ביקורת חקירתית - מלשינים וטובת הארגון 

תאר לעצמך כי באחד הימים, עם פתיחת עיתון הבוקר, הינך מגלה כי שם הארגון אשר בראשו אתה עומד, או שהינך מנהל בכיר בו, מופיע כמעורב בשחיתות. הכתב מדווח כי חושף השחיתות הינו עובד החברה, אדם בעל מצפון, אשר התנכלו לו לאחר שדיווח למנהלו הישיר על מה שנראה לו כפגיעה בטוהר המידות. יתכן ואפילו הינך מכיר את העובד - נקי כפיים, פרפקציוניסט אך בעל רגישות מוגזמת, לדעתך, לצדק ויושר. כבר שנים הינו זועק על עוולות שונות, חלקן מוצדקות ואחרות לא. אולם הנהלת הארגון כבר מזמן הפסיקה להתייחס ל"זאב, זאב"! אשר הוא קורא תדיר. ועכשיו, שם אירגונך מופיע בעיתון בכותרת שמנה, ואתה מודאג: איך יקבלו זאת הלקוחות? (יהיה צורך להסביר להם, אבל מה תאמר להם?), ומה בקשר לשם הציבורי אשר נשמר נקי מרבב זה שנים? ויתכן שבעקבות המאמר המשטרה תתחיל לבחוש בקלחת, ומוראל העובדים?

המטריד בסיפור דלעיל הוא שהתכנותו סבירה. מבקרת המדינה מדווחת על למעלה מ100- תלונות של עובדים אשר חשפו שחיתות במיגזר הציבורי אשר בהם היא מטפלת. האם מן הנמנע כי במוקדם או במאוחר יקרה הדבר גם בארגונך?

מניעים למלשינות עובדים

איזה מניע עומד מאחורי העברת מידע פנימי על ידי עובדים לאמצעי התקשורת? מדוע עושים זאת אותם עובדים? ובכן, הסיבות הינן מגוונות.

סיבה אחת נעוצה באופיו ובמערכת ערכיו של העובד המתלונן. לא אחת ודאי הרמתם גבה כאשר קראתם בעיתונות על עובדים אשר מגלים שחיתות בכל מקום עבודה חדש אשר בו הם עובדים. באופן טבעי שאלתם את עצמכם: היתכן שהשחיתות פשטה בכל, או שאולי לעובדים אלו רגישות מוגזמת לאי צדק וימצאו אותה בכל אשר יפנו? הן ידוע שצדק הינו מושג יחסי והגדרתו שונה מתרבות ומאדם לאדם.

סיבה אחרת לחשיפת שחיתויות עשויה להיות נעוצה ברצון העובד "להכין לעצמו פוליסת ביטוח". ישנם עובדים אשר אוספים באופן שיטתי מידע מרשיע על החברה שבהם הם עובדים, או על מנהליה. בהתחשב בעובדה שכולנו טועים, מידע כזה ניתן לצבירה בקלות יחסית. מידע זה משמש עובדים אלו ב"יום גשום". כאשר מגלה המנהל נטיות לפטר את העובד, או כאשר אינו נענה לבקשת העובד לקידום, נשלפת "פוליסת הביטוח" כקלף מיקוח. במידה והאיום אינו משיג את מטרתו, מפרסם העובד את המידע המרשיע.

הסיבה השלישית לחשיפת שחיתויות נעוצה בכך שאכן בוצעה מעילה, או קיימת שחיתות באותו ארגון. מצבים אלו עלולים לקרות בארגונים גדולים מבלי שאלו שעומדים בראש הארגון ידעו על כך. לעיתים הדבר נובע מהעובדה שעקב גודלו של הארגון, השליטה והבקרה של אלו העומדים בראש הפירמידה אינה מלאה, ובארגון מתפתחות תת תרבויות, אשר אינן תואמות את מטרות הארגון. דהיינו, יתכן מצב שבו קבוצת מנהלים בדרג ביניים ישתפו פעולה כדי להשיג מטרות אישיות. לעיתים לא קיימים כלי בקרה אשר יעבירו דיווחים על "חריקות" במערכת לעומדים בראשה, או שמנהלים בדרג הביניים עושים יד אחת על מנת לכסות על אי הסדרים ואף מתנכלים לעובד אשר אזר אומץ ודיווח עליהם. במקרים כאלה פוקע לעיתים שסתום הבטחון, והעובד פונה עם סיפור השחיתות לגורמים מחוץ לחברה.

