לא קיים עם פלסטיני - עמדת פתיחה לכל הסדר אפשרי 

לא קיים עם פלסטיני – עמדת פתיחה לכל הסדר אפשרי

אני מסכים לחלוטין עם דבריו של יהודה הראל, שיש לו מניות רבות ביישוב רמת הגולן, שם לחמתי במלחמת יום הכיפורים 1973 בגלל עיוורון של מטכ"ל זחוח. הראל טען, ואני מסכים עמו, שאין עם פלסטיני. בהיעדר גבולות מוסכמים וקביעה דיכוטומית להגדרת העמים, הקהילות האתניות, הכתות, השבטים והדתות במזרח התיכון – אין משמעות למונח התיאורטי "אומה פלסטינית" וגם לא ל"מדינה פלסטינית". ייתכן כי אנשים יתפשו קביעה זו כגובלת בגזענות ובלאומנות, ובכל זאת לדעתי גולדה מאיר צדקה. גם עזמי בשארה הקיצוני, שברח מישראל, טען בריאיון שאין עם פלסטיני, יש רק עם ערבי – מהאוקיינוס האטלנטי ועד למפרץ הפרסי. לטענתו, כל הגבולות החוצים בין הערבים הם מלאכותיים וזמניים ושורטטו על ידי המשטרים הקולוניאליסטיים. אפילו ערפאת אמר: "אני לא מדבר על גבולות. האומה שלנו נמצאת מהאוקיינוס האטלנטי ועד הים האדום." לפי טענה זו, האומה של ערפאת גדולה יותר מאירופה. כששואלים את אסד מהי פלסטין, הוא אומר שהיא בדרום סוריה, כששואלים את חוסיין – מבחינתו היא בירדן. ומכאן הלוגיקה פשוטה: אין עם סורי, אין עם ירדני, אין עם עיראקי, אין עם אלג'ירי, אין עם לבנוני וכדומה. כל הישויות האלה הינן בליל של ישויות ושבטים – כורדים ודרוזים, עלאווים, בדואים, מרונים, מוסלמים שיעים, סונים ועוד.

אז בואו נעשה סדר. הפלסטינים תובעים מדינה בגבולות 1967 ואת שיבת הפליטים למדינת ישראל ואף נאבקים על כך. רובם תובעים את כל שטחיה של ארץ ישראל. לאיש מהערבים לא אכפת שבעבר הרחוק ישבו פה בני ישראל. למען האמת, גם לשאר מדינות העולם לא אכפת. אלא שהעובדות ההיסטוריות, כפי שמציין זאב גלילי, מספרות לנו סיפור אחר. אין צורך לחזור עד לתקופה הביזנטית ותקופת החליף עומר – אז רוב תושבי הארץ היו יהודים – נסתפק ב-150 השנים האחרונות. בתקופת הגלות של עם ישראל מארצו נוצר בארץ ואקום, וואקום דרכו להתמלא. בהדרגה התפתח כאן ציבור אתני שמנה כמה מאות אלפים. הם קשרו את עצמם לאדמה וזה לזה, עד שראו עצמם כעם. אך עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, 80% מאוכלוסיית ירושלים היו יהודים. אמנם ב-1948, עם פרוץ הלחימה על ארץ ישראל, היו בארץ שני שליש ערבים ושליש יהודים. אבל לא כל הערבים היו בארץ ישראל מקדמת דנא. אם כי יש מי שיטען, כמו בנספח להגדרת האו"ם לפליט, כי כאשר ערבי נמצא בארץ ישראל שנתיים – שנתיים אלה שוות ערך ל"קדמת דנא".

אזכיר גם את קביעתו הכנה, האמיצה והנחרצת של ניוט גינגריץ', לשעבר יו"ר בית הנבחרים האמריקני מהמפלגה הרפובליקנית: העם הפלסטיני לא היה קיים בעבר, אינו קיים בהווה ולא יהיה קיים בעתיד, באשר הערב- רב הערבי הנמצא בארץ ישראל אינו עומד בשום קריטריון של עם, דהיינו אין לו היסטוריה משלו המבדילה אותו מערביי המרחב, אין לו טריטוריה היסטורית משלו, אין לו שפה משלו ואין לו תרבות ייחודית משלו. כל מהותו של העניין הפלסטיני היא בהיותו התשליל של העניין הציוני, ומטרתו אך ורק לנגד מבחינה פנימית ולנגח מבחינה חיצונית את העניין הציוני. הפלסטינים בישראל הם ערבים, ברובם מוסלמים סונים, שהתלכדו סביב התנגדותם להתיישבות הציונית בארץ ישראל ונפגעו מהקמתה של מדינת ישראל ומהמלחמה שהם ניהלו נגד הקמתה. הם נמצאים בשטח שהיה בעבר ברובו בשליטת המנדט הבריטי בארץ ישראל ובעבר הירדן, ומפוזרים בין מדינה עצמאית אחת (ירדן), שתי רשויות עצמאיות יריבות (הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון וחמאס בעזה), יישובי פליטים (בסוריה ובלבנון) ומיעוט גדול במדינה עצמאית נוספת (ישראל). הם אינם אומה ואינם עם כמו הירדנים, הסורים, העיראקים והלבנונים.

אז מה צופן העתיד למזרח התיכון? ח’ליפות מוסלמית, שבטים, מיעוטים אתניים, קהילות דתיות? האם סוריה תחולק כמו יוגוסלביה, ועיראק יחד עם לבנון יתחברו עם איראן לקשת שסוגרת על ישראל? ומה עם הכורדים בעיראק, בסוריה ובטורקיה? וכל זה רק זה מחוץ לישראל. בתוך ישראל כ-26% מהאוכלוסייה אינם יהודים. אם כך האם ערביי הגליל והמשולש הם פלסטינים, מוסלמים, ישראלים, או פשוט ערבים? כך או כך, ערבים בתוך ישראל – פוטנציאל לבעיה. העתיד יהיה אכזרי ודם רב עוד יישפך בגלל מציאות כאוטית בלתי פתירה. כל הצעת פתרון היא או אשליה או דמגוגיה או דיסטופיה. כך או כך, אין זכות קיום ואפשרות קיום ל"מדינה" פלסטינית מחולקת לשניים, בהתאם למצב היום בעזה וביהודה ושומרון.

לסיכום אומר שוב: אין עם פלסטיני. ואשר למדינה הפלסטינית, אני מסכים עם האמרה: אם לא תרצו – אכן זו אגדה. נקודה זו היא הבסיס לכל מו"מ להסדר עתידי. שלא ישכחו מאין הם באו ולאן הם הולכים.