויה הנלוות אליו), הוא "אות מתה" ומהווה עצירת תנועת השכלול והתפתחות יכולת הלמידה והיישום בפועל.
מהפכת תפיסת הערכת התקדמות התלמיד:
המעבר לסביבת לימוד חוויתי ומשחקית, לא תספק את "הסחורה" – למידה משמעותית, מבלי לשנות מהיסוד את האופן שבו מערכת החינוך, בוחנת את התקדמותו של התלמיד. כיום, מודדת המערכת את הידע שצבר בזיכרון ואת תוצאות תבניות המחשבה שרכש בזמן הלימוד, כפי שהם באות לידי ביטוי בפתירת שאלות ומבחנים.
המערכת בודקת את ה"תוצר" ולא את איכות התהליך, על מרכיביו, כפי שתיארתי בתחילת המאמר – הנפח היחסי של המרכזים השונים במוח, איכות פעולתם, הקשר בין המרכזים השונים, היכולת לתקשר בניהם למשימה מורכבת והיכולת המודעת לעבור ממרכז למרכז, מיכולת ליכולת ולהתמקד בזאת שנחוצה נקודתית לטובת עמידה במשימה.
ציונים, משובים וחיות רעות אחרות:
כיום, שהיא בוחנת ושופטת את התלמיד ומעריכה את הישגיו רק על פי התוצאה של התהליך ועל פי יכולת השינון של החומר הנלמד, היא מחטיאה את מטרתה העיקרית – להעניק לתלמיד את כלי הלימוד המיטבי באופן שיהיה עצמאי לרכוש לעצמו את הידע ומבלי להזדקק או להיות תלוי במקום ובזמן. כלי שילווה אותו במשך חייו ויאפשר לו התחדשות מתמדת ותנועה אינטלקטואלית ויצירתית זורמת
ה"תוצר" והתוצאה בסוף המשוואה הם המרכיב הכי פחות חשוב בתהליך ה"למידה המשמעותית" ואם זאת, הם כמעט הבחינה היחידה שהמערכת בודקת. לרוב מתוך חוסר מודעות, קיבעון ומטרתיות שמלווה את מערכת החינוך מאז הווסדה – להעניק את הידע הנחוץ בלבד לצורך השתלבות התלמיד בכוח העבודה העתידי.
בחינה מחודשת של הישגי התלמיד שבתפיסתה נותנת חשיבות לחקר, השגה וטיפוח מרכיבי הלימוד והיכולות המוחיות והחושיות גופניות: המרכז הלוגי, המרכז היצירתי, מרכז ההנאה, השליטה בחושים, באיכות המידע שאנחנו אוספים באמצעותם וכ"ו, היכולת לשנות באופן מודע את יכולת הבחירה באחד מהמרכזים כדומיננטי בהתאם לנסיבות והאתגרים, היכולת של המרכזים השונים "לתקשר" בניהם ולהעניק להם את סביבת ההנאה שדרושה לפעולתם המיטבית, היא המדרגה הבאה בדרך להשגת "לימוד משמעותי"
מהפכת שינוי יעד הציון והערכה:
תהליך הלמידה המשמעותית שמתמקד בטיפוח הכלי, תבניות החשיבה, דרך פעולתן והיכולת לשלוט בהן באופן מודע הוא תהליך מאזן, מרחיב ומשכלל יכולת, כמעט תהליך ריפוי ולכן בחינות ומשובים מבוססי תוצאה, שמטילים אחריות בלעדית על התלמיד ולא על המורה והמערכת, בטעות יסודם.
הערך הסגולי של כל תלמיד בשיטה שתטפח את הכלי ולא את התוצר או ההספק, בא לידי ביטוי ביכולות התפקוד המוחי והגופני המאוזן, המיטבי והמתחדש ללא הרף.
לכל תלמיד קצב משלו וסביבת לימוד שתומכת או מעכבת את התקדמותו ולכן, תיוג תלמיד בשיטת הציונים המיושנת, שיש בו ערך סגולי פוטנציאלי גדול, שעדיין לא השלים את התהליך לשכלול "חדר הפיקוד" במוחו, עושה עוול לטובים ורבים ומונעת מהם ומהאנושות כולה את היכולות והסגולות שהם מסוגלים להם.
מבחן התוצאה – out
מבחן התהליך - in
איש קולנוע, תסריטאי ומורה.