החקיקה הקיימת

החקיקה בארץ בתחום זה הינה בעיצומה ומטרתה אינה דווקא להגן על המעביד אשר עלול להינזק שלא בצדק מפרסומי העובד. ניתן לחלק את החקיקה לשתי קבוצות: האחת מטפלת בחובת הדיווח של עובדים על מעשים "לא כשרים" בארגון ולמי יש לדווח. הקבוצה השניה של חיקוקים מעודדת עובדים לדווח, ומטפלת בבעית הפיטורים אשר מלווה בדרך כלל את אקט הפירסום. להלן תמצית החיקוקים הרלוונטים בתחום זה:

בתיקון משנת 1981 לחוק מבקר המדינה, נקבע כי למבקר המדינה סמכות להורות על השבת עובד שפוטר לאחר שגילה שחיתות, למקום עבודתו ואף לתפקידו הקודם. במקרים שהדבר לא מתאפשר, יש לתת לו פיצויים מיוחדים. עד ליום כתיבת המאמר טיפל משרד המבקר במאות מקרים. בכ25%- מהם הוצא צו זמני לעיכוב הפיטורין, ובכ10%- מהמקרים הפך הצו להחלטי וקבוע. מסתבר כי תיקון זה אינו פשוט ליישום. אם ביקש עובד הגנה ממבקר המדינה, עליו להוכיח קשר בין הפגיעה בו ובין תלונתו על אי סדרים. המבקר דוחה תלונות רבות בטענה שהקשר לא הוכח.

חוק המגן על עובדים אשר חשפו שחיתות ופוטרו אינו קיים במגזר הפרטי, אולם עמותת "עוגן" פועלת לחיקוקו, וועדת החוקה של הכנסת, מנובמבר 1989, קראה להכין חוק כזה. בשלב זה כנראה אין נטיה במשרד המשפטים להיענות לקריאה.

לפני מספר שנים, נחקק חוק לעידוד טוהר המידות בשירות הציבורי. החוק מאפשר לנשיא המדינה להעניק לעובד מדינה שתלונתו נמצאה מוצדקת, תעודת הוקרה על תרומתו לטוהר המידות במוסדות הציבור בישראל.

חוק הביקורת הפנימית, מטיל על מבקר פנימי של גוף ציבורי, (דהיינו גוף אשר נבדק על ידי מבקר המדינה, או גוף שנתמך על ידי המדינה), הנחיות בנוגע לדיווח על עבירה פלילית. נאמר בחוק כי הדיווח על עבירה כזו יוגש לממונה על המבקר הפנימי. במידה ולמבקר יסוד סביר להאמין שהממונה עצמו מעורב בעבירה הפלילית, עליו לדווח על כך במישרין למבקר המדינה.

חוק העונשין מחייב אדם לדווח על מעילה במידה ומתקיימים שני תנאים כדלהלן:

  1.  העבירה עדיין לא בוצעה, או שהיא מתבצעת וניתן עדיין למנוע אותה.

  2.  המעשה מוגדר כעבירה פלילית.

כיצד למנוע נזק לארגון מלכתחילה

לאחר שיצא עובד בהכרזה לעתונות או בתלונה למשטרה, הנזק לארגון כבר נגרם ואת החלב שנשפך לא ניתן לאסוף. אמנם ניתן לפטר את העובד, אך זוהי ענישה שלאחר מעשה ולא בכך נדון, כי אם בדרכים כיצד למנוע את החשיפה מלכתחילה. קיימים מספר כלים אשר יאפשרו לכם להתמודד עם רוב הסיבות למלשינות עובדים באמצעות איתור שורש הבעיה ונקיטת טיפול מונע.

שיטת "הדלת הפתוחה"

אחת מהסיבות לפניה של עובד לגורמים מחוץ לחברה, היא תחושתו שמיצה את כל אפשרויותיו בתוך החברה. יתכן ונתקל באוזן אטומה מצד הממונים עליו, או אפילו בנסיונות להשתיקן. הממונה עליו יעשה כן במידה ויחשוש לקידומו בארגון כתוצאה מכך שבמחלקתו התגלתה מעילה, או כיוון שהוא עצמו הינו צד מעורב בשחיתות שנחשפה והינו חושש למקום עבודתו. לעומת זאת, ההנהלה הבכירה בארגון מעוניינת בבקרה ושליטה מלאה על מקרים כגון אלו עוד בשלבי התפתחותם הראשוניים. דרך אפשרית לעקוף דרגי ביניים "סוררים", היא שיטת "הדלת הפתוחה", המאפשרת לכל עובד בארגון שיחה ישירה עם מנהל בכיר. שיטה זו מאפשרת למנהל להתרשם מהנעשה בשטח בגוף ראשון ולשמור "יד על הדופק". שיטה זו פופולרית גם כתפיסה ניהולית, אשר קונה לה יותר ויותר חסידים בעולם העסקים. יתרונה הוא בקיצור שרשרת התקשורת בין הדרג המבצע והדרג המחליט. מהירות התגובה אשר גדלה עקב כך, מהווה יתרון חשוב לארגונים אשר תלויים בהתאמה לצרכי שוק שמשתנים תדיר. שיטה זו דורשת הקדשת זמן מצד ההנהלה הבכירה ובכך חסרונה. תשובה לחסרון זה נותן המבקר הפנימי.

