"סמכות פנימית", אינו מושג שמרבים להשתמש בו בפסיכולוגיה, פילוסופיה או תחום רוח אחר. מושג הסמכות הפנימית עולה, כאשר רוצים להחליט החלטה ונתקלים בקושי לעשות זאת. תחום קבלת החלטות הוא תחום חשוב ולמעשה הטעם לכל הבריאה - לדעת להחליט, גם אם לא כל הפרטים ידועים מראש. בתקופתנו (2020 - 2021), אנו מגלים כל בוקר מחדש, שהתקשורת, הממשלה ובגדול "המדינה" אינה מספרת את כל האמת ואחת המסקנות, שלומדי לקח עשויים להסיק, זה - שגם בעבר המדינה לא סיפרה את האמת, מה שמקשה עוד יותר על קבלת ההחלטות, כי העתיד לא בטוח, כאשר ההווה והעבר, אינם נשענים על אדמה יציבה.
כדי להחליט החלטות, אנו מתוועצים עם גורמים, הנחשבים בעיננו מקצועיים או ששיווקו עצמם ככאלה, או חברים, מכרים ואנשים שנראה לנו, שאנחנו יכולים לסמוך על דעתם. אחת הסיבות לכך שאנו מוציאים את הקשב שלנו החוצה, כדי לקבל תשובות מבחוץ, זו הדרך בה גדלנו כתינוקות, שם קיבלנו באופן פאסיבי כל צורכנו, מה שגרם לנו, עד עצם היום הזה, להיות מקובעים בצורך להמשיך להיתלות בגורמים אחרים, שיהיו אחראים על תחומי חיינו השונים ושיקבלו החלטות במקומנו.
אלו המחפשים את התשובות לחייהם מחוץ לעצמם, טרם התבגרו. עדיף להם להיות חלק מעדר שיש לו רועה (בדרך כלל רודן), כשהרועה עושה עבור העדר את כל ההחלטות ומכך מוציא מכלל אחריות את הכבש הבודד. אלו שיבקשו תשובות מבפנים, הם אלו אשר יהפכו, מבלי שאפילו תכננו זאת, להיות המנהיגים (ולא השליטים או הרודנים), הרועים הנאמנים (הרוצים להביא כל פרט בעדר לעצמאות חשיבתית ומעשית), אלו שהולכים כנגד הזרם, פורצי הדרך, המשחררים, שאינם חלק משום ארגון, שום מערכת, אלו שניזונים מהאש הפנימית של עצמם ואינם מחפשים להתחמם ב"אש חיצונית" בדמות קבלתם על ידי הזולת ו/או קבלת אהבה מקבוצה או אדם.
במרוצת ההיסטוריה האנושית, אלו שהחזיקו ידע, העונה על השאלה: "מיהו האדם באמת?" לא שחררו מידע זה, בגלל רצונם לשלוט. מי שמעוניין לשלוט שליטה טואטליתרית, לא ייתן בידי הנשלט את הכוח ולתת את הכוח הזה לנתין, זה לאפשר לו לקבל החלטות בעצמו. המסתירים את המידע, על הכוח האמיתי באדם הם השליטים, אנשי הדת (בהחלט גם רבנים), מורי הרוח, מנהלי בתי הספר לחניכה לאמת, שלמרות הידע שהיה להם, לא הפכו את הידע הזה לחכמה מלאת חסד. רק בודדים, שנולדו עם "גן המרד" (בעלי קוד גנטי של מהפכנים והולכים כנגד הזרם) ידעו לראות מבעד להסוואה והתחברו לאני העליון שלהם, שהיווה מגדלור חייהם, בלי צורך להיות חלק משרשרת של מורה ותלמיד.
מערכות שליטה/חינוך/למידה/בריאות/תרבות/תקשורת וכל יתר מוסדות מדינה (מלשון מדון), כדי להשאיר בידם את השליטה, ראו חובה לעצמם לשמר את האדם נבער וחלש (לפגוע בבריאותו: הפיסית, הנפשית והרוחנית). אם ידע יותר מדי על עצמו ועל יכולותיו, יזהה מיד את השקרים, המדמים אותו כחופשי, בעודו עבד לחולי שליטה (פסיכופאתים, שמקבלים כוח ממי שממליך אותם, בגלל שהאחרונים אינם מוכנים להחליט עצמאית). שליטים השתמשו, לאורך ההיסטוריה, באלפי שיטות, טכניקות וטכנולוגיות בכל שטחי חיי האדם, שתפקידן היה אחד - להחביא מהאדם את מקורו האמיתי, יכולותיו והאפשרויות הטמונות בו.
את רוב המשאבים האינטלקטואליים והכספיים שלהם ושל נתיניהם, בחרו השליטים להשקיע בדרכים מתוחכמות, ערמומיות ואף מרושעות, כדי לגרום לזיכרון האדם להיטשטש ולהיות מוחלף בזכרונות עלובים של מקור שקרי. כך הפך ספקטרום החלטות האדם צר ומצומצם והשכחה הקפיאה כל אפשרות לכוון את חייו לעבר החופש. רק אלו שהצליחו לחמוק מהשקרים והמניפולציות שפרושות כרשת, על פני כל ארץ, כמו גם במוח האדם, דרך תעמולות, הסטוריה מדומיינת, שליטה מוחית ועוד, הצליחו להתחבר לסמכות הפנימית ושינו מיידית את גורלם, בהיזכרם כי הם שותפים לאלוהות.
מיכל תבל - מאמנת טיפולית לחיבור לסמכות פנימית ולאני העליון באמצעות טכניקות המשחררות את האדם מאמונות מגבילות וחוויות מעכבות
