מקובל לחשוב שנציגים רשמיים של המדינה יעשו שימוש במוצרים תוצרת כחול לבן באופן שווה והגון. משרדי הממשלה, שגרירויות, אירועים רשמיים, ארוחות רשמיות שמארחים שרים, ראש הממשלה ונשיא המדינה – מדובר במאות אירועים וארוחות רשמיות בשנה בארץ ובעולם. כל נושא היין באירועים ובארוחות אלה הוא תעלומה אחת גדולה, שכן אין פרוטוקול רשמי בנושא, ולא קיים נושא תפקיד רשמי שאחראי על בחירת היין, התאמת היין לאוכל, תקציב והכי חשוב – לשקיפות.
בכתבה שפרסמה רונית ורד מעיתון הארץ על "מה אפשר ללמוד מהתפריטים בארוחות המוגשות במעון ראש הממשלה עם מנהיגים זרים", ואתם יכולים לקרוא במלואה אם אתם מנויים, היא מגלה טפח אבל מכסה טפחיים לגבי ארוחות שהוגשו שם בשנים 2017-2018. כך בסעיף היין תוכלו ללמוד כי יינות יקב פסגות נמזגו בתקופה זו ב- 34 ארוחות רשמיות, אחריו יקב רקנאטי ב- 7 ארוחות, קסטל – 2 ארוחות, ויקב רמת הגולן – ארוחה בודדה אחת. נראה כי כל נושא היין במעון הרשמי, ומשפיע באופן ישיר על שאר המשרדים, נגוע בפוליטיקה וכוח, וקשור לאנשים שתורמים למערכות בחירות ולפוליטיקאים בארץ, ולאוליגרכים יהודים העטופים בדגל אמריקאי ושולטים בשוק היין בחנויות דיוטי פרי בארה"ב – הפאליקים (קראו את כתבתו המעניינת של ניר קיפניס במעריב למרות שהיא מ- 2016). תקציב האירוח הרשמי מגיע למיליוני שקלים בשנה, וממומן על ידי קופת המדינה ללא שקיפות מינימלית. כשמדברים על יין שמוגש בארוחות מבינים כמה הכל נגוע בפוליטיקה, אחרת אי אפשר להבין למה רק מספר קטן מאוד של ייננים זוכה לביקורים של אח"מים רמי מעלה ביקבים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שיקב פסגות, בבעלות על רבות ממניותיו ובשליטתם של האחים פאליק מפלורידה, בעלי רשת גדולה של חנויות דיוטי פרי בארה"ב, מככב כמעט בכל אירוע ואירוח של גורמים אמריקאיים רשמיים. כך למשל אירוחו של שר החוץ של ארה"ב, מייק פומפאו, שהגיע בשבוע שעבר לביקור של שלושה ימים בישראל. בביקורו פומפאו טרח וסייר ביקב פסגות שבשער בנימין ביו"ש, ואפילו הושק עבורו יין חדש עם תווית ועליה פניו המחייכים של האורח (שאלתנו האם זה יין מיוחד שהוכן עבורו או יין קיים שמותג במיוחד לביקורו, לא נענתה).
יקב פסגות שהוקם בשנת 2003, אינו היקב הגדול במדינה, אינו היקב המעוטר במדינה, ואינו יקב שהקים את תעשיית היין בישראל, אלא יקב שנמצא במקום שנוי במחלוקת. בשנותיו הראשונות התבסס היקב על כרמים אותם נטעה משפחת ברג ממזרח להתנחלות פסגות, על אדמות בבעלות פרטית פלסטינית. ביוני 2007 נכנסו האחים פאליק האמריקנים כשותפים ביקב, והקימו בפנמה הרחוקה חברה בשם Psagot Wine INC., שבאמצעותה הם רכשו זמן קצר לאחר מכן 32,000 מתוך 60,000 המניות של חברת "יקב פסגות בע"מ" תמורת סכום של 4.1 מיליון ש"ח, ובכך הפכו לבעלי השליטה בחברה. יעקב ברג מצידו שמר על נתח נאה של מניות החברה (21%), וכן על משרת המנכ"ל, ומספר שנים שימש גם כיינן היקב. מתחקיר של העיתון הבריטי אינדיפנדנט בנובמבר אשתקד, אפשר להבין איך יקב פסגות קיבל את ההכרה הבינלאומית שלו. הזרמת המזומנים של 4.1 מיליון ש"ח (915,000 ליש"ט לפי האינדיפנדנט) על ידי האחים פאליק, אפשרה ליקב, שנמצא ביישוב בלתי חוקי על פי החוק הבינלאומי, להפוך מעסק משפחתי קטן יחסית ליצרן בינלאומי עטור פרסים. השותפים החדשים ביקב הם טייקונים השולטים בחנויות דיוטי פרי בארה"ב, ומחזיקים במאות חנויות בשדות תעופה ברחבי ארה"ב. היקב מייצא 70% מתוך 400,000 בקבוקי היין שהוא מייצר בשנה, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין איפה נמכרים בקבוקי היין. התחקיר באינדיפנדנט מציין כי משפחת פאליק היא בין התורמות הגדולות ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו במהלך כמה מערכות בחירות, לכן לא קשה לנחש מדוע יינות יקב פסגות מככבים בארוחות הרשמיות בהן מארח נתניהו אורחים רמי דרג, או מדוע זוכה היקב בכזו תשומת לב בזמן שיקבים אחרים גם כאלה מיו"ש, כמו שילה, הר ברכה, גבעות ואחרים, ממודרים ובכלל או כמעט לא קיימים. שלא נדבר על יקבים שהקימו את התעשיה שלנו (כרמל, רמת הגולן, ברקן, סגל ועוד), כולם כשרים דרך אגב ממש כמו פסגות.