מבקר פנימי

בין שאר תפקידו משמש המבקר כאוזנה של ההנהלה. מבקר פנימי טוב הינו כזה, אשר משרה תחושה של אמינות, דיסקרטיות ואובייקטיביות ביחסיו עם העובדים. בעקבות האמון שנוצר, מגיעות גם פניות של עובדים בנושאים ארגוניים המטרידים אותם. בשלב ראשון, לאחר שנמסרה לו אינפורמציה על ידי העובד, על המבקר הפנימי לבדוק באופן בסיסי את מהימנותה. במידה וזו הוכחה, וחשיבות הדברים הם כאלה, אשר ידרשו תגובה מהירה של ההנהלה, עליו ליידע אותה עוד קודם שמיצה את בדיקותיו. כישוריו של המבקר אמורים לאפשר לו בסיום ביקורתו, להציג בפני ההנהלה דו"ח אשר יציג את הבעיה מכל צדדיה ואף יציג אפשרות פעולה מומלצת.

חוק הביקורת הפנימית קבע, כי המבקר הפנימי הוא חלק מהארגון ומדווח על ממצאיו להנהלת הארגון בלבד. יוצא דופן לכלל זה הוא, כאמור לעיל, בגופים ציבוריים, במקרה בו הממונה על המבקר מעורב בעצמו בעבירה הפלילית. מקרים מסוג זה הינם נדירים, כך שעקרון הדיווח הפנימי נשמר גם בגופים ציבוריים. גם לשכת המבקרים הפנימיים הבינלאומית נדרשה לנושא וקבעה כי אל לו למבקר הפנימי לדווח על ממצאיו לגוף כלשהו מחוץ לארגון, במידה וקיימת בארגון מערכת דיווח מסודרת.

"הקו החם" (ON LINE)

בארגונים גדולים, בהם הקשר האישי בין העובד למנהל בכיר, או המבקר, הינם מוגבלים, הקו החם הינו פתרון אפשרי. הנהלת הארגון מקצה קו טלפון לצורך פניות העובדים. העובדים יכולים להתקשר לקו זה ולדווח על אי סדרים בארגון אשר מטרידים אותם. לעיתים מאייש את הקו מנהל בכיר, או המבקר הפנימי. לעיתים הודעת העובד מוקלטת ומטופלת מאוחר יותר. אחד היתרונות הבולטים של הקו החם היא האנונימיות ואי היחשפותו של העובד גם לאחר מסירת המידע.

בפגישה עם עמית מארה"ב, סיפר לי הלה על מקרה שקרה לו ואשר נוגע להתקנת "קו חם" בחברה בה עבד. כבר באותו שבוע, בו התבשרו העובדים על התקנת "קו חם" בחברה, והתבקשו לדווח אל אי-סדרים הידועים להם, התקבלה השיחה הראשונה. העובדת שעל הקו מסרה מידע אשר הוביל לחשיפת מעילה בהיקף גדול. כשנשאלה העובדת מאוחר יותר מדוע לא דיווחה על כך לפני שנים, כאשר רק החלה המעילה בחברה, הסבירה כי חשבה שההנהלה אינה מעוניינת במידע כזה, וכי דיווח להנהלה יציג אותה כמלשינה. התקנת הקו החם ופניית ההנהלה לעובדים להשתמש בו, נתנה לעובדת את הלגיטימציה לדווח על המעילה מבלי להתייסר בייסורי מצפון.

בארה"ב יש לשיטת ה"קו החם" וותק של שנים רבות, במיוחד במיגזר הציבורי, וניתן כבר לדווח על הניסיון שנצבר מהפעלתו. בשנת 1979 הופעל "קו חם" ב-(GAO) The U.S. General Accounting Office החשב הכללי הגדיר לאחרונה את ה"קו החם" כהצלחה מרשימה. במהלך 21 שנות השימוש בקו טלפון ללא תשלום, התקבלו למעלה מ100,000- שיחות. יותר מ10,000- תלונות הופנו לחקירה, ומתוכן כ1,100- תלונות אומתו. ה-GAO העריך כי באמצעות הקו החם נתגלו מעילות בשווי של כ20- מיליון דולר ונמנעו מעילות עתידיות בשווי של כ24- מיליון דולר.

יעילות ה"קו החם" תלויה בין השאר באופן הצגתו לעובדים. חשוב להעביר את המסר באופן כזה שהעובדים יבינו כי מטרת הקו היא התייעלות בארגון ומניעת שחיתות, ויזדהו איתה. הצגה לא נכונה של הדברים עלולה ליצור תחושה בקרב העובדים שההנהלה חושדת בהם. תחושה כזו עלולה לפגוע במוראל העובדים ובאופן עקיף בטיב עבודתם.